חפש בבלוג זה

יום שישי, 17 ביולי 2015

מחלוקת לשם שמים

היהדות החרדית בישראל ניצבת כבר מספר שנים בפרשת דרכים, שאלות כבדות משקל אודות הדרך בה עליה לצעוד בכל הנוגע למידת ההתבדלות וההסתגרות מכלל החברה הישראלית, מעמידות את הקהילה החרדית ומנהיגיה בפני הכרעות קשות ומאתגרות.
שאלות אודות מידת ההיפתחות או ההיסגרות הנדרשת בעת הזאת, נוגעות בהיבטים רבים בחיי הפרט והכלל. הן נוגעות לענייני תעסוקה, הכשרה מקצועית, לימודים אקדמיים, סביבת מגורים, שירות צבאי ו/או אזרחי, התארגנויות פוליטיות, מגזר שלישי, תקשורת ועוד כהנה וכהנה תחומים רבים.
כדרכו של עולם, ניתן לזהות בקהילה החרדית שתי גישות מרכזיות, כשבתווך שביניהם ניתן למצוא עוד ספקטרום רחב של גישות ועמדות. מן הצד האחד ניצבת הקבוצה בעלת העמדה השמרנית, הטוענת בנחרצות שעל הקהילה החרדית לשמר ואולי אף להגביה את החומות המבדילות בין החרדים לכלל החברה הישראלית, ושרק בדרך זו ניתן יהיה להבטיח את המשך דרכה של היהדות החרדית לשמירת תורה ומצוות באופן מלא וללא פשרות בדרך שצעדו בה אבותינו ואבות אבותינו. מן העבר השני ניצבת הקבוצה בעלת העמדה המשתלבת, המביעה את עמדתה הברורה אודות חובתה של הקהילה החרדית לסלול דרך חדשה, המאפשרת השתלבות רבה יותר בתעסוקה, בהכשרה מקצועית, בהשכלה גבוהה, בצבא ובשירות האזרחי, ובעוד מגוון רחב של תחומים, תוך שמירה על הערכים המרכזיים והמאפיינים התרבותיים של הקהילה החרדית. כאמור, בין שתי הגישות הקוטביות הללו, ישנו מגוון רחב של דעות ועמדות, של אלו המבקשים למצוא את האיזון הנכון בין שתי הגישות הנזכרות.
הוויכוח הציבורי בין הגישות השונות הללו הוא בלתי נמנע, וככל שיחלוף הזמן הוא ללא ספק יעמיק וילך. בעניין זה, אני סבור שעלינו לתת את הדעת על האופן שבו יתנהל השיח הציבורי. בחינה פשוטה של הדרך בה מתבצע הדבר כיום, מגלה לנו שיח חרשים במלוא מובן המילה. מהצד השמרני, אנו רואים מודעות רחוב, מכתבי רבנים, מאמרי דעות, פשקווילים וכיו"ב, המציגים כל צעד של השתלבות בתחומי החיים השונים בחברה הישראלית כגזירת שמד וכאבדן מוחלט של היהדות החרדית, ואת אלו המעורבים בכך בדיבור או במעשה כעוכרי ישראל בעלי כוונות זדון המבקשים בדרכים שונות להחריב את כל הקדוש והיקר לנו, עבור בצע כסף ואינטרסים אישיים. מן העבר השני, מציגים את ההתנגדות לדרכם,, כצרות מוחין וקיצוניות יתר והתעלמות מוחלטת מאתגרי השעה ומהמציאות המשתנה המחייבת דרכי התמודדות חדשים, את מובילי המאבק מתארים כאנשים אלימים צרי עין בעלי תאוות שליטה ואהבת מדון, ולעתים אף כצבועים העושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס.
בחינה מעמיקה של הדברים מלמדת, שהתמונה האמתית רחוקה מלהיות פשטנית כפי ששני הצדדים מבקשים להציג אותה. בין בעלי העמדה השמרנית נמצאים ללא ספק אנשים יראי שמיים, בעלי הבנה מעמיקה של המציאות והיכרות עם תקופות היסטוריות שונות, החוששים מכל סטייה קלה ממדיניות ההתבדלות המוחלטת, אולם בתוכם ישנם גם לא מעט אנשים ש"רוממות א-ל בגרונם וחרב פיפיות בידם", וכוונתם ומעשיהם רחוקים מלבטא יראת שמיים טהורה. כמו כן, גם בין הנוקטים בעמדת ההשתלבות ניתן למצוא אנשים יראים ושלמים אשר פועלים מתוך אכפתיות ודאגה כנה לעתיד הרוחני והגשמי של הקהילה החרדית, מתוך קריאת מציאות שעל פיה שימור המצב הקיים מהווה סכנה מוחשית להמשך קיומה הרוחני והגשמי של היהדות החרדית, אולם גם כאן חברו למהלכים שונים אנשים קלי דעת שיראתם איננה קודמת לחכמתם, והם אינם מודעים וזהירים דיים מפני הסכנות הרוחניות הכרוכות בתהליכים אלו.
לפני מספר חודשים התארחתי אצל נכדתו של הגאון רבי שמעון שוואב זצ"ל, וממנה שמעתי את פירושו הנפלא למשנה המפורסמת במסכת אבות "כל מחלוקת שהיא לשם שמיים, סופה להתקיים; ושאינה לשם שמיים, אין סופה להתקיים" (אבות ה,יז). הוא ביאר שמחלוקת לשם שמיים מובנה היא שכל אחד מהחולקים מודע לכך שהצד שכנגדו מתכוון גם כן לשם שמיים, במחלוקת כזו כל צד מנסה להוכיח את צדקת דרכו בטיעונים תורניים ובהוכחות משכנעות ולא באמצעות הטחת האשמות על הצד שכנגדו.
בעיצומם של ימי האבלות על החורבן, עלינו לאמץ אופן אחר לנהל את המחלוקת הנוקבת בשאלות כבדות המשקל העומדות בפנינו, על כל צד להכיר שאלו שפועלים להפך מעמדתו, אינם עושים זאת בקלות ראש וממניעים פסולים, עליו להכיר שגם הם פועלים מתוך יראת שמיים ואכפתיות, אבל מתוך קריאת מציאות הפוכה לחלוטין. באופן זה יהפוך הדיון לרציני ומועיל ויתקיימו בנו דברי חז"ל "אמר רבי חייא בר אבא: אפילו האב ובנו, הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד, נעשים אויבים זה את זה ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה, שנאמר; "אֶת וָהֵב בְּסוּפָה", אל תקרי בְּסוּפָה, אלא בְּסוֹפָהּ." (קידושין ל,ב)

יום חמישי, 18 ביוני 2015

החברה החרדית: משברים ואתגרים


נכתב לכתב העת "דעות" (גיליון 70)

מיהו חרדי?
הקהילה החרדית בישראל, המונה כיום למעלה מ-10% מתושבי מדינת ישראל, מאופיינת במערכת יחסים מורכבת לאורך שנים רבות עם כלל החברה בישראל. היא בולטת בנבדלות מכלל החברה הישראלית בכל תחומי החיים, החרדים גרים ברובם הגדול בריכוזים נפרדים, מתחנכים במוסדות חינוך משלהם, צורכים תקשורת ותרבות עצמאית, לבושים בסגנון שונה ואינם רואים את עצמם חלק ממדורת השבט הישראלית. הנבדלות החרדית מהחברה הישראלית, מזכירה במידה רבה את הנבדלות ההיסטורית של עם ישראל מיתר האומות בבחינת "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" (במדבר כג,ט), ואכן בתודעה החרדית ניתן למצוא הקבלות רבות ליחס שבין ישראל לעמים והיחס של הקהילה החרדית לכלל החברה הישראלית.
הקהילה החרדית עצמה איננה חדגונית, והיא מכילה בתוכה מגוון רחב של קבוצות ותתי-קבוצות עם מאפיינים שונים, המעלים לא אחת את התהייה מהו המכנה המשותף המגדיר את כל האנשים הללו בשם המשותף "חרדים". השאלה של "מיהו חרדי?" מעסיקה רבות את החרדים עצמם, ובמידה מסוימת התשובה לכך  נראית סבוכה יותר מהתשובה לשאלה "מיהו יהודי?".
צמיחתה של הקהילה החרדית במהלך שבעים השנים האחרונות, היא ללא ספק תופעה מעוררת השתאות. אנו עדים לסיפורה של קבוצה שהיה נראה שנידונה להיעלם מהעולם היהודי, שהפכה עם השנים לקהילה חזקה מבוססת ומשפיעה במדינת ישראל ובעולם היהודי, עד כדי תחושת איום מצידה על קבוצות אחרות בחברה הישראלית. יחד עם זאת, נדמה שדווקא סיפור ההצלחה יוצא הדופן של הקהילה החרדית, מעמיד אותה כיום בפני הצורך להתמודד עם אתגרים גדולים ומורכבים מבית ומחוץ, כשללא ספק האופן שבו היא תבחר להתמודד עם האתגרים הללו ישפיע רבות על אופיה של הקהילה החרדית בעתיד.
אני מבקש במאמר זה, להציג את האופן שבו אני רואה את הדברים, את המאפיינים המרכזיים של הקהילה החרדית, את האתגרים העומדים בפניה, ואת הדרך הנדרשת להתמודדות עם אתגרים אלו.

מאפייני החרדיות
הקהילה החרדית מתאפיינת בדרכים שונות, בהשקפת עולם מקיפה, באורח חיים שונה, בסולם ערכים עצמאי, בחשדנות כלפי המודרנה והציונות, אולם נדמה שאם נבקש לתמצת את כל הדברים הללו לכדי מילה אחת, נוכל לבחור במילה "שמרנות" כבסיס המרכזי שעליו עומדת החרדיות. לדעתי, ניתן למצוא הקבלות רבות בין ההגות השמרנית של הפילוסוף אדמונד ברק וממשיכי דרכו לבין ההגות החרדית לדורותיה. השמרנות החרדית מתבטאת באופנים שונים, שאותם אנסה לתמצת לכמה מרכיבים מרכזיים.
  • תודעה היסטורית - החרדים רואים את עצמם ממשיכי ושומרי מסורת עתיקת יומין של אלפי שנות היסטוריה יהודית, מבחינתם הם הממשיכים האותנטיים של משה רבינו, נביאי ישראל, אנשי כנסת הגדולה, החשמונאים, התנאים, האמוראים, הראשונים והאחרונים. מבחינתם, הם נושאים על שכמם את שמירת המסורת היהודית לדורותיה, ומגנים עליה מכל פגיעה של גורמים שונים המאיימים על המשך קיומה.
  • מחויבות מליאה לשמירת תורה ומצוות - ההקפדה על שמירת מצוות בדקדקנות רבה, עד לפרטים ההלכתיים הקטנים ביותר, מהווה בסיס מרכזי לחובתו של האדם החרדי בעולם הזה. קיום התורה והמצוות באופן מלא היא השליחות המרכזית של האדם בעולמו של הקב"ה, ובה מותנה קיומו ושכרו הנצחי בעולם הבא. תפקידו של האדם הוא להתגבר על כל קושי בדרך למימוש יעודו עלי אדמות.
  • לימוד תורה ודעת תורה - לימוד תורה היא המצווה החשובה ביותר, ולומדי התורה הנם בעלי המעמד המכובד ביותר. התורה היא המנחה הבלעדית את האדם בעולמו, ובה ניתן למצוא הדרכה לחיים בכל דבר ועניין. תלמידי החכמים הם המוסמכים לקבוע עמדה ולהורות בכל תחומי החיים, בענייני הפרט והכלל, בסוגיות של חינוך ורווחה, רפואה וכלכלה וכיו"ב. הלימוד חשוב לא רק כדרך לידיעת התורה, אלא כדבר חשוב בפני עצמו המוגדר כ"תורה לשמה" כלומר לימוד לשם לימוד. החברה החרדית שמה לעצמה למטרה לשמר ולהגביר את לימוד התורה בעם ישראל, כולל דאגה להרבצת תורה בכל חלקי העם היהודי.
  • גמילות חסדים - הסולידריות בתוך הקהילה החרדית הנה ללא ספק מרכיב דומיננטי ביותר באורח החיים של האדם החרדי, העזרה ההדדית בין אדם לחברו ובפרט בין בעלי היכולת לנזקקים היא היסוד שעליו מתקיימת הקהילה ושבזכותו היא מצליחה להתקיים בתנאים לא פשוטים. החסד כדרך חיים, מתבטא גם ביוזמות רבות שהתפתחו מתוך הקהילה החרדית כלפי כלל החברה הישראלית, בארגונים של עזרה רפואית כדוגמת "יד שרה" ו"עזר מציון" ובעוד דוגמאות רבות ומגוונות.
  • הסתפקות במועט - הקהילה החרדית ברובה הגדול מתאפיינת באורח חיים צנוע ופשטני, הנובע להבנתי בעיקר מתוך ראיית העולם הזה כזמני וחולף וכמשני בחשיבותו לעולם הבא הנצחי שהחיים כולם צריכים להיות מכוונים לקראתו. הדבר מאפשר כמובן רמת חיים נמוכה, עם הכנסה חודשית מינימלית למשפחה.
  • חדש אסור מן התורה - מטבע לשון זו שמקורה ברבה של פרשבורג ה"חתם סופר" (תקכ"ג-ת"ר), שהשתמש בה במאבקו כנגד תנועת ההשכלה והרפורמה, הפכה עם השנים לתמצית השקפת העולם החרדית. הראיה של העבר ההיסטורי בכל דבר ועניין כדבר הנכון והאותנטי ומכאן שכל חידוש הוא דבר רע ומסוכן, משקפת את העמדה החרדית במגוון רחב של תחומים. זהו הבסיס הרעיוני לשמרנות שציינתי למעלה כמרכיב המרכזי של החרדיות, והיא מתחברת כמובן לתודעה ההיסטורית שתיארתי.
  • מוחלטות - הוודאות של הקהילה החרדית בצדקת דרכה ובאמתותה הבלעדית, מהווה ככל הנראה חלק מסוד הקסם שלה. בתפיסה החרדית הרווחת אין מקום לשאלות ספיקות ולבטים, שכן היא בנויה לכאורה על השקפת עולם המבוססת על אמיתות שאינן תלויות מקום וזמן. גישה זו שאיננה רואה מקום לריבוי דעות, מקשה על קיום דיאלוג עם תפיסות עולם אחרות, גם כשמדובר על גישות שונות בתוך הקהילה החרדית עצמה.

הקהילות החרדיות
למרות הדמיון והמכנה המשותף הרב - הבא לידי ביטוי במאפיינים שציינתי - בין החוגים והעדות השונות המרכיבות את הקהילה החרדית בישראל, חשוב לתת את הדעת לפסיפס המרכיב את הקהילה החרדית בישראל, הנבדלים זה מזה בשינויי עמדות ובמתן משקל שונה לערכים המרכזיים בתפיסת העולם החרדית. יש לציין שלכל אחת מהקבוצות הללו רקע היסטורי משלה ומבנים קהילתיים חינוכיים, תרבותיים ופוליטיים משל עצמה. אני מבקש להציג בקצרה חלוקה לשבע קטגוריות מרכזיות, כשבכל אחת מהן ניתן להרחיב עוד רבות.
  1. הישוב הישן - הקהילה הממשיכה את הישוב האשכנזי הישן בירושלים, ומתרכזת בירושלים ובבית שמש. מתאפיינת בשמרנות גדולה ביותר, ובהתנגדות חריפה לציונות ולמדינת ישראל, ואיננה משתתפת בבחירות ובמגרש הפוליטי.
  2. הקהילה החסידית - חצרות חסידיות המבוססות על מורשת ה"בעל שם טוב" (תנ"ח-תק"כ) ותלמידיו, במרכזה של כל חצר חסידית עומד אדמו"ר המשמש כמורה דרך רוחני לכלל החסידים. החסידות מתאפיינת בעבודת ה' בשמחה, ובהעמדת הקשר לצדיק כדרך מרכזית לעבודת ה'. החסידים משמרים באופן בולט יותר את הלבוש של יהודי מזרח אירופה ואת שפת האידיש, והם מיוצגים על ידי מפלגת "אגודת ישראל" ברשימת "יהדות התורה".
  3. הציבור הליטאי - החרדים האשכנזים שאינם חסידים, רואים את עצמם כממשיכי מורשת עולם הישיבות הליטאי, בדרכה של ישיבת וולאז'ין שהוקמה על ידי רבי חיים מוולוז'ין תלמידו של הגר"א. בתפיסת העולם הליטאית, לימוד התורה הנו הערך העליון שסביבו סובב הכל, וחובתו הגדולה של כל יחיד להתמסר באופן המרבי ללימוד תורה ולהחזקתה. הציבור הליטאי מיוצג במפלגת "דגל התורה", שרצה ברשימה משותפת עם "אגודות ישראל".
  4. החרדים הספרדים - החרדיות הספרדית כוללת את יוצאי ארצות האסלאם שאימצו בשלב מסוים את הדרך החרדית הליטאית, וביססו את מערכת החינוך ועולם הישיבות שלהם על המודל הליטאי, עם ההתאמה התרבותית הנדרשת. החרדיות הספרדית התפתחה והתרחבה תחת הנהגתו של הראשל"צ הגר"ע יוסף זצ"ל, והיא מיוצגת על ידי תנועת ש"ס.
  5. בעלי תשובה - מאמצע שנות השבעים אנו רואים גלים של חזרה בתשובה של חילונים, שבחרו להצטרף לקהילה החרדית. תנועת התשובה החרדית היא מגוונת ובעלת סגנונות שונים, והיא קיימת כמעט בכל החוגים והעדות של הקהילה החרדית במידה רבה או מועטת. בעלי התשובה ברובם הגדול ביקשו להיטמע בקהילה החרדית, אולם ניתן לראות גם השפעות שלהם על הקהילה החרדית וגם דוגמאות להתארגנויות קהילתיות עצמאיות של בעלי תשובה.
  6. בני חו"ל -  הקהילות החרדיות במערב אירופה ובצפון אמריקה, מתאפיינות בשונות מסוימת מהקהילות החרדיות בישראל, בפרט בכל הנוגע להשפעה מהמודרנה ולהשתלבות בעבודה ובהשכלה גבוהה. העולים החרדים מארצות אלו ביקשו גם כן בדרך כלל להשתלב בתוך הקהילה החרדית בישראל, אולם גם הם השפיעו בדברים רבים על הקהילה בישראל ובמקומות מסוימים גם הקימו קהילות משלהם.
  7. חרדים ישראלים / מודרניים - לאחרונה ניתנה תשומת לב להתפתחותן של קהילות חרדיות המתאפיינות ביחס חיובי יותר למדינה; למודרנה; לשוק העבודה ולהשכלה גבוהה, אולם נראה שעדיין מוקדם מדי בכדי להעריך את התופעה לאמוד את ממדיה ואת כיווני ההתפתחות שלה.

האתגרים
התפתחותה והתרחבותה של הקהילה החרדית בישראל מהשנים שלאחר השואה והקמת מדינת ישראל עד ימינו אנו, היא תופעה מדהימה הראויה ללא ספק להתייחסות מעמיקה ומקיפה. במסגרת זו אני מבקש לדלג על הגורמים השונים שהביאו לצמיחה ולהתבססות כה מרשימה של ציבור המונה כיום כבר כשמונה מאות אלף נפש, ולתת את הדעת לאתגרים הרבים העומדים כיום בפני קהילה זו.
  • משבר מנהיגות - גדולי התורה החרדים זוכים למעמד הגבוה ביותר בקהילה החרדית ועל פיהם יישק כל דבר. המנהיגות הציבורית החרדית מתאפיינת בכפיפותה למנהיגות הרבנית, כשנציגי הציבור במפלגות החרדיות נבחרים על ידי המנהיגות הרבנית וסרים למרותה בכל דבר ועניין. זהותם ומעמדם של גדולי התורה נקבע במהלך שנים ארוכות, על ידי הכרה ציבורית גוברת והולכת בסגולותיהם וייחודיותם של גדולי התורה.  
    לאורך שנים הנהיגו את הקהילה החרדית גדולי תורה שזכו למעמד גבוה מאוד בקהילתם הפנימית, ונהנו מקונצנזוס כמעט מלא שהעניק להם את היכולת לקבל הכרעות משמעותיות בענייני הכלל. ניתן להזכיר לדוגמה את ה"חזון איש" והגרא"מ שך זצ"ל בציבור הליטאי, את האדמ"ורים ה"בית ישראל" וה"לב שמחה" מגור וה"נתיבות שלום" מסלונים בציבור החסידי ואת הגר"ע יוסף בציבור הספרדי.
    בשנים האחרונות, עם הסתלקותם של אותם גדולי תורה, אנו עדים להתפוררות בקרב המנהיגות הרבנית בעולם החרדי. גדולי התורה החיים עמנו שנדרשו למלא את החלל שהותירו קודמיהם, לא הצליחו להגיע למעמדם ולזכות לאותו קונצנזוס, וכך ניתן לראות כיצד חדשות לבקרים הציבור החרדי עצמו על פלגיו נחלק לתתי קבוצות חדשות, ונקלע שלא בטובתו לעימותים בלתי פוסקים סביב זהותם של גדולי התורה וסביב עמדותיהם בנושאים שונים. ההערכה הרווחת בקהילה החרדית היא שמצב זה רק יחמיר וילך, ושבטווח הנראה לעין לא נראה עוד מנהיגות חרדית מרכזית שתהיה מסוגלת להוביל את הקהילה החרדית ולקבל החלטות חשובות בנושאים העומדים על הפרק.
    ישנם הסבורים שמשבר המנהיגות יוריד את הלחץ המופעל כלפי הפרט בקהילה החרדית, ויאפשר ריבוי וגיוון של דעות בתוך הקהילה החרדית. מנגד, ישנם הרואים דווקא במשבר זה, פוטנציאל לתחרות סביב מידת השמרנות והקנאות כנגד כל מהלך שנתפס כחדשני ברמת הפרט והכלל.
  • משבר כלכלי - שיעורי התעסוקה הנמוכים יחסית בקהילה החרדית לצד הריבוי הטבעי הגבוה הנהוג בה, מעמידים את המשפחות החרדיות עם הכנסה נמוכה לנפש ועם שיעורי העוני הגדולים ביותר בקרב הציבור היהודי בישראל. מסיבות שונות, המצב הכלכלי של המשפחות החרדיות נמצא בירידה, ומערכות הרווחה הפנימיות של הקהילה החרדית מתקשות להמשיך ולהתמודד עם המצוקות הקשות.
    יוקר המחיה ומחירי הדיור הגדלים והולכים, אינם פוסחים כמובן על הקהילה החרדית, והם מקשים עוד יותר את הנטל הכלכלי המוטל על המשפחות החרדיות, ובפרט לנוכח הנוהג בקרב מרבית הציבור החרדי שעל פיו ההורים רוכשים דירות עבור ילדיהם עם נישואיהם.
    יחד עם זאת, יש לציין שבקהילה החרדית ישנם גם משפחות במעמד הבינוני והגבוה, רבים מהם בעלי נכסים ובעלי עסקים מצליחים, הללו נרתמים לא אחת לסייע ולתרום מכספם לנזקקים מקרב הקהילה. כמו כן, הקהילות החרדיות בחו"ל שרבות מהן נהנות מרווחה כלכלית, מסייעות רבות בהחזקת מוסדות החינוך והישיבות החרדיות בישראל, ובעוד ארגוני חסד רבים הפועלים בתוך הקהילה החרדית.
    אחד המוסדות הייחודיים לקהילה החרדית המסייע רבות בהתמודדות עם הקשיים הכלכליים, הנו מודל "קופות הגמ"חים להלוואות כספים", הגמ"ח (גמילות חסדים) הוא למעשה קופה שבה מפקידים אנשים רבים את חסכונותיהם הכספיים ללא שום תמורה, והכספים ניתנים בהלוואה ללא ריבית לנזקקים לכך. בקהילה החרדית פועלים מאות גמ"חים בסדרי גודל שונים, והם מסייעים לעשרות אלפי משפחות בזמנים שונים.
    שיפור המצב הכלכלי של הקהילה החרדית בישראל, לא יתאפשר ללא שינוי רחב בשיעורי התעסוקה בקהילה החרדית, ואמנם ניתן כבר להצביע בעשור האחרון על שינוי מגמה בתחום זה. יחד עם זאת, נראה שבכך לא די ושהדבר איננו אפשרי ללא שינויים בתחומים נוספים כדוגמת מערכת החינוך החרדית, ושיעורי גיוס חרדים לצה"ל. מהלכים אלו הם מורכבים מאוד, והם נעשים קשים עוד יותר בעקבות משבר המנהיגות שתיארתי קודם.
  • משבר חברתי - כפועל יוצא ממשבר המנהיגות והמשבר הכלכלי ומסיבות נוספות, ניתן להצביע כיום על משבר חברתי עמוק בתוך הקהילה החרדית. הפלגנות הפנימית בין הקבוצות השונות, והיעדר מענה לשאלות חשובות העומדות על סדר היום בקהילה החרדית, מביאות רבים מבני הקהילה ובפרט בקרב הדור הצעיר, לתהות על צדקת הדרך החרדית ועל עתידם בתוכה.
    עדות לאותו משבר פנימי ניתן לראות בעליה בשיעור היוצאים בשאלה מקרב הקהילה החרדית, בריבוי הקולות מתוך הקהילה החרדית בפרט במרחב הווירטואלי האינטרנטי התוהים על צדקת הדרך החרדית,ובהיווצרותן של קהילות "אנוסים" המקיימים אורח חיים כפול של חרדיות כלפי חוץ וחוסר מחויבות מבחינה אמונית ודתית כלפי פנים. מטבע הדברים, קשה עד בלתי אפשרי להעריך את היקף התופעות הללו ורבים בקהילה החרדית מנסים לטעון שמדובר בממדים זניחים בלבד, אולם למיטב הכרתי מדובר בתופעה מתרחבת והולכת שמאיימת על עתידה של הקהילה החרדית באופייה הנוכחי.
  • היעדר חזון - בקרב הקהילה החרדית ישנם כיום אנשים רבים וטובים המבקשים לפעול לשיפור המצב הקיים, ולהוביל יוזמות בתחומי התעסוקה, הרווחה, החינוך, יחסי חרדים והציבור הכללי ועוד תחומים, אולם הם מתקשים מאוד לעשות זאת בשל היעדר חזון ברור לעתידה הרצוי של הקהילה החרדית. בהיעדר יעדים ברורים ומוסכמים, ישנו קושי גדול לשיתופי פעולה ולהשפעה ברמת המקרו. באופן זה, נשארות מרבית היוזמות ברמה הלוקלית, והן אינן מצליחות להתמודד עם האתגרים הגדולים.
    היעדר חזון מסודר והקושי בהתארגנות רחבה, מקשה כמובן גם על גיוס המשאבים הגדולים הנדרשים להנעת מהלכים רחבי היקף, הן מכספי ציבור ברמה הממשלתית או המקומית והן ממקורות פילנתרופיים.

תמורות בקהילה החרדית
על אף השמרנות המאפיינת את הקהילה החרדית, ולמרות משבר המנהיגות והיעדר החזון, ניתן להצביע על מגמות חדשות בקרב הציבור החרדי, אשר עשויים בעזרת ה' לבשר על כיווני התפתחות חדשים של הקהילות החרדיות בישראל.
  • תעסוקה - בעשור האחרון ישנה עליה מתמשכת בשיעורי התעסוקה של חרדים, הן של נשים חרדיות והן של גברים חרדים.
    בקרב הנשים, השינוי העיקרי הוא במעבר מעיסוק בתחומי החינוך וההוראה שהיוו את הנתח המרכזי של עבודת נשים חרדיות, לעיסוק במגוון רחב של תחומי עיסוק, בתוכנה, בחשבונאות, באדריכלות, במשפטים, בסיעוד, בעבודה סוציאלית  ובעוד תחומים רבים. הנשים החרדיות היו ועודן המפרנסות העיקריות של חלק גדול מהמשפחות החרדיות, השכלתן הכללית הרחבה מאפשרת להן נקודת פתיחה טובה יותר בעולם העבודה, למרות הקושי הגדול למלא בו זמנית את התפקיד המסורתי של ניהול בית עם משפחה גדולה.
    בקרב הגברים, מדובר על יציאה גדולה יותר של בוגרי ישיבות, המחפשים את דרכם בעולם התעסוקה והמסחר. זוהי משימה לא פשוטה עבור הצעיר החרדי, שהנו חסר רקע בלימודים כלליים, מעבר לעובדה שבמקרים רבים מדובר כבר בגיל מתקדם וללא ניסיון תעסוקתי. בנוסף, רבים מהצעירים הללו נתקלים בהסתייגות או אפילו בהתנגדות לצעד זה, מצד קרוביהם וסביבתם הקרובה.
  • לימודים אקדמיים - במקביל לעליה בשיעורי התעסוקה בקהילה החרדית, נרשמה עליה דרמטית בשיעור החרדים במוסדות להשכלה גבוהה. במהלך השנים קמו מסגרות אקדמיות ייעודיות לחרדים בהפרדה מליאה בין גברים לנשים, ומוסדות אקדמיים רבים פתחו בתוכם מסלולים לחרדים. בנוסף, ישנה עליה בשיעור החרדים המשתלבים בכל המוסדות האקדמיים בישראל, וחלקם גם בתארים מתקדמים. כיום נכנסים מדי שנה למעלה מאלפיים סטודנטים חרדים למסלולי לימוד אקדמיים.
    הסטודנטים החרדים משתלבים בלימודים אקדמיים במגוון רחב של תחומי דעת, אולם עדיין נראה שרובם עושים זאת בתחומי משפטים ומנהל עסקים. המניע המרכזי של מרבית החרדים בלימודים אקדמיים הוא הרצון להגדיל את סיכויי ההצלחה בעולם העבודה.
  • שירות בצה"ל / שירות אזרחי - בשנים האחרונות נרשם גידול ניכר בשיעור החרדים בצה"ל במסלולים ייעודיים שהותאמו לצורכי החייל החרדי, בפרט לבעלי משפחות לפני יציאתם לעולם העבודה. במקביל נפתחו גם מסלולים לשירות אזרחי של חרדים, במגוון תחומי התנדבות. ככל הנראה, חוק הגיוס החדש והעימות סביבו לצד ההתנגדות בתוך הקהילה החרדית למהלך, הפחיתו בשנה האחרונה אופן ניכר את שיעור החרדים בצה"ל ובשירות האזרחי.
  • חינוך - מערכת החינוך החרדית לבנים, היא ללא ספק המאחז החשוב ביותר עבור החברה החרדית. עולם הישיבות משמש בתפיסה החרדית כבר שנים ארוכות כ"בית היוצר לנשמת האומה", וכל מערכת החינוך נועדה להצמיח לומדי תורה וגדולי תורה. לאור זאת, כל הניסיונות החיצוניים לאלץ את החרדים לצמצם את היקף לימודי הקודש לטובת לימודים כלליים, נידון מראש לכישלון.
    יחד עם זאת, ניתן לראות לאחרונה ניצנים ראשונים של יוזמות חינוכיות מתוך הקהילה החרדית, המבקשים להקנות לילדים בחינוך היסודי בסיס רחב יותר של לימודים כלליים, בעיקר באמצעות התמקצעות המורים וניצול מיטבי של הזמן שמוקדש לשם כך גם כיום. כמו כן, ישנה התרחבות מסוימת של מסלול "הישיבות התיכוניות החרדיות" המשלבות לימודים כלליים לצד לימודי הקודש, אולם נראה שמוקדם עדיין לקבוע את הצלחתו של המהלך.

פנינו לאן?
החברה החרדית בישראל ניצבת כיום על פרשת דרכים, היא נדרשת להתמודד עם אתגרים מבית כפי שהדבר מתבטא במשבר המנהיגות במציאות הכלכלית ובשבר החברתי, לצד אתגרים מבחוץ בעיקר מצידה של החברה הישראלית הכללית הדורשת שותפות של החרדים בנטל הביטחוני הכלכלי והחברתי של מדינת ישראל.
ההיענות של החברה החרדית לקולות מבית ומחוץ, מותנית ביכולתה של החברה הישראלי לא לאיים על זהותם הפרטיקולרית של החרדים. האתגר העכשווי של החברה הישראלית, הוא לגנוז את הרעיון של "כור ההיתוך" המהווה סכנה קיומית לעתיד אורח החיים החרדי.
האתגרים הגדולים הללו, מצריכים את צמיחתה של מנהיגות חרדית חדשה, המודעת לקולות השונים בתוך הקהילה ומחוצה לה, ובעלי הנה מעמיקה עם האתגרים הרבים והתנאים הסביבתיים. מנהיגות כזו, תוכל בעזרת ה' להתמודד עם המשבר החברתי העמוק.
המהלכים השונים יידרשו ללא ספק התגייסות של גורמים ממשלתיים ומקומיים, לצד הירתמות של גופים פילנתרופיים. ללא משאבים כספיים משמעותיים, אין סיכוי לשום מהלך רחב היקף.

ממד אישי
אני גדלתי בקהילה החרדית ואת מיטב שנותיי הקדשתי בהיכלי התורה החשובים ביותר בעולם התורה הליטאי, בישיבות קול תורה, פוניבז' ומיר. כאברך כולל ובעל משפחה, נדרשתי יחד עם חבריי לסוגיות העומדות על סדר היום החרדי, ויחד פקדנו את בתיהם של גדולי התורה ואנשי הציבור החרדים. בעקבות מסע זה, הבנתי שעליי ליטול חלק אקטיבי בשינוי ושיפור המצב הקיים. בעשור האחרון זכיתי ליטול חלק בתהליכים שונים לשילוב חרדים בתעסוקה, בלימודים אקדמיים ובצה"ל, במסגרת עבודתי בארגון הג'וינט ובמסגרות נוספות. בשנים האחרונות, בעקבות לימודיי ב"בית הספר מנדל למנהיגות חינוכית", אני מקדיש את מרב כוחותיי להקמת ישיבה תיכונית חרדית "חכמי לב" בירושלים.
בעקבות פעולותיי בתחומים אלו, אני זוכה למגוון רחב של תגובות בקהילה החרדית, החל בהפגנות ופשקווילים וחרמות כנגדי מאלו הרואים בי מסית ומדיח, וכלה בברכות והודאות על פעולותיי מכאלו הרואים בהם צורך חיוני לעתידם.
פעולותיי נובעות מתוך אהבה ודאגה לקהילה שאני אוהב ומעריך על יתרונותיה וחסרונותיה ושבה אני מגדל את ילדיי היקרים. אני מאמין שיימצאו הכוחות בתוך הקהילה החרדית להתמודד עם אתגרי השעה ולהמשיך את היעוד הגדול של הנחלת דרך התורה והמצוות לדורות הבאים.

יום שישי, 1 במאי 2015

ושיננתם לבניך - אלו התלמידים

ההסכם הקואליציוני שנחתם השבוע בין יהדות התורה לליכוד, הציף שוב לסדר היום הציבורי את כלל הסוגיות השונות בענייני דת ומדינה, השנויות במחלוקת עמוקה בין הקהילה החרדית בישראל לבין חלק גדול מיתר החברה הישראלית. אני מבקש להתייחס בטור זה, לוויכוח הנמשך סביב סוגיית לימודי הליב"ה (לימודי יסוד בבתי הספר) במוסדות החינוך החרדים לבנים.
העמדה של כלל הציבור בעניין זה ברורה, יש לדרוש מהחרדים ללמד את מקצועות היסוד כדוגמת אנגלית; מתמטיקה; לשון; אזרחות; מחשבים; מדעים וכיו"ב, על מנת לאפשר לבוגרי החינוך החרדי להשתלב בהצלחה בלימודים מקצועיים ו/או אקדמיים; בעבודה ובכל תחומי החיים המצריכים ידע בסיסי בכל התחומים הללו. העמדה  החרדית מתנגדת לכך, בטיעון שהדבר יפגע בלימוד התורה שעבורו מקדישים  התלמידים החרדים את מרב זמנם בשנות הנערות, על מנת להתפתח כתלמידי חכמים. כנגד העמדה החרדית נשמעת הדעה שניתן בהחלט לשלב בין לימודי תורה ולימודים כלליים, וכנגד העמדה של הציבור הכללי נטענת הטענה שבבוא היום יכול הצעיר החרדי להשלים את הפערים של לימודי הליב"ה בזמן קצר יחסית. ניתן כמובן להאריך ולדון בכל אחת מהטענות הללו, ואף לשולחנו של הבג"ץ הגיעו הטיעונים השונים בדיון אודות "חוק הישיבות הקטנות".
על פניו נראה הוויכוח פשוט מאוד, וקשה לכאורה להצביע על פתרון שיביא את שני הצדדים על סיפוקם. אני מבקש כאן לערער על העמדה הבסיסית של שני הצדדים, ולהציע כיוון חדש שלמיטב ידיעתי לא נידון עד כה בסוגיה. אני טוען שגם אם תמומש הדרישה לכפות על החרדים לימודי ליב"ה היא לא תשיג את מטרתה, בעוד שגם אם נקבל את עמדת החרדים נוכל להעניק לתלמידים החרדים לפחות חלק משמעותי מהכלים העיקריים שיידרשו מהם בבוא היום בכניסתם ללימודים ולעבודה.
תכנית לימודי הליב"ה מגדירה את מספר השעות הנדרש בכל אחד ממקצועות הלימוד, אולם היא איננה מגדירה יעדים והישגים נדרשים. אנו יודעים שגם אם יודיעו כיום החרדים על קבלת התכנית במלואה, קשה יהיה לראות הישגים בתחום מכמה וכמה טעמים. ראשית מחמת היעדר מורים מקצועיים מתאימים להוראת המקצועות הללו, שנית מפני החשיבות המועטה המיוחסת ללימודים אלו ע"י ההנהלה הצוות ההורים והתלמידים, ושלישית מפני הקושי לעקוב אחרי המימוש של מערכת השעות כמות שהיא. התוצאה במקרה כזה תהיה של שינוי לכאורה, שבעקבותיו ימשיכו להיות הישגי התלמידים החרדים במקצועות הכלליים אפסיים.
החרדים מצידם, יודעים להצביע על תלמידי ישיבות מתמידים ומצטיינים, אשר הצליחו ביציאתם לעולם המעשה להשלים פערים גדולים בזמן קצר ובהצלחה רבה. מעבר לתגובה המקובלת שמדובר במעטים בעלי כישרונות מיוחדים, נראה שאכן לתלמיד ישיבה אשר הקדיש את מרב ומיטב זמנו ללימוד תורה, ישנם כלים טובים מאוד הנוגעים להרגלי למידה; משמעת עצמית; ניתוח טקסט; יכולת טיעון וניסוח; יצירתיות ועוד, אשר חשיבותם בכל תחום לימודי ובעולם העבודה חשובים לא פחות מידע ספציפי של חומר מסוים.
השאלה המרכזית שאני מבקש להעלות היא, האם מערכת החינוך החרדית ממלאת את יעודה כנדרש? כלומר, האם ניתן לומר שכלל תלמידי תלמודי התורה; החיידרים; הישיבות הקטנות והישיבות הגדולות, מקבלים את החינוך הנדרש על מנת שידעו ללמוד תורה באופן הטוב ביותר? לצערי הרב, אני נאלץ להשיב על השאלה הזו בתשובה שלילית נחרצת. עולם הישיבות החרדי אכן מצמיח מתוכו בכל שנה תלמידי חכמים מופלגים, בקיאים ולמדנים לשם ולתפארת. אולם לצידם, יוצאים רבים מאוד שידיעותיהם דלות, למדנותם איננה מפותחת, שפתם עילגת, יכולת הטיעון שלהם נמוכה, וניתן לומר ששנותיהם במערכת החינוך החרדית בוזבזו באופן משווע.
הסיבה המרכזית להבנתי למצב זה, היא מפני שלמיטב ידיעתי מעולם לא נבנתה תכנית לימודים מסודרת להוראת הגמרא בתלמודי התורה והישיבות. לא הוגדרו מטרות ויעדים, כלי ההוראה והעזר הנדרשים, אמצעי ההערכה המתבקשים וכיו"ב. בעוד שהתלמידים המצטיינים, רוכשים בכוחם את כל הדברים הנזכרים, הרי שחלק גדול מהתלמידים מתקשים בהבנת הסוגיות התלמודיות על בוריין, אינם יודע לסכם את הנלמד, הם חסרי יכולת להציג את דבריהם בעל פה ובכתב באופן בהיר ומסודר, וכך הם מוצאים את עצמם בבגרותם לא רק ללא ידע כללי בסיסי, אלא גם עם ידע תורני דל וללא כלים אורייניים בסיסיים הנדרשים גם בלימוד תורה.
התיאור הזה נשמע אולי קודר מדי, אולם לצערי הרב הוא משקף מציאות אמיתית וכאובה. אני עצמי הייתי עד לעשרות נערים הלומדים מסכת "בבא קמא" "בבא מציעא" ו"בבא בתרא" ואפילו את המשמעות המילולית של שם המסכת (שער ראשון, שער אמצעי, שער אחרון) לא ידעו, וזוהי רק דוגמה קטנה מיני רבות. ניתן עוד להאריך אודות הגורמים שהביאו אותנו למציאות הזו, אולם דומני שאין צורך להרחיב את היריעה כעת בבירור העניין.
אני מאמין בכל לבי, שאם נוריד את סוגיית לימודי הליב"ה בחינוך החרדי מעל הפרק, אולם יחד עם זאת נדרוש ממערכת החינוך החרדית לבנים לגבש תכנית מוגדרת להוראת גמרא ברמה הטובה ביותר, תוך שימוש במיטב הפדגוגיות ואמצעי ההוראה וההערכה, כדוגמת שימוש באמצעי עזר והמחשה לנדרשים לכך, הוראת כתיבה וניסוח, התנסות בהרצאת הדברים בפני חברים, מבחנים ויעדים מוגדרים וכיו"ב, יצאו כל הצדדים נשכרים. התלמידים החרדים יהיו בעלי ידע והבנה טובים יותר בלימוד תורה, ויחד עם זאת בעלי כלים חשובים לא פחות ליציאה לחיים ולהצלחה בלימודים מקצועיים ו/או אקדמיים ובעולם העבודה.
בואו ונקיים את דברי חז"ל במסכת קידושין (ל,א) "תנו רבנן: ושננתם, שיהו דברי תורה מחודדים בפיך שאם ישאל לך אדם דבר אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד".

יום חמישי, 16 באפריל 2015

מחיר הניתוק

שוב כמידי שנה אנו עומדים בין יום הזיכרון לשואה לבין יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות, ושוב אנו ניצבים בפני השאלות אודות יחסה של החברה החרדית בישראל לימים אלו ולמה שהם מייצגים.

העומדים מחוץ לקהילה החרדית תוהים על אי עמידתם של החרדים בצפירות הזיכרון, ועל התעלמותם המופגנת מחגיגות העצמאות. האם כבוד נרצחי השואה איננו חשוב לחרדים? האם אינם מכירים בחשיבותם של חללי צה"ל אשר חירפו נפשם בעד עמם ומולדתם? האם אינם מכירים טובה לקב"ה על חייהם במדינת ישראל? שאלות אלו אינן נשאלות רק מבחוץ, אלא גם בתוך הבית פנימה. חרדים רבים חשים מבוכה גדולה וחוסר נחת סביב שאלות אלו, כשהתשובה לכך איננה ברורה גם להם עצמם.

השאלות הנוקבות והפשוטות הללו, העסיקו רבות את כותבי הטורים בעיתונות החרדית אשר נדרשו לסוגיה זו כלפי פנים וכלפי חוץ, את אנשי החינוך במערכת החינוך החרדית אשר נשאלו על כך על ידי תלמידיהם ותלמידותיהם, ורבים מבני החברה החרדית אשר התבקשו להשיב על כך לעצמם לילדיהם ולמכריהם.

רבות מן התשובות נגעו בבעייתיות שבאופן בו נקבעו מועדי הזיכרון וסממניהם במדינת ישראל, אם בשל המועד שבו הם נקבעו או בשל הצורה שבה הוחלט לציין את המועדים הללו, ותשובות אחרות עסקו באופנים האחרים שבהם מביעים החרדים את יחסם המכבד לנרצחי השואה או לחללי צה"ל. בנוגע להקמתה של מדינת ישראל, נכתב רבות על הדברים השליליים הכרוכים בכך בהיבטים שונים, מנקודת ראותו של האדם החרדי. ברור שכל אחד יכול למצוא טעם או חוסר טעם בנימוקים השונים שנכתבו לכך, אולם נראה שהנקודה המרכזית אשר עליה צריכים אנו לתת את הדעת היא העמדה הבסיסית של "הניכור", שבו בחרה החברה החרדית כאסטרטגיה לאורך שנים רבות.
חרדים בצפירה (פלאש 90)

עמדת הניכור והזרות היא עמדה בסיסית של קהילה שהחליטה להוציא את עצמה מן הכלל על מנת לשמר את הערכים החשובים לה, התוצאה המחויבת של עמדה זו היא שהחלטות הכלל אין להם שום משמעות כלפי אותה קהילה. ימי הזיכרון והעצמאות הנם ימים רגילים לחלוטין בעיניו של החניך במערכת החינוך החרדי וממילא גם אצל הבוגר של אותה מערכת, לא מפני מרכיב כזה או אחר, אלא מפני שלקביעתם אין שום שייכות עם הקהילה שהוא חי בה. גם אם קביעת המועדים הללו ואופיים הייתה בעלת אופן תורני והלכתי מובהק ומוסכם, עבור קהילה שאיננה חלק מאותו כלל לא הייתה שום התייחסות לגביו. במידה מסוימת, העמדה של כלל הציבור החרדי ליום העצמאות, אמורה לקומם את יתר האוכלוסייה בישראל הרבה יותר מיחסם של אנשי העדה החרדית או של ערביי ישראל ליום זה, שכן לעומת אנשי העדה החרדית אשר קבעו יום זה ליום אבל וערביי ישראל אשר מציינים את ה"נכבה", ההתעלמות המוחלטת של כלל החרדים מיום זה מתריסה הרבה יותר.

נמצא אפוא שהשאלות המרכזיות שצריכות להישאל הן: מהי הסיבה לאותה עמדת ניכור של הקהילה החרדית כלפי המדינה וכלל אזרחיה? האם הסיבות לעמדת הניכור הזו עדיין רלוונטיות? והאם ישנה סיטואציה שבה תשתנה עמדת הניכור המתוארת?

בנוגע לסיבת הניכור, נראה שמקורה בחשש הגדול של הקהילה החרדית מהשפעה שלילית כלפי ערכיה ואמונותיה אם הייתה בוחרת להיות חלק אינטגרלי מכלל מדינת ישראל, בוודאי בעידן של מדיניות "כור ההיתוך" מבית מדרשו של בן גוריון. באשר לרלוונטיות של החששות הללו כיום, נראה שניתן למצוא דעות לכאן ולכאן.

ביחס ליכולת לראות שינוי בנידון, נראה שניתן להבחין באופן ברור בין הפרט לכלל. האדם החרדי היחיד יכול בהחלט לחוש כיום שייכות גדולה יותר למדינה ולכלל אזרחיה, וככזה להשתתף ביגונם ובשמחתם בימי זיכרון ושמחה. לעומת זאת, הקהילה החרדית כציבור, איננה מסוגלת להבנתי להפוך את עצמה ולהיות חלק מכלל החברה הישראלית, שכן בכך היא תאבד את עצם הווייתה.

כיצד ינהג האדם החש עצמו מחד חלק מכלל המדינה ואזרחיה ומאידך רואה את עצמו כבן לקהילה שנדרשת להעמיד את עצמה מחוץ לאותה מדינה? זוהי משימה מורכבת וקשה שרבים מאיתנו נדרשים להתמודד איתה.

יום חמישי, 9 באפריל 2015

על חילופי הדורות

בשבוע האחרון ליווינו למנוחות את הגר"ש וואזנר זצ"ל מחשובי מורי ההוראה בדור האחרון, אשר זכה במהלך חייו הארוכים להעמיד תלמידים הרבה במשך שנים רבות. לאחר מותו, שבה והועלתה על ידי רבים וטובים התמיהה אשר נשמעה לאחר הסתלקותם של גדולי תורה ויראה נוספים בדור האחרון, מדוע איננו רואים בקרב המנהיגות התורנית המתפתחת בחברה החרדית דמויות בעלות שיעור קומה דומה לגדולי הדור שהסתלקו מאיתנו ושהנהיגו את הקהילה החרדית במשך עשרות שנים? השאלה הזו צצה ועולה בניסוחים שונים וכלפי דמויות מגוונות בכל מרחבי העולם התורני, בהיכלי הישיבות; במושבי בתי הדין; בבתי ההוראה; בנתיבות ההגות והמחשבה ובהנהגה הציבורית.
רבים משיבים על כך במונח המפורסם של "ירידת הדורות", להבנתם זוהי גזירת גורל תמידית שעל פיה הדורות מתמעטים והולכים וכל דור איננו מצליח להגיע לדרגתם של אלו שקדמו לו. תפיסה זו מעוגנת במקומות רבים בחז"ל ובפרט באמרה המפורסמת "אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם ואם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים" (שבת קיב,ב).
הגר"ש וואזנר זצ"ל
רבים אחרים יאמרו שהתמיהה איננה במקומה ושהפער בין גדולי התורה והיראה שהסתלקו מאיתנו לאלו הממלאים את מקומם איננו אלא למראית עין בלבד. לטענתם, אין לנו כלים לבחינת גדלותם התורנית והרוחנית של גדולי התורה והיראה, והערכתנו כלפיהם מבוססת ברובה על תעמולה ציבורית ועדריות מחשבתית, שמסיבות שונות איננה נוטה להאדיר את שמם של גדולי התורה והיראה החיים עמנו היום כפי שעשתה עם גדולי הדור שהסתלקו מאיתנו. חלקם יראו בכך נטייה אנושית להאדיר ולפאר את העבר לעומת ההווה, והם מביאים כראיה לעמדתם את דברי החכם מכל אדם "אַל-תֹּאמַר מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה  כִּי לֹא מֵחָכְמָה שָׁאַלְתָּ עַל-זֶה." (קהלת ז,י).
אני סבור שבשתי הגישות הנזכרות ישנו גרעין של אמת, אולם יחד עם זאת אני מבקש להוסיף זווית ראיה נוספת לעניין זה, והיא נוגעת לתפקיד אותו מלאו גדולי התורה והיראה בדור האחרון בעיצוב דמותה של הקהילה החרדית בישראל.
את גדולי התורה והיראה בדור האחרון ובכללם הגר"ש וואזנר זצ"ל, ניתן להגדיר כ"דור המייסדים" של הקהילה החרדית בישראל. אם נתבונן שבעים שנה אחורה, לתקופה שלאחר חורבן יהדות אירופה ולשנות הקמת המדינה, נראה כיצד נדרשו אותם גדולי תורה ויראה להקים יש מאין מערכות חינוך תורניות, ישיבות קטנות וגדולות, קהילות תורניות, בתי דין ובתי הוראה, רבנויות מקומיות ומערכות כשרות, כוללי אברכים, מפלגות פוליטיות לכנסת ולרשויות המקומיות, תנועות נוער, ארגוני קירוב והחזרה בתשובה, מכונים להוצאת וההדרת ספרי קודש בכל מקצועות התורה, קופות צדקה מרכזיות ועוד מוסדות וארגונים רבים, הנראים לנו כיום כמובנים מאליהם. בשממה הגדולה שהייתה בכל השדה הרוחני, נדרשו אותם גדולי תורה - למרות גילם הצעיר יחסית - ליטול על שכמם ולהקים מהמסד עד הטפחות את כל המפעלים הנזכרים. משימה זו דרשה מהם יוזמה רבה וניצול מרבי ומיטבי של כל כישרונותיהם וכוחותיהם הרוחניים והגשמיים כאחד. התמסרותם המדהימה למשימה זו הצליחה מעל ומעבר למשוער, והם מצידם זכו לצמיחה רוחנית שהביאה אותם לשיא גדלותם הניכרת לעין כל.
את מקומם של גדולי התורה והיראה הללו אשר הקימו עולה של תורה במשך כשבעים שנה, נדרשים למלא כעת תלמידיהם הנמנים כבר על "דור הממשיכים", זוהי משימה בעלת מאפיינים שונים לחלוטין. שימור המערכות הקיימות הרחבתן ופיתוחן, אינן פעולות הדורשות את אותו חזון ויצירתיות של הקמת דבר חדש, אולם הן מחייבות מאמץ תמידי רב בהיבט הרוחני והגשמי והתמודדות עם אתגרים חדשים חדשות לבקרים. גדולי התורה והיראה הנדרשים להמשיך את מפעלי "דור המייסדים", אינם נהנים מאותו חופש פעולה שהיה לקודמיהם והם נדרשים להלך בתלם שחרשו לפניהם. המשכיות פועלם של גדולי הדור שלפנינו, אין בה את אותו שאר רוח של רעננות וחדשנות המלווים את היוצר בראותו את חלומותיו מתגשמים, ויש בה מאמץ תמידי ואחריות גדולה ללא אור הזרקורים. בעוד שהפועל ליצור דבר חדש רשאי גם להיכשל בניסיונותיו ללא שיארע שום נזק, הרי שהנדרש לשמר דבר קיים איננו יכול להרשות לעצמו להיכשל במשימתו ולגרום חלילה לירידה לטמיון של מפעל קודמיו. דור הממשיכים נכנס בדרך כלל לתפקידו עוד בחיי קודמיו, בעוד שהעברת הנטל על שכמם נעשתה בגיל מבוגר יחסית. גדולי התורה והיראה בדור זה זוכים אמנם ליהנות מן המוכן, אולם אין להם את הזדמנות לחוות פיתוח חזון רחב והגשמתו ולהתפתח מכך למרחבים רחוקים. תיאור זה עשוי להיות הולם לתחומים שונים מעבר להיבט הביצועי של הקמת מסגרות ומוסדות, לפיתוח הלמדנות הישיבתית, לגיבוש פסיקת ההלכה, לעיצוב השקפת עולם, להנחלת נורמות חברתיות, לקביעת עמדות ציבוריות ועוד כהנה וכהנה. מלאכת ההמשכיות היא סיזיפית יותר ואפרורית ומתן שכרה איננו בצידה.
אני מבקש להמשיך את אותו קו מחשבה שתיארתי, לגבי הדור העתידי של המנהיגות הרוחנית בקהילה החרדית. ככל הנראה, דור זה לא יוכל להסתפק רק בתפקיד של דור הממשיכים והוא יידרש להוביל מהלכים חדשים אשר ניתן בשלהם לכנותו "דור המתחדשים". האתגרים הרבים העומדים לפתחה של החברה החרדית בתחומי החינוך; הפרנסה; הרווחה והדיור בתוך הקהילה החרדית, לצד אתגרי ההלכה מול התחדשויות בכל התחומים הטכנולוגיים החברתיים והכלכליים, בנוסף לסוגיות בענייני דת ומדינה ובנוגע ליחסי החברה החרדית עם כלל החברה בישראל, יצריכו ללא ספק חשיבה מחודשת בנושאים רבים ומגוונים. מהלכים אלו יידרשו מהמנהיגות החרדית העתידית אומץ רב והתמודדות עם התנגדות חריפה מבית, על מנת להמשיך בהובלת עולם התורה לשמירת מסורת הדורות מול  אתגרי התקופה.
אני מבקש לחתום את דבריי במה ששנינו באבות דרבי נתן (פרק ל"א)
רבי יהושע בן קרחה אומר: הרי הוא אומר: (תהלים קלט) "גלמי ראו עיניך ועל ספרך" וגו', מלמד שהראהו הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון - דור דור ודורשיו, דור דור ופרנסיו, דור דור ומנהיגיו, דור דור ונביאיו, דור דור וגבוריו, דור דור ופושעיו, דור דור וחסידיו.

הא למדת שלכל דור אתגרים משלו ועל פיהם מזמן לו הקב"ה דורשים, פרנסים, מנהיגים, נביאים, גיבורים, פושעים וחסידים. יה"ר שנזכה למנהיגות שתוביל אותנו בדרך הישר והרצוי לפניו יתברך.