חפש בבלוג זה

יום שני, 17 ביולי 2017

בין בית שמאי ובית הלל לצדוקים ופרושים

בספרות חז"ל אנו מוצאים עדויות רבות לשתי מחלוקות גדולות בעם ישראל בימי סוף ימי בית שני ותקופת התנאים, אולם היחס אל שתי המחלוקות שונה לחלוטין. 

המחלוקת האחת היא של הצדוקים והפרושים, כשהמחלוקת נוגעת לעניינים רבים אבל שורשה העיקרי הוא היחס לתורה שבכתב ותורה שבעל פה. הפרושים מעניקים לחכמים את הסמכות המרכזית לפרש את התורה בשלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן, ואילו הצדוקים נצמדים הרבה יותר לפשוטו של מקרא ואינם מקבלים את הפרשנות שבאה בקבלה.

המחלוקת השנייה היא של בית שמאי ובית הלל, כשמדובר במחלוקות רבות בכל תחומי ההלכה. קשה כמדומני לתת כלל מרכזי במחלוקות הללו, מעבר לעובדה שבדרך כלל בית שמאי מחמירים ובית הלל מקלים.

היחס לצדוקים מצד הפרושים הוא יחס של שלילה מוחלטת, הם נתפסים ככאלו שהוציאו את עצמם מכלל ישראל ואין לנו שום שיג ושיח אתם. היחס לבית שמאי מצד בית הלל הוא יחס של כבוד הדדי לצד מחלוקת מרה, כשניתן למצוא בחז"ל גם עדויות למאבקים מרים סביב הכרעות הלכתיות שונות וגם עדויות לקרבה ואהבה בין שני הפלגים.

ההבדל העצום בין שתי המחלוקות הללו, הוא תולדה של הקביעה מי הוציא את עצמו מן הכלל ומי נשאר בתוך הבית ומקיים ויכוח חריף, שגם אם עמדתו מוטעית ושגויה לחלוטין עדיין הוא חלק בלתי נפרד מאיתנו.

צילום: פלאש 90
גם כיום יש בעם היהודי מחלוקות רבות חריפות וקשות, וגם אותן ניתן לאפיין באופן הזה, אלא שפעמים רבות מה שנתפס אצל צד אחד כמחלוקת בית הלל ובית שמאי נתפס בצד השני כמחלוקת פרושים וצדוקים.

בקרב החוגים החרדיים רווח יותר יחס של צדוקים ופרושים כלפי כל מי שדעתו חורגת משלהם במידה כזו או אחרת, בוודאי שזהו היחס לחילונים לרפורמים ולקונסרבטיבים, אבל גם לציונות הדתית ולעתים אפילו לקבוצה חרדית אחרת ניתן לזהות פעמים רבות יחס כאל מי שיצא מגבולות הלגיטימיות.

בקרב הציונות הדתית הדברים מורכבים יותר, וכמדומני שהוויכוחים הפנימיים בתוכה הם בעיקר סביב השאלות הללו מי יצא מן הכלל ומגבולות הלגיטימיות ומי לא.

מהצד החילוני (וככל הנראה גם הרפורמי והקונסרבטיבי) נראה שמבקשים להתייחס לכל המחלוקות בעולם היהודי כאל מחלוקות בית הלל ובית שמאי, ללא הכרה בכך שישנן עמדות בלתי אפשריות בתוך העולם יהודי שיגרמו למחזיקים בהן להוציא את עצמם מן הכלל.

באופן אישי אינני חש בנוח עם הגישה הרווחת בקהילה החרדית, אבל אני סבור שהיא עדיפה על הגישה ההפוכה שאין לה שום גבול. הדרך הקשה ביותר היא כמובן זו המבדילה בין מחלוקות שונות וקובעת לאיזו קבוצה מתייחסים כאל בית שמאי ואיזו קבוצה מתייחסים כאל צדוקים.

מה אתכם?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה