לפני 15 שנים פגשתי בוגר של ישיבת חברון שעבד בפרקליטות המדינה, והוא סיפר לי על שיחה שהייתה לו עם ראש ישיבת "חברון" הגר"ד כהן שליט"א שאמר לו "גם אם יש בוגרים שצריכים לצאת לעבודה, בחורים מצוינים כמוך בוודאי צריכים להישאר בעולמה של תורה".
בנקודה זו, אני מזדהה מאוד עם עמדתו של הגר"ד כהן, שהאתגר הגדול שלנו צריך להיות שהטובים ביותר יישארו בעולמה של תורה, אולם במידה רבה נראה לי שהמציאות הפוכה.
מזה כ-80 שנה, עולם הישיבות החרדי פתח את שעריו לכולם, במודל של "גיוס חובה". המציאות כיום היא שגם בחורים שכל קשר בינם לבין לימוד גמרא הוא מקרי בלבד, מתעטרים בתואר המכובד "בחורי ישיבות" ש"תורתם אומנותם". ישנם כיום לא מעט מסגרות עבור בחורים אלו, שהכינוי שלהם כ"ישיבה" הוא בעיניי לתפארת המליצה בלבד. ידידי הרב דוד בלוך, טוען שנים רבות שצריך לסגור את הישיבות הללו, ולגייס את כל תלמידיהן לנח"ל החרדי.
לעומת זאת, בעולם הישיבות של הציונות הדתית, נמשכת במידה רבה המסורת של ישיבות ליטא מוולוז'ין ועד השואה, שלישיבות מגיעים רק אותם אלו ש"נפשם חשקה בתורה" וברצונם לעשות חיל בלימוד גמרא בעיון ובבקיאות. אולם דווקא בחלק מהישיבות הללו, אין כמעט אפשרות לבחור במסלול של "תורתו אומנותו", ומרבית הבחורים מתגייסים לשירות צבאי במסגרת "הסדר" או אפילו לשירות מלא (או למעלה מכך).
בשבת האחרונה השתתפתי ב"שבת הורים" בישיבת "הר עציון" (שם לומד השנה בני שיחי'), פגשתי שם נערים בעלי כישרונות גדולים ועם אהבת תורה ויראת שמיים שעשויים להביא אותם להישגים גדולים בתורה, אולם רבים מהם כבר מתעתדים להתגייס למסלולים נחשקים בצבא, וכולם אמורים בעוד כשנה להתחיל שירות צבאי. הר"מ הנפלא של בני - הרב מיכאל אדרעי שליט"א, הקדיש את דבריו לצורך להקדיש זמן ללימוד תורה באופן טוטלי, אבל דיבר בכנות על הקושי לעשות זאת בסביבה שבה השירות הצבאי (והעולם האקדמי) נמצא כל כך קרוב. דווקא שם הרגשתי צער רב שאין לבחורים הללו את האופציה של "תורתו אומנותו".
זהו אפוא החלום שלי, להקים ישיבה שהתלמידים בה "תורתם אומנותם", לבחורים כדוגמת אלו שראיתי ב"הר עציון".
נ.ב. זו דעתי גם ביחס לישיבת "דרך חיים" בגן יבנה של ידידיי הרב כרמי גרוס, הרב דוד בלוך והרב יצחק מאיר יעבץ, שכמדומני שיש בה רק מסלול של "הסדר" ולא של "תורתו אומנותו".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה