חפש בבלוג זה

יום שלישי, 3 ביולי 2018

שיקרא לא קאי

דיון במליאת הכנסת על חוק הגיוס ועצרת מחאה נגד החוק, 2 ביולי 2018 (יונתן זינדל, פלאש90)
שאלת גיוסם לצה"ל של צעירים חרדים שבה ועולה על סדר יומנו, ואתמול עברה בקריאה ראשונה בכנסת גרסה חדשה של "חוק שירות הביטחון" המכונה גם "חוק הגיוס". העמדות כלפי הגרסה הנוכחית בתוך הקהילה החרדית ומחוצה לה חלוקות, יש בקהילה החרדית כאלו שרואים בה "גזירת שמד" בעוד אחרים רואים בה את "הרע במיעוטו", ומחוץ לקהילה החרדית יש שרואים בה מתווה מאוזן להשתלבות הדרגתית של חרדים בצה"ל בעוד אחרים רואים בה אחיזת עיניים.
למרות שאינני מכיר את החוק לפרטיו, באופן אישי אני מתרשם שמדובר בחוק מאוזן, המבקש לשמר את מגמת הגידול במספרם של החרדים המשרתים בצה"ל, ללא חיכוכים מיותרים עם הקהילה החרדית. אולם אני מבין היטב גם את החרדים המתנגדים לחוק מחשש למצבם הרוחני של המתגייסים, וגם את אלו מכלל החברה הישראלית המתנגדים לו בשל חוסר השוויוניות שבבסיסו. 
הנקודה שברצוני להתייחס אליה היא האופן שבו התנהלו כעת המנהיגות החרדית והמפלגות החרדיות, בסתירה מוחלטת בין רצונם הברור שהחוק יעבור לבין התבטאויותיהם החריפות כנגדו.
מטבע הדברים, דיפלומטים ופוליטיקאים אינם מצטיינים באמירת האמת המליאה ללא כחל וסרק. כל מי שנמצא בתחום הדיפלומטי או הפוליטי, נזקק תמיד לתבונה רבה מה לומר למי וכיצד, אולם עדיין יושרתו של הדיפלומט או הפוליטיקאי נבחנת בזהירותו שלא לומר שקרים גמורים. 
אולם גם מה שיכול להתקבל בהבנה בתחום הדיפלומטי או הפוליטי, איננו יכול להתקבל בשדה החינוכי. בתחום החינוך, נדרש המחנך לזכות לאמונו המלא של החניך, ולכן על הורים ומורים להקפיד באופן מרבי על אמירת אמת לילדיהם ולתלמידיהם. המשבר החריף ביותר של בנים מול הוריהם ושל תלמידים מול מוריהם, הוא כשהבנים או התלמידים סבורים שרימו אותם ושמחנכיהם אמרו להם דברים שהם עצמם לא האמינו בהם. הראשונים אף ביססו את אמונתנו על העיקרון ש"אין אדם מנחיל שקר לבניו".
בשל כך, גם אם מבחינה פוליטית המפלגות החרדיות נחלו הצלחה גדולה מאוד, בכך שהן הצליחו שהחוק שהן מעוניינות בו עבר עם התנגדותן המוצהרת ובתמיכת אויבתן מפלגת "יש עתיד", הרי שמבחינה חינוכית מדובר בעיניי בכישלון חרוץ. 
כלל הציבור החרדי ובכללו עשרות אלפי בני הישיבות ואברכי הכוללים, נוכחו לראות ולשמוע כיצד המנהיגות הרבנית והפוליטית אומרת דבר אחד ומתכוונת לדבר אחר, והנזק החינוכי בעניין זה הוא קשה מנשוא.
דורנו הוא דור מבוכה, ועשרות אלפים או אפילו מאות אלפים במחננו, מוצאים את עצמם נבוכים בשאלות שונות בחייהם הפרטיים ובשאלות ציבוריות. למרבה הצער, רבים מהם אינם מצליחים לשמוע בשאלות אלו דברים ברורים, והם נשארים במבוכתם ומנסים להתמודד אתה בדרכים שונות. אולם לשמוע דברים ברורים לצד מסוים, ולדעת בוודאות שהכוונה היא הפוכה לחלוטין, זו בעיניי המבוכה החריפה ביותר וסכנתה מרובה.
בזמן כזה אני נזכר בצוואתו של ינאי המלך לרעיתו "אמר לה ינאי מלכא לדביתיה: אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס" (סוטה כב,ב)

6 תגובות:

  1. תחשוב כך: הבעיתיות בחוק הינה בעיקרה הסנקציות שמבטאות בעצם כי המדינה היא נגד לימוד תורה. כלומר הבעיה היא הצהרתית ולא מעשית. מכיון שכך מובנת מאד פעולת ההנהגה החרדית להצהיר נגד החוק ולהשמיע קול נגדו, אבל בפן המעשי החוק עוב מאד וצריך לנסות שהוא יעבור. לא כך?

    השבמחק
    תשובות
    1. אם יאמרו בקול רם שהחוק הוא טוב מלבד הסנקציות, אני אוכל להבין את התנהלותם, אבל כמדומני שזה לא מה שנאמר.
      החוק איננו נגד לימוד תורה, אלא נגד שימוש בכסות של לימוד תורה עבור אלו שאינם לומדים.
      ישנם כיום למעלה מ-3,000 מתגייסים חרדים בשנה שאינם לומדי תורה, והמפלגות החרדיות יודעות שזו תמונת המצב, אבל הם מנסים להתעלם ממנה.

      מחק
  2. עיקר הבעיה היא בציור הפוליטיקאים כאנשי חינוך(ובכלל זה גם רבנים פוליטיקאים) יש אנשים שהתפקיד שלהם להוות דוגמא וחינוך(כמו הורים מחנכים ראשי ישיבות רבנים) לדעתי פוליטיקאים לא אמורים לעשות זאת ואין פה שקר אלא תרגיל פוליטי שלא אמור לערר או להחליש לאף אחד את החינוך שעליו אמורים להיות אחראים אנשי אמת וד"ל

    השבמחק
    תשובות
    1. זה נכון שהפוליטיקאים החרדים אינם אמורים להיות אנשי חינוך, אבל לתקשורת החרדית ובעיקר לעיתונות המפלגתית יש בהחלט תפקיד חינוכי משמעותי, ובוודאי לרבנים שנושאים את דבריהם ברבים במקומות שונים. גם לפוליטיקאים עצמם יש תפקיד ייצוגי, וכשהם אומרים שקרים גמורים ודבריהם מצוטטים בכל מקום, יש בכך בעיה קשה לכלל החרדים.

      מחק
  3. פספסת משהו פשוט. הפוליטיקאים החרדים באמת ובתמים מתנגדים לחוק הזה. אם היה בכנסת רוב חרדי החוק הזה לא היה מגיע לקריאה טרומית.

    רק מה? הם מתנגדים עוד יותר למצב שנוצר בהעדרו של החוק. למצב שיצר בג"ץ שביטל את החוק הקודם והפך את כל בני הישיבות לעריקים דה פקטו. ובבחירה בין החוק להעדרו הם מעדיפים את הרע על פני הגרוע (לשיטתם).

    אין כאן שום שקר. הם באמת מתנגדים לחוק בכל ליבם, הם לא יכולים להצביע בעדו בשום מחיר. ויחד עם זאת הם עשו הכל כדי שהחוק, שפחות רע מאין-חוק, יעבור.

    השבמחק
    תשובות
    1. אני מבין שהטענה היא שהבג"ץ פסל את החוק וחייבים למצוא חוק שלא ייפסל על ידם, אז מה היה עוזר לצורך העניין רוב חרדי בכנסת?
      מה הבעיה שלהם בחוק שמשמר את המצב הנוכחי, אם הם אומרים שהמצב הנוכחי בסדר גמור?

      מחק