כמדומני שכבר למעלה מעשור מדובר במקומות שונים על "חרדיות חדשה". דומני שהדיבור בנושא החל מחוץ לעולם החרדי בקרב חוקרים, אנשי מדיניות, ואנשי תקשורת, ועם הזמן הוא חלחל גם לתוך הקהילה החרדית עצמה.
הגידול החד בשנים הללו בשיעור החרדים באקדמיה, בעולם העבודה הכללי, בצה"ל, בתקשורת, באינטרנט ובעוד מקומות נוספים, הביא לקונפליקטים רבים בתוך הקהילה החרדית בין הכוחות השמרניים לדור הצעיר שמצא את עצמו מסיבות שונות מחפש דרך בין העולמות השונים, של הקהילה החרדית מחד והחברה הישראלית מאידך. הפילוג בעולם הליטאי בתקופה שלאחר מנהיגותו של הגרא"מ שך זצ"ל, גרמה גם היא להעלאת הנושאים הללו לסדר היום הציבורי.
השאלה המרכזית היא: האם מדובר בהתגוונות פנימית בתוך הציבור החרדי (דבריי כאן עוסקים בעיקר בציבור הליטאי), או שבסופו של דבר הקהילה החרדית תתפלג לקהילה חרדית שמרנית ולקהילה חרדית חדשה? כמובן שבין שתי האפשרויות ישנו מנעד רחב ולא מדובר בשאלה בינרית עם תשובות של שחור / לבן, אבל השאלה היא לאן הרוח נושבת.
תנועת "טוב" מבית פא"י שהתמודדה בבחירות 2008 ו-2013, הייתה ניסוי פוליטי ראשון ליצירת חרדיות חדשה, ויש הסבורים שכישלונה מלמד על כך שהאופציה המועדפת היא קהילה גדולה מגוונת.
לאורך כל השנים חיה בקהילה החרדית קבוצה קטנה מודרנית, ששלחה את בניה לישיבות התיכוניות "הישוב החדש" ו"מערבא" ולאחר מכן לישיבות הגדולות "חברון" "עטרת ישראל" ו"אתרי", כדוגמת עו"ד יעקב וינרוט וחבריו. הקבוצה הזו הצליחה להיות חלק מהקהילה החרדית, ולקבל יחס של כבוד מעולם הישיבות עם ריחוק מסוים. בעיני רבים זו הוכחה שניתן לחיות כקהילה גדולה מגוונת ואין צורך בפיצול.
באופן אישי, העדפתי שנים רבות את האפשרות של קהילה גדולה מגוונת, אבל בשמנים האחרונות אני סבור שהיא הופכת לבעלת סיכויים נמוכים מאוד וחובה לדאוג לאלטרנטיבה בלית ברירה.
כפי שאני רואה את הדברים, "הזרם המרכזי" החרדי (ליטאי) מעוניין לזכות בקולותיהם של "החרדים החדשים" אבל הוא מוכן (לא ברור אם מרצון או מאונס) לעשות לשם כך מעט מאוד. הבעיה הגדולה ביותר היא כמובן במוסדות החינוך, כש"החרדים החדשים" גם אינם רצויים במוסדות של "הזרם המרכזי" ובוודאי שאין שום משקל לרצונות של ציבור זה מבחינה חינוכית ולימודית.
הטענה המרכזית כנגד המהלך של קהילה חדשה היא שלציבור זה אין מנהיגות בעלת שיעור קומה תורני, וממילא היא תתאפיין ברמה נמוכה בתורה ויראת שמיים, בדומה לאופן שבו התייחסו תמיד בקהילה החרדית לציונות-הדתית. זוהי בהחלט טענה כבידת משקל, אלא שלדעתי המציאות הנוכחית היא של "אין ברירה" ובמהלכים נכונים ניתן למצוא מענה לצורך זה.
אולי יש אפשרות להיכנס ל"יהדות התורה" בתור סיעה? לגוש מאורגן יותר קל לעמוד על דרישותיו.
השבמחקהכי טוב ליחד "ש''ס", "יהדות התורה" וחרדים עובדים לתנועה פוליטית אחד, זה יוסיף לחרדים 3-5 מנדטים ואולי יביא לשלטון. אם הערבים הצליחו לאחד מפלגות שונות כל-כך (קומוניסטים ודתיים, פלאחים ובדואים) - למה שלא נצליח?