מזכה שטרא לבי תרי

למנהיגות הרבנית בציבור החרדי-ליטאי הצטרף בשנים האחרונות הגאון ר' דוד כהן שליט"א ראש ישיבת "חברון", ועם פטירת הגראי"ל שטיינמן זצ"ל נראה שהוא תופס את מקומו בשורה הראשונה של גדולי התורה. הוא חבר כבר כמה שנים ב"מועצת גדולי התורה" של "דגל התורה", הוא מכהן בוועדת הרבנים של "דגל התורה" בירושלים, הוא היה בין היחידים שחתמו על מכתבו הראשון של הגרי"ג אידלשטיין שליט"א לאחר פטירת הגראי"ל, ובשבוע שעבר התפרסמה עליו כתבת שער בעיתון "בקהילה". בשל כך, נראה לי שנכון יהיה להרחיב מעט על דמותו, למרות שאין לי היכרות אישית קרובה אתו.

הגר"ד כהן הוא ללא ספק ת"ח מובהק בעל ידע והבנה גדולה בש"ס ובמפרשיו, וידיו רב לו גם בספרי אגדה ומחשבה בכלל ובכתבי הרמח"ל והגר"א בפרט. הוא מרביץ תורה עשרות שנים במקומות רבים והעמיד תלמידים הרבה, הוא מתייחס באופן אישי למאות תלמידיו בישיבת "חברון" ובמקומות נוספים, ועם השנים הוא גילה מעורבות גם בענייני ציבור שונים. השאלה החשובה היא מהי גישתו לסוגיות הציבוריות שעל הפרק וכיצד הוא מקבל החלטות בנידון.

לפני עשרים ושש שנים, כשלמדתי בישיבת פוניבז' את פרק "מרובה" שבמסכת בבא קמא, יצא לאור הספר "מידה טובה" ספרו של הגר"ד על פרק זה, אחד הלומדים בישיבה הגדיר את הספר באופן זה: "הנחת המוצא של המחבר היא שכל הסברות שנאמרו בסוגיה הן נכונות, וכל השאלה היא מי מהאמוראים או מהמפרשים סבר סברא זו או אחרת". דומני שהגדרה זו מתמצתת היטב את גישתו של הגר"ד לא רק לסוגיות בלימוד אלא לכל סוגיות החיים, הוא יודע לחשבן באופן מתמטי גאוני את הדעות השונות אבל הוא איננו מכריע ביניהן.

כך לדוגמה, ישנה שאלה מפורסמת בנוגע לברכת הברית "אשר קידש ידיד מבטן" האם צריך לומר "צִוָּה לְהַצִּיל יְדִידוּת שְׁאֵרֵנוּ מִשַּׁחַת" או שהנוסח הוא "צַוֵּה לְהַצִּיל יְדִידוּת שְׁאֵרֵנוּ מִשַּׁחַת" ויש נוהגים כך ויש נוהגים כך, אולם הפעם הראשונה ששמעתי את שני הנוסחים ביחד היה בברית שבה בירך הגר"ד את הברכות והוא אמר "צִוָּה צַוֵּה לְהַצִּיל יְדִידוּת שְׁאֵרֵנוּ מִשַּׁחַת". 

ישנה בדיחה מפורסמת על הרב שבאו לפני שני בעלי דברים לדין תורה, הוא שמע את טענותיו של הראשון ואמר לו "אתה צודק", שמע את טענותיו של השני ואמר לו "גם אתה צודק", שאלה אותו הרבנית "איך יתכן ששניהם צודקים?", השיב לה הרב "גם את צודקת". נראה שלא אחת זו גם התחושה של אלו הבאים לשטוח את טענותיהם לפני הגר"ד, כיצד אם כן קובע הגר"ד את עמדתו בסוגיות ציבוריות?

בשנים האחרונות עלתה על סדר היום הציבורי שאלת הלימודים האקדמיים בציבור החרדי, ובפרט בנוגע לבנות חרדיות המבקשות לאחר כיתה י"ב ללכת למסלולי לימוד אקדמיים, בכמה כנסים שהתקיימו בנידון היה הגר"ד מראשי המדברים כנגד מגמה זו. אחד מידידיו של הגר"ד שהינו גם מגדולי מחזיקי התורה שאלו לפשר עמדתו זו, כשהלימודים האקדמיים בזמננו נדרשים פעמים רבות לצורך פרנסה. הגר"ד השיב לו "אני אינני אומר את דעתי האישית, אני חייל של הגראי"ל שטיינמן שליט"א ואומר את דעתו", על כך שאלו אותו ידיד "אם אין לך דעה אישית, מדוע אתה חבר במועצת גדולי התורה?". על כל פנים, נראה אפוא שהגר"ד עצמו אכן איננו מכריע באופן עצמאי בשאלות הציבוריות, והוא מקבל את הכרעתם של גדולי תורה אחרים. במקרים אחרים יתכן שהוא נוטה להכריע עפ"י דעת הציבור בבחינת "קוֹל הָמוֹן כְּקוֹל שַׁדַּי". דומני שבדרך זו ניתן להבין עוד כמה מהלכים ואירועים של הגר"ד, אולם אשמח לקבל פרשנויות אחרות של אחרים שיסתרו או יתמכו בפרשנות זו.

הכתבה בעיתון "בקהילה"