מה יותר גרוע, הבטלה או הצבא?

לפני שש שנים ביטל הבג"ץ את "חוק טל" שהסדיר את מעמדם של בני הישיבות החרדיות, ומאז סוגיית הגיוס של צעירים חרדים איננה יורדת מסדר היום הציבורי של מדינת ישראל בכלל ושל הקהילה החרדית בפרט.

הציבור החרדי-ליטאי התפצל במהלך השנים הללו בעיקר בשל הוויכוח העקרוני בין הגראי"ל שטיינמן זצ"ל לגר"ש אויערבאך זצ"ל כיצד להתמודד עם הסוגיה, וגם בציבור החרדי-חסידי והחרדי-ספרדי נראה שהמבוכה כיצד ראוי לנהוג בנידון גדולה מאוד.

המטרה המוצהרת המרכזית של הקהילה החרדית היא לשמור על עולם הישיבות ועל לומדי התורה ולמנוע גיוס של אלו ההוגים בתורה מבוקר עד ליל ו"תורתם אומנותם", ובעניין זה נראה שהעובדות מוסכמות כמעט על כולם, עד כה לא הייתה שום פגיעה במעמדו של בן ישיבה שתורתו אומנותו וגם בעתיד לא נראה שעלולה להיות פגיעה כזו.

צילום: רויטרס

המטרה הנוספת שלעתים נאמרת בגלוי ולעתים בסתר, היא למנוע גיוס לצה"ל של צעירים חרדים שאינם שוקדים על תלמודם בהתמדה גדולה. בעניין זה ניתן למצוא נימוקים שונים, או שלימוד תורה גם באופן חלקי מצדיק דחיית שירות, או שיש להימנע מגיוס בשל הסכנה הרוחנית הכרוכה בו, או בשל התנגדות לציונות ולמדינה ועוד כיו"ב.

בנקודה זו, המאבק איננו עניינן של הישיבות הגדולות והטובות, שתלמידיהן כאמור יכולים להמשיך ללמוד תורה ללא שום הפרעה. שאלת הגיוס מאיימת דווקא על עשרות רבות של מסגרות אלטרנטיביות (המפורסמות שבהן: "שערי יושר", "דרך השם" ו"רש"י"), שקמו בשלושים השנים האחרונות עבור נוער חרדי שלא מצא את עצמו שוקד על התורה יומם ולילה. מסגרות אלו מעניקות לתלמידיהן הרבה יחס אישי חום ואהבה, עם לימוד תורה למחצה לשליש לרביע ועם חיי חברה עשירים ומפותחים. במסגרות אלו לומדים כיום אלפי תלמידים, והם אלו שהצבא מעוניין לגייס לשורותיו.

בשנה האחרונה (2017) התגייסו לצה"ל למעלה מ-3,000 חיילים חרדים, ובסה"כ משרתים בצה"ל כיום למעלה מ-7,000 חיילים חרדים. אין לי מידע מדויק על החלוקה בין רווקים לנשואים בין המתגייסים והמשרתים, אבל כמדומני שלמעלה מ-50% מהמתגייסים החדשים הם רווקים, ונראה שזהו קהל היעד העיקרי של צה"ל גם מסיבות כלכליות וגם מסיבות מבצעיות.

השאלה הגדולה העומדת אפוא למבחן איננה "האם לימוד תורה חשוב יותר משירות צבאי?", מפני שבנקודה זו אין שום איום אמתי על לומדי התורה. השאלה היא "האם השירות הצבאי מסוכן רוחנית יותר ממסגרות אלטרנטיביות?", ובעניין זה נראה לי שהדעות חלוקות גם במחננו.

לא ניתן כמדומני להתעלם מהסכנות הרוחניות האורבות לצעיר החרדי בשירות צבאי, גם אם מדובר במסלול ייעודי לצעירים חרדים. המפגש עם עולם זר ושונה, החשיפה לתכנים ודעות אחרות, תחושת הזרות בקהילה החרדית והחשיפה להתפתחויות הטכנולוגיות, מאתגרות את הצעיר החרדי בשמירה על ערכיו ואורחותיו. אולם חשוב לזכור שגם המסגרות האלטרנטיביות אינן אטומות וקשה לראותן כ"תיבת נח", בפני הסכנות הרוחניות הרבות. מרבית המסגרות הללו מתאפיינות במתן לגיטימציה לבזבוז זמן ולבטלה, וכבר למדונו חכמים שהבטלה מביאה לידי שעמום ולידי חטא. נראה שמבחינת השתייכות לקהילה החרדית המסגרות הללו אכן מצליחות לשמר את הנערים בעלי זהות חרדית יותר מאשר השירות הצבאי, אבל לא בטוח שזהו המדד הנכון לבחינת מצבם הרוחני של הצעירים הללו.