היום ט' תמוז הוא יום פטירתו של האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם זצ"ל מצאנז-קלויזנבורג, ואני מבקש להציג כמה מחשבות אודותיו ואודות שלושה מנהיגים נוספים של היהדות החרדית שזכיתי לחיות בתקופתם.
הנביא יחזקאל (בפרק יד) מציין כמה פעמים שלוש דמויות היסטוריות את נח דניאל ואיוב, וחז"ל במדרש תנחומא (פרק ו סימן ה) פירשו את הקשר ביניהם כך:
אלה תולדות נח נח וגו' את האלוהים התהלך נח, ג"פ בפסוק למה? זה אחד משלושה שראו ג' עולמות: נח, ודניאל, ואיוב.
נח ראה עולם ביישובו וראהו בחורבנו וחזר וראהו ביישובו.
דניאל ראה בנין בית ראשון וראהו חרב וחזר וראהו בנוי בבניין בית שני.
איוב ראה בנין ביתו וחורבנו וחזר וראה ביישובו. נראה שהנקודה שבאו ללמדנו כאן היא שאדם שראה עולם בנוי ולאחריו חורבן, עשוי להיות בעל מוטיבציה גדולה לבנות את העולם מחדש, שכן הוא זוכר את התקופה שקדמה לחורבן.
זכיתי לגדול בדור שבו פעלו בקהילה החרדית ארבעה מנהיגים גדולים: הגרא"מ שך זצ"ל, האדמו"ר הגרמ"מ מליובאוויטש זצ"ל, האדמו"ר הגרי"י מצאנז, והראשון לציון הגר"ע יוסף זצ"ל.
המכנה המשותף לארבעתם הוא בעיניי שהם עסקו עד זקנה ושיבה בהקמת מפעלים גדולים ועצומים, הגרא"מ שך מסר נפשו על התפתחות והתבססות עולם התורה בישראל, האדמו"ר מליובאוויטש על מפעל השלוחים חובק עולם, האדמו"ר מצאנז על חסידות צאנז ומפעל הש"ס והגר"ע יוסף על מפעלו ההלכתי האדיר ועל היהדות הספרדית.
כוחם של ארבעת הגדולים הללו היה טמון להבנתי ברצונם להחזיר עטרה ליושנה, בין אם מדובר בעולם התורה הליטאי או עולם החסידות שחרב בשואה, ובין אם מדובר בעולם היהודי שנרדף תחת העול הקומוניסיטי או יהדות המזרח וצפון אפריקה שעלתה לישראל ואיבדה את מטענה הרוחני.
בדור שלפני כן אפשר כמדומני להכניס בקטגוריה זו את הגרי"ש כהנמן מייסד ישיבת פוניבז' ואת האדמו"ר ה"בית ישראל" מגור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה