דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם

בעשור האחרון, אנו עדים להתפתחותה של קבוצה גדלה והולכת של פעילים חברתיים חרדים בעלי מודעות גבוהה, המבקשים לפעול במגוון רחב של תחומים לטובת הקהילה החרדית.

בעיניי, נקודת הציון החשובה בעניין זה היא פתיחתה של תכנית למנהיגות חרדית ע"י גב' נעמי פרל ממכון מנדל בדיוק לפני 10 שנים, שבשלב מאוחר יותר גם פתחה את תכנית "שלוחי ציבור" באוניברסיטה העברית. שתי התכנית הללו נועדו להעניק ראיה רחבה וכלים מקצועיים לפעילים חברתיים חרדים, ועד היום השתתפו בהם למעלה מ-200 עמיתים ועמיתות.

עם השנים קמו תכניות נוספות, ע"י "קרן תקווה" וע"י גופים נוספים, וכיום יש כבר מאות רבות של פעילים חברתיים חרדים במגוון תחומים. 

לפני 3 שנים התקיים ב"מכון הישראלי לדמוקרטיה" כנס תחת הכותרת "מנהיגות אזרחית בקהילה החרדית", ולפני כחודשיים פורסם במכון מחקר חדש תחת הכותרת "מובילי דרך: מנהיגות אזרחית חדשה בחברה החרדית" (https://www.idi.org.il/books/31260).

רבות דובר על היחס של כלל הקהילה החרדית ושל המנהיגות החרדית הציבורית והרבנית לתהליכים הללו, וברצוני להציע כעת אבחנה שנראה לי שעד כה לא ראיתי כמעט שמתייחסים אליה, והיא נראית לי חשובה מאוד להבנת העניין.

אני סבור שאת רוב הפעילות של היזמים החברתיים החרדים ניתן לסווג לשתי קטגוריות מרכזית: 

1. השתלבות זהירה במרחב הכללי והמודרני
2. סיוע לחלשים

בקטגוריה הראשונה, מדובר על השתלבות של חרדים בעבודה, בלימודים אקדמיים ו/או מקצועיים, בצה"ל ובשירות האזרחי, בלימודי ליב"ה בחינוך החרדי, בשימוש באינטרנט ובסמארטפונים, במפגש עם כלל החברה הישראלית וכיו"ב.

בקטגוריה השנייה, מדובר בסיוע לעניים, חולים, נכים, משפחות חד הוריות, נפגעי אלימות, מופלים לרעה, בעלי תשובה, עולים, נערים נושרים, נשים גרושות וכיו"ב.

ברמה ההצהרתית נראה שלקהילה החרדית יש בעיה מסוימת עם הקטגוריה הראשונה בשל החשש מהסכנות הרוחניות הטמונות בפתיחות, אבל היא מקבלת בברכה את הקטגוריה השנייה, ואני מבקש לטעון שההפך הוא הנכון.

הקהילה החרדית מבינה את הצורך בפתיחות זהירה, ולמרות כל החששות היא מקבלת בברכה את השינויים במגוון תחומים ואת אלו שפועלים בהם. אולם הפעילות למען החלשים והפגיעים, היא פעמים רבות כנגד בעלי כוח ושררה, וכאן הם מרגישים מאוימים, והם יעשו כל שביכולתם לפגוע באלו שמאיימים על כוחם ומעמדם.

בשל כך, יזמים חברתיים חרדים שעוסקים בקטגוריה הראשונה, גם אם יתנגדו לדרכם ברמה ההצהרתית, הרי שפעולותיהם בדרך כלל אינן נתפסות כחותרות תחת מוקדי הכוח הקיימים, ויצליחו להגיע אתם ל"סטטוס קוו" מסוים. אולם יזמים חברתיים שפועלים בקטגוריה השניה, נתפסים כמאיימים תחת הסדר החברתי הנוכחי, וגם אם לא יצאו נגדם ברמה ההצהרתית, הם יתקלו בדרכם בהרבה יותר מכשולים וסנקציות ברמה האישית וברמה הציבורית.

כך לדוגמה, אני סבור שהצעדים החריפים שננקטו כנגד ידידי עו"ד יואב ללום מאז "פרשת עמנואל", הן בעיקר בשל האיום שנשקף מפעילותו לבעלי הכוח והשררה.

הסתפקתי כעת בדוגמה אחת מיני רבות, ותן לחכם ויחכם עוד.

באופן אישי, אני מאמין שהחשיבות לפעול בקטגוריה השנייה גדולה הרבה יותר, ואסיים בלשונו של הרמב"ם אודות אחת המעלות הנדרשות מכל דיין:

ובכלל אנשי חיל, שיהיה להן לב אמיץ להציל עשוק מיד עושקו, כענין שנאמר: "ויקם משה ויושיען". (הלכות סנהדרין ב,ז).

ישיבת "חכמי לב" - סיכום תקופה

פורסם באתר "כיכר השבת"

לפני כשמונה שנים יצאתי לדרך להקמת ישיבת "חכמי לב" ולפני כשנה פרשתי מראשות הישיבה, ואני סבור שכעת זהו זמן מתאים לסיכום קצר של התקופה הזו.

הנקודה המרכזית שאיתה ביקשתי להתמודד באמצעות הקמת הישיבה, היא העובדה שרבים וטובים מבני הנוער החרדים אינם מוצאים את דרכם בעולם הישיבות החרדי הקלאסי. דרשתי וחקרתי את הסוגיה מכל צדדיה, וביקשתי להציע לנערים היקרים הללו אלטרנטיבה שמשלבת תורה עם דרך ארץ, במתכונת של הישיבות התיכוניות החרדיות הותיקות (כדוגמת "הישוב", "מערבא", "נהורא" וכיו"ב), עם אי אלו התאמות נדרשות (בעיקר בהיבט הלימודי, התרבותי והכלכלי).

המהלך החדשני הזה, דרש מהלכים רבים ומגוונים, שינוי חשיבה אצל הנערים והוריהם, גיוס צוות חינוכי מתאים, בניית תכנית לימודים, איתור מבנה, גיוס משאבים, ועוד מגוון אתגרים חינוכיים, לימודיים, כלכליים וחברתיים. כל צעד ושעל קטן או גדול דרשו חשיבה רבה, ניסוי וטעיה. הישיבה נקראה על שם חכמי הלב שהקימו את המשכן במדבר סיני יחד עם בצלאל ואהליאב.

לשם כך כתבתי ופרסמתי את רעיונותיי ואת דבר קיומה של הישיבה באופנים שונים. מטבע הדברים הצלחתי במהלך השנים הללו גם לעורר עלי את כעסם של אי אלו מתנגדים, שראו בי ובישיבה קריאת תיגר על הדרך הישיבתית הקלאסית.

במהלך השנים הללו התחנכו בישיבה למעלה ממאה תלמידים, ורובם הגדול הצליח להתעלות בתורה וביראת שמים, במידות טובות ובדרך ארץ, ובמגוון תחומי הדעת שנלמדו בישיבה. בוגרי הישיבה מצאו כל אחד את דרכו הייחודית בעולם המעשה, ורובם ככולם מהווים דוגמה ומופת לשילוב של תורה עם דרך ארץ. הצוות בישיבה התייחד בגישתו המקצועית והאנושית, והצליח למצוא מסילות לליבו של כל תלמיד, והם מהווים כתובת גם עבור רבים מבוגרי הישיבה.

למרות ההתנגדות הרבה לי ולישיבה, אני סבור שהרעיונות המרכזיים שדיברתי עליהם ושפעלתי על פיהם, חלחלו בקרב אוכלוסיה רחבה, וכיום כבר יש הרבה מחנכים, הורים ונערים שמאמצים את הגישה הזו באופן כזה או אחר.

בתחילת הדרך הלכתי להתייעץ עם הגאון ר' אשר ווייס שליט"א, הוא אמר לי: "היום אנשים חושבים שכל נער נועד להיות רבי עקיבא אייגר, ומי שיפעל כמוך להתאים מסלול לכל נער יזכה לעוה"ב. אני לא בטוח שהציבור החרדי כבר בשל למהלך הזה, אולי זה יקח עוד עשר שנים". אני חושב שהדברים הללו מדויקים, ונתקיים בו "חכם עדיף מנביא".

אני רואה את עצמי כיזם חברתי חרדי שתפקידו לפתח מסלולים חדשים, ואח"כ להעביר אותם לאנשים אחרים שימשיכו לשכלל אותם. כך פעלתי בעבר בתחום התעסוקה בציבור החרדי, הלימודים האקדמיים והשירות הצבאי, וכך עשיתי בשנים הללו גם בתחום החינוך, ואני מקווה שאצליח בעתיד לפתח דברים נוספים למען הציבור החרדי היקר לליבי.

אני מאמין שהתובנות הללו ימשיכו ויתרחבו בקרב ציבור רחב יותר, ושבמהלך השנים הקרובות יקומו עוד מוסדות שיצעדו בדרך זו.

עַתָּה יָבֹא דְבָרֶיךָ מַה יִּהְיֶה מִשְׁפַּט הַנַּעַר וּמַעֲשֵׂהוּ

בקהילה החרדית בישראל, ישנו מזה כ-70 שנה מסלול נורמטיבי אחד ויחיד עבור הבנים מגיל בר מצווה ועד נישואיהם, זהו המסלול הישיבתי. שנות הלימוד ב"ישיבה קטנה" (ט'-י"א) וב"ישיבה גדולה" (י"ב ומעלה), מוקדשות אך ורק ללימוד תורה ובעיקר ללימוד גמרא.

ומה יעשו אלו שהמסלול הישיבתי איננו מתאים להם, שלא חשקה נפשם בתורה בלבד? עבורם נדרשו תמיד לפתרונות יצירתיים.

כבר בראשית הדרך, ראו גדולי התורה שישנם נערים חרדים שהמסלול הישיבתי איננו מתאים להם, והם דאגו עבורם לאפיקים שונים. את חלקם הפנו לארגון "הפעילים" (המוכר כיום בשם "יד לאחים") לדאוג להפצת תורה ולרישומם של ילדי ישראל לחינוך תורני, את חלקם הפנו ללימודי חינוך והוראה ולעסוק בחינוך במוסדות "החינוך העצמאי" או אפילו כמורים חיילים, ואת חלקם שלחו למסלולי נח"ל חרדי שכללו גם חקלאות וכיו"ב.

מאוחר יותר הוקמו עבורם ישיבות אלטרנטיביות שלצד לימוד תורה כללו פעילות חברתית וחווייתית מגוונת, עם אפשרות לעבודה ו/או לימודים באופנים שונים. החלוצה שבהם הייתה ישיבת "שערי יושר" שהקים הרב משה גולדשטיין שליט"א (לאחרונה היא שינתה את שמה ל"איילת השחר"), אחריה הוקמה ישיבת "דרך השם" של הרב ברוך צבי גרינבוים שליט"א ועוד ישיבות נוספות, ונראה שהגדולה שבכולם היא כיום ישיבת "רש"י" של הרב חייקל מילצקי שליט"א.

לפני כ-20 שנה נפתח מסלול "נצח יהודה" בצה"ל עבור הנערים הללו, אולם הוא נתקל בהתנגדות חריפה, שבין מחולליה היה גם הרב משה גולדשטיין שליט"א. בשנים האחרונות, נפתחו מסלולים נוספים בגבעתי ובצנחנים, ונפתחו גם ישיבות הסדר חרדיות כדוגמת "ברקאי" ברמת הגולן ו"דרך חיים" בגן יבנה. במהלך השנים דובר גם כמה פעמים על פתיחת מכינה קדם צבאית לנערים חרדים, אולם כמדומני שעד היום הרעיון הזה לא זכה להצלחה משמעותית. כיום ישנה גם אפשרות לנערים חרדים ללכת ללימודים אקדמיים, ולדחות את השירות הצבאי לאחר סיום הלימודים. (כמובן שמלבד המסלולים הללו, ישנם גם נערים שהשיגו פטור משירות צבאי או שהם רשומים בישיבות רגילות ככאלו ש"תורתם אומנותם", ובפועל הם משתלבים בעולם המעשה.)

אני מאמין שהתקופה הנוכחית, עשויה להגדיל את מספרם של הנערים החרדים שיחפשו לעצמם אלטרנטיבה למסלול הישיבתי. המהלכים השונים של למידה מרחוק או חזרה לישיבות ב"מתווה הקפסולות", נותנים מענה רק לאלו שנפשם חשקה בתורה, אבל מי שאיננו מוצא טעם רב בלימוד גם בימים כתיקונם, די ברור שבימים הללו איננו שוקד על תלמודו.

זהו לדעתי הזמן הראוי לדעתי להגדיל את יכולת הקיבול של המסגרות האלטרנטיביות, ואולי אף ליזום את הקמתן של מסגרות אלטרנטיביות נוספות.

פתיחת "זמן קיץ" תש"פ - מאזן ביניים

למרות שכבר חלפו 16 שנים מהפעם האחרונה שבה התחלתי את "זמן קיץ" כאברך כולל מן המניין, לוח השנה הישיבתי המחולק ל"זמנים" ול"בין הזמנים" ממשיך ללוות אותי עד היום. לכן גם כיום הרגשתי את הציפייה לתחושת ההתחדשות המתלווה לכל "תחילת זמן", ואת המוזרות הגדולה של היום הזה לעומת כל מה שהיה מוכר לי כל חיי.

חלף כבר חודש וחצי מאז שמשבר הקורונה שינה לחלוטין את שגרת חיינו, ואף אחד איננו יודע כמה זמן עוד ייקח עד שנשוב אליה, ואני מבקש לעצור ולהתבונן על מקומה של הקהילה החרדית בנקודת הזמן הזו. לשם כך אני מבקש להציג כמה נקודות התבוננות: 

1. הקהילה החרדית והאינטרנט
2. עולם הישיבות החרדי
3. הכלכלה החרדית
4. הזהות החרדית
5. החרדיות החדשה

הקהילה החרדית והאינטרנט - ב-20 השנים האחרונות האינטרנט שינה את עולמנו במידה ניכרת, והוא ממשיך ומשנה אותו מיום ליום. הקהילה החרדית מעצם היותה קהילה שמרנית החוששת ומתנגדת לשינוי, עשתה כמיטב יכולתה לצמצם למינימום את חדירת האינטרנט לקהילה החרדית, ובמידה רבה היא הצליחה בכך עד היום. 

מבחינה זו, אין ספק שבחודש וחצי האחרון ישנה עליית מדרגה משמעותית בשימוש באינטרנט בקהילה החרדית, ובלגיטימיות של השימוש הזה, גם בקרב אלו שעד כה מיעטו להשתמש באינטרנט. ניתן לראות זאת לדוגמה בשיעורי התורה המתרבים והולכים במרחב הווירטואלי, ובשימוש של חלק ממוסדות החינוך החרדי בלמידה מרחוק באינטרנט ולכל הפחות באמצעות דוא"ל.

עולם הישיבות החרדי - כפי שפתחתי את הפוסט, פתיחת "זמן קיץ" היום מחוץ לכותלי בתי המדרש היא מאורע היסטורי, וקשה להפריז במשמעותו. למרות כל המאמצים שנעשים כעת להחזיר את הישיבות לפעילות בדרך כזו או אחרת, ולמרות כל הפעולות שכבר ננקטו ושנועדו לאפשר לתלמידים להמשיך לשקוד על תלמודם גם מרחוק, ברור שלחודשים הקרובים עשויה להיות השפעה דרמטית על עשרות אלפי בחורי הישיבות ואברכי הכוללים, ומוקדם עדיין להעריך את המשמעות של הדבר הזה.

הכלכלה החרדית - איש איננו יודע את השפעת המגיפה על הכלכלה העולמית ועל הכלכלה הישראלית, אבל בכל אופן למשבר עלולה להיות השפעה חמורה עוד יותר על הכלכלה החרדית, מכמה וכמה סיבות. הקהילה החרדית תלויה רבות בתרומות מחו"ל לעולם הישיבות ולארגוני רווחה, שעלולות לפחות באופן משמעותי. רבים מהעובדים החרדים עוסקים בחינוך והוראה, ורובם המוחלט מועסק ע"י עמותות שמצבם הפיננסי גם בימים כתיקונם איננו במיטבו. משפחות רבות עלולות לא לעמוד בתשלומי ההורים למוסדות, ובכך לפגוע עוד יותר באיתנות המוסדות. גם הגמ"חים להלוואות כספים, המשמשים מוסד פיננסי חשוב בקהילה החרדית, עלולים להיקלע לקשיים בתזרים המזומנים בשל המשבר, וגם לדבר זה עלולה להיות השפעה משמעותית על הכלכלה החרדית. 

הזהות החרדית - גם בימים כתיקונם, אנו עדים לכך שהדור החרדי הצעיר עסוק רבות בשאלות של זהות, בנוגע לדרך החרדית הקלאסית ולרצונו להמשיך ללכת בה, או לללכת בדרך שונה במידה כזו או אחרת. המשבר ואופן ההתמודדות של המנהיגות הרבנית והציבורית עם השלכותיו, עשויים להגביר את ההיקף של הצעירים המחפשים את דרכם ואת זהותם החברתית.

החרדיות החדשה - מזה כ-20 שנה מדברים על השינויים בקהילה החרדית, ועל צמיחתה של חרדיות חדשה בדומה לתנועת "פועלי אגודת ישראל" שהתקיימה כאן בעבר הרחוק. אולם מסיבות שונות ומשונות, עד כה לא הבשילו כל התנאים לצמיחתה של קהילה חרדית אלטרנטיבית ומתפקדת. 

לכאורה, זמן משבר עשוי היה להוות הזדמנות לקהילה כזו להדגים התנהלות רצינית ואחראית להתמודדות עם האתגרים הרבים העומדים לפתחנו, אולם לעת עתה לא נראה לי שזה קורה, למרות שאולי זה עוד יתרחש בזמן הקרוב.

בשולי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה

פורסם באתר "קו 400"

אחי ורעי היקרים

אנו עומדים כעת בעיצומה של סופה וסערה עולמית, שהתרחשה עלינו כמעט בפתע פתאום, וכולנו אבודים ונבוכים ואיננו יודעים מה ילד יום וכיצד נכלכל את צעדינו. שאלות רבות מרחפות בחלל עולמנו, ואין מי שיתן לנו תשובות. 

ברצוני לשתף אתכם במחשבות שונות, מתוך תקווה שהדברים יגרמו למשא ומתן ציבורי כדרכה של תורה, ואולי נצליח שיתקיים בנו המקרא "אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק".

את דבריי, אני מבקש לחלק לחמישה נושאים: דיני נפשות, דיני ממונות, בתי מדרש וירטואליים, התארגנות קהילתית, ויחסינו עם כלל החברה הישראלית.

1. דיני נפשות - כולנו מכירים את הכלל שקבעו חז"ל "חמירא סכנתא מאיסורא" (חולין י,א), ולכן ברור שעפ"י התורה עלינו להיזהר באופן מירבי למנוע את המשך התפשטות הנגיף הקטלני הזה, וכל תקנה שנקבעה בעניין זה היא חשובה לא פחות מכל סעיף אחר ב"שולחן ערוך", וכל המחמיר בעניינים אלו הרי זה משובח. וכשם שמחללים שבת ואוכלים ביום הכיפורים מפני פיקוח נפש, ברור שיש לוותר על כל חומרה והידור שאנו רגילים בהם בימים כתיקונם בשביל להחמיר במצוות פיקוח נפש.
   בעת מגיפת הכולרה בווילנה בשנת תר"ט הודיע הגאון ר' ישראל מסלנט שחובה על כולם לאכול, וכששמע מאחד מידידיו שהחמיר על עצמו לצום, שאלו "איך העזת לעבור עבירה חמורה כזו בעצם היום הקדוש?". (תנועת המוסר חלק א עמוד 152)
   כל הניסיונות להקל בכללי ההרחקה לצורך תפילה, או קריאת התורה, או כיבוד הורים, או הכנסת אורחים, או חומרה בענייני פסח, היא ללא ספק עצת היצר הרע והיא בגדר "מצווה הבאה בעבירה".
   חשוב לזכור, שככל שנחמיר כעת בצעדים הנדרשים לעצירת התפשטות הנגיף, כך יש לקוות שנוכל בזמן קצר יותר לסיים את התקופה הקשה הזו, על כן יש כאן גם מעין מה שאמרו חז"ל "אמרה תורה חלל עליו שבת אחד כדי שישמור שבתות הרבה" (שבת קנא,ב).
   
2. דיני ממונות - הכלכלה העולמית כולה נמצאת כעת במשבר גדול, אבל החשש הגדול שלי הוא שבמחנינו יהיה המשבר קשה שבעתיים. עולם הישיבות והכוללים ואלפי מוסדות חינוך וארגוני חסד ורווחה, תלויים מאוד בפילנתרופיה של נדיבים מחו"ל, וכעת אין לאף אחד מושג האם וכיצד יצליחו להמשיך ולגייס את הסכומים הגדולים הללו. עשרות אלפי בתי האב החרדים שנמצאים כעת במצוקה כלכלית, עלולים גם כן להתקשות להמשיך ולשלם את שכר הלימוד למוסדות החינוך השונים, בוודאי אם הילדים יישארו בזמן הקרוב בבית. כך גם התשלומים השוטפים של רבים וטובים לבנקים ולגמ"חים עשויים להתעכב בשל הקשיים הכלכליים, והדבר עלול לגרום לקריסה כלכלית של מוסדות וארגונים רבים. בעת הזאת, לא ברור מי יוכל לטפל במשבר כה גדול ובהשלכותיו על הפרט ועל הכלל. בכל אופן, ברור שככל שנקדים לתת את דעתינו לעניין, כך יש לקוות שנוכל לצמצם את הפגיעה.
   
3. בתי מדרש וירטואליים - עשרות אלפי בחורי ישיבות ואברכי כולל נמצאים כעת בבתיהם, והלימוד הבלתי פוסק בבתי המדרשות ובבתי כנסיות פסק בבת אחת לחלוטין, ואין אנו יודעים מתי הוא יתחדש. זהו הזמן לנצל את החידושים הטכנולוגיים, להקמת בתי מדרש וירטאוליים, ללימוד ולמשא ומתן בכל חלקי התורה, ע"י מגוון של שיעורים ודיונים בין כל אותם צורבים, בכל התחומים, בגפ"ת, בעיון ובבקיאות, בהלכה ובאגדה, בדרוש ובמוסר, בחסידות ובקבלה, בהיסטוריה ובמחקר, בתורה ומדע, בהשקפת עולם ובאקטואליה עפ"י ראיה תורנית. הרי מקובלים אנו שכל העולם כולו לא נברא אלא בשביל התורה, ובוודאי שגם כל החידושים הטכנולוגיים בכלל זה.
   
4. התארגנות קהילתית - עד לשעה זו, נראה שהמוסדות הוותיקים כדוגמת המפלגות החרדיות, ארגוני החסד הרבים, המנהיגות התורנית, התקשורת החרדית וכיו"ב, לא הצליחו להוביל את ההתמודדות עם האירוע הגדול הזה בקהילה החרדית, מלבד פעילות מקומית ונקודתית כזו או אחרת.
   אני מאמין שזו השעה של יזמים חברתיים חרדים צעירים, בעלי ידע מקצועי הבנה וניסיון באתגרי המקום והזמן, להתאחד ולשתף פעולה בשביל להוביל את הטיפול הנכון בעת הזאת בהיבט הרפואי, הכלכלי, הנפשי, הרוחני, הגשמי, החברתי והחינוכי. אני מאמין שבכוחם יהיה לתכלל את כל הגורמים הרלוונטיים, בתוך הקהילה החרדית ומחוצה לה, על מנת שנעבור את התקופה הקשה הזו באופן הטוב ביותר.
   
5. היחס לכלל החברה הישראלית - מערכת היחסים של הקהילה החרדית בישראל עם כלל החברה הישראלית ידעה במשך השנים עליות ומורדות. ישנן סוגיות שונות הנמצאות בויכוח מתמשך בין החרדים לחברה הישראלית, כדוגמת גיוס חרדים לצה"ל, שיעור ההשתתפות של חרדים בכוח העבודה, חקיקה בנושאי דת ומדינה כדוגמת שבת; כשרות; גיור; נישואין וגירושין, הפרדה בין גברים לנשים ועוד כיו"ב. המשבר הנוכחי הביא מסיבות שונות להצפה של העוינות כלפי הקהילה החרדית למימדים מדאיגים.
   חשוב מאוד לנסות ככל האפשר למנוע את ליבוי היצרים משני הצדדים, ויחד עם זאת חשוב להבין שהגיע השעה לליבון יסודי של הסוגיות הללו, על מנת לגבש הסכמות חדשות במקום "הסטטוס קוו" שנקבע לפני 70 שנה ונראה שכבר אבד עליו הכלח.
   חשוב שנבין, שכשם שאנחנו נרתעים מהכללות כלפינו ומדיבורים קשים ופוגעניים, כך גם עלינו להימנע מהכללות כלפי כלל החברה הישראלית ומדיבורים קשים ופוגעניים. למרבה הצער, פעמים רבות אנו חשים היטב את הפגיעה בנו, אבל מתעלמים לחלוטין מכך שאנו גם פוגעים באחרים.
   מניסיוני במשך שנים רבות, יש לנו הרבה שותפים ואחים אוהבים בכלל החברה הישראלית, וחשוב לשמור עליהם על מנת לבנות יחד עתיד משותף טוב יותר.