אמש השתתפתי במפגש של קבוצת "חי"ש - חרדים ישראלים" בפייסבוק שהתקיים במרכז "נפגשים" בירושלים, אני מבקש כעת לשתף אתכם בתובנה אחת שלי מהערב הזה.
המשפט ששמעתי הכי הרבה פעמים במהלך הערב היה "אני קורא את דבריך, עם הרבה דברים אינני מסכים, אבל טוב שיש אי הסכמות בינינו". הדברים הללו נאמרו בווריאציות שונות מפי אנשים שונים, ואני חושב שהוא מבטא באופן הטוב ביותר את החידוש שבקבוצה זו.
במפגש אתמול ניתן היה למצוא אנשים מכל הפסיפס המרכיב את הקהילה החרדית בישראל, גברים ונשים, אברכים ועובדים, בעלות מטפחות ובעלות פאות, ישראלים וחוצניקים, מודרנים ושמרנים, בעלי תשובה וחרדים מלידה, בעלי חולצות לבנות ובעלי חולצות צבעוניות, לובשי חליפות וחובשי מגבעות לצד נטולי חליפות ומגבעות, יזמים חברתיים ויזמים עסקיים, צעירים ומבוגרים, ליטאים ספרדים וחסידים, ועוד כהנה וכהנה.
מהו המכנה המשותף שכינס את כולם יחד? נראה שלא היה ניתן למצוא שום נושא שהייתה לגביו הסכמה בין המשתתפים, לא בענייני חינוך ולא בענייני תעסוקה, לא בכלכלה ולא בפוליטיקה, לא במדיניות חוץ ולא במדיניות פנים וכיו"ב.
אני סבור שהמכנה המשותף של כל הנוכחים הוא בשני דברים: 1. אכפתיות 2. סובלנות.
כל הנוכחים אכפתיים מדברים מסוימים הקיימים במחננו, הם מבקשים להביע את עמדתם בנושאים הללו ולמצוא דרכים לשיפור המצב המצוי לכיוון המצב הרצוי להבנתם. זהו בעיניי דבר מבורך, אבל כמותם ניתן למצוא בקהילה החרדית אלפים רבים.
החידוש הגדול בעיניי בקרב המשתתפים זו היכולת להכיל ולכבד חילוקי דעות, המסוגלות של המשתתפים לא להסכים לעמדת השני ואפילו לכעוס ולהגיב בחריפות כנגד דעות ועמדות שנראים להם שגויות, ויחד עם זאת להמשיך לכבד את אותו אדם ואפילו לראות בו שותף לדרך בדברים שלגביהם יש הסכמה.
אמרו חז"ל "אע"פ שנחלקו ב"ש וב"ה בצרות ובאחיות בגט ישן ובספק אשת איש ובמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק בכסף ובשוה כסף בפרוטה ובשוה פרוטה לא נמנעו ב"ש מלישא נשים מבית הלל ולא ב"ה מבית שמאי ללמדך שחיבה וריעות נוהגים זה בזה לקיים מה שנאמר (זכריה ח) האמת והשלום אהבו" (יבמות יד,ב). נדמה לי שמאמר זה יכול לשמש המוטו של קבוצה זו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה