בשנים האחרונות הקים הרב אוריה עינבל שליט"א את בית מדרש הגר"א, המהווה אבן שואבת לבחורי ישיבות ולאברכים המבקשים להרחיב דעת בתורה במגוון תחומים. בבית המדרש נמסרים שיעורים ע"י מגוון תלמידי חכמים, ומתקיימים פעילויות ותכניות שונות. חלק גדול מהדברים מועלים גם לאתר בית מדרש הגר"א (http://www.beitmidrashagra.co.il/).לאחרונה, נמצא בית מדרש הגר"א בעין הסערה, בעקבות דבריו של הגר"ד כהן ראש ישיבת "חברון" כנגדו. בעקבות זאת התקיימו דיונים רבים על טיבו של בית המדרש, ובשל כך ראיתי לנכון להעלות כאן את דבריו של הרב אוריה עינבל אודות בית המדרש בכנס שנערך בניסן תשע"ט.
מדובר בתמלול ללא עריכה, אני מקווה שלמרות זאת הדברים יהיו מובנים.
אחי ורעי
אני פוגש פה הערב ברוך ה' חברים אהובים וקרובים, ידידים, וכמו שחז"ל תיקנו לנו כשפוגשים חבר צריכים לברך את ה', אז אני יברך פה על כולם ביחד, אני חששתי להרבות בברכות.
ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה.
הבית המדרש, שברוך ה' נמצאים פה, אני לא יודע כמה תלמידי חכמים שאפשר לומר בלי הפרזה שלא הניחו בחוץ כמותם, יש פה באמת קיבוץ של תלמידי חכמים מיוחד. אז באמת הסיפור של הבית המדרש הזה הוא בעצם סיפור שלכם. הוא נעשה במשך השנים, על ידי אלה שיושבים פה ועוד חברים שלהם שלא נמצאים פה, הם אלו שפתחו אותו, הם אלו שיצרו אותו, שהגו אותו, שיזמו אותו, והם גם אלו שמדברים בו, ושמביאים את החידושים. ויש לנו ברוך ה' את הזכות של פסיפס אדיר של המון סוגים של תלמידי חכמים, שאנחנו זוכים שיבואו לדבר, לכתוב מראי מקומות, כל אחד את החלק שלו, שאי אפשר בכלל להזכיר פה כמה שכל אחד נותן - אני ככה לפחות מרגיש על עצמי - אני מאמין שכל אחד שישב ולמד איתנו ביחד גם מרגיש שהוא קיבל דברים שאין להם תמורה מכל אחד. אני בודאי מכל אחד מהיושבים פה ועוד רבים, אי אפשר לתאר באמת כמה שאני באמת קיבלתי פה מכל אחד, אתם אלו בעצם שעשיתם את הדבר הזה, ואלו שיוצרים אותו ואלו שעושים אותו. זה אחד הזכויות פה זה הפסיפס, שיש פה באמת אנשים שלא מסתדרים אחד עם השני, והם תלמידי חכמים עצומים, אני לא יתחיל כל אחד להגיד כמה פעמים הוא גמר את הש"ס וכתב חידושים וכמה הלכות הוא פסק, וכמו שאמרו פה התלמידי חכמים מקודם על השבטים, הייחודיות פה באמת שיש פה שבטים שממש לא מסתדרים אחד עם השני, ואנחנו משתדלים ללמוד מכולם, כל אחד לוקח מה שהוא יכול. זה אחד הדברים המיוחדים, אחד הזכויות.
ולכן אנשים שואלים: "היות ואנחנו כמו שהם אומרים, אנחנו הבית מדרש, אנחנו הקמנו, אנחנו באים ומדברים, אתה ואתה ואתה ואתה ואתה, אז הם אומרים: מה זה הדבר הזה בית מדרש הגר"א?, מה אתה בכלל קובע מה השם של הבית מדרש אם אנחנו אלה שמדברים? אני תלמיד של הרמב"ן, אני תלמיד של ר' שמעון, אני תלמיד של חזון איש, כל אחד והבית מדרש שלו, כי באמת יש פה המון בתי מדרש. יש פה תלמידים של הרב שרייבר, ויש פה תלמידים של "בינה להשכיל", ויש פה תלמידים של הרב פייבלזון, ויש פה תלמידים של ר' הלל, וככה ממש ר' יצחק שלמה, של ר' לייב, אין ספור תלמידי חכמים ייחודיים ותלמידים שלהם, למה הגאון דווקא?".
אז קודם כל, הגאון אע"פ שכמו שאמרתי באמת זה ארץ משובבת מבתי מדרש רבים, מה שעם ישראל הביא מכל המקומות, שאי אפשר בכלל להזכיר פה את כל התלמידי חכמים שהבתי מדרש מושפעים ולומדים את התורה שלהם, אבל הגאון זה כמו מגדלור שכל האניות מסתכלות עליו בשביל לא לאבד את הדרך בלב ים. זאת אומרת, חידושים בודאי יש הרבה סוגים, אבל הדמות של האיזון, של הפרופורציות, של הסדר, של המקורות, של הגבולות, של כל החלקים, של כל דבר במקום שלו, של הסדרים. הדמות של המגדלור של כל האוניות, אני חושב שזה הבית מדרש הגדול של וולוז'ין וכל מה שהיה סביבו, ומעליו הרבי הגדול "הגאון" שהעמיד את האיזונים הנכונים, את הדרך המלך, שאע"פ שיש הרבה חידושים, אבל זה ההמשך של הדרך המלך של רבותינו הגדולים של עם ישראל, הרמב"ן ודעימיה, וזה מגדלור. גם מי שהוא תלמיד של בית מדרש אחר, אבל המגדלור זה המקום היציב שאליו מסתכלים בין הגלים. זה הנקודה הקטנה.
אבל הנקודה היותר פנימית באמת, זה שלפעמים נדמה שהדרך של הגאון זה דרך שהיא דרך רק גבולות, היא רק "מה לא". כן, זה התנגדות לחסידים, זה התנגדות לפלפול, זה התנגדות לשנות משהו בהלכה או באגדה או בפרופורציות. זה גבולות, זה המצוות, זה להחזיק את הציצית, זה לסגור את התריסים, זה בעצם רק מה לא. מה כן? סתם ללמוד פשוט, הוא לא אמר כלום כביכול, רק מה לא. והאמת, שחלק ממה שרואים מבפנים, באמת זה מבחוץ זה נראה הרבה פעמים הדברים של ההלכתיים זה נראה גבולות, כשמסתכלים מבפנים אז רואים, ובפרט רואים את זה בבית מדרש של הגאון. רואים שהרי, אפשר לראות בוולוז'ין שנה שנתיים לפני הסגירה היו שלושה דמויות של ראשי ישיבות. היה הסבא, הבן והנכד. היה רבינו הנצי"ב, הבן רבי חיים ברלין, ורבינו חיים הלוי, זה שלושה דמויות שכל אחד הוא בעצם המשך של הבית מדרש של הגאון ושל וולוז'ין, והוא לגמרי שונה מרעהו, אי אפשר אפילו להאריך לתאר, זה פשוט שלושה תלמידי חכמים שהשפיעו מאוד כל אחד בדרך שונה לגמרי, ושלושתם היו באותה ישיבה, ובאמת בישיבה כל כך קטנה זה גרם למורכבות. אבל השאלה מה שצריכים לשאול זה, איך באמת מאותו מקור שהוא כביכול רק סדר... ואיזון ולהיצמד למה שכתוב, איך יוצא מעיין של כל כל הרבה חידושים שונים ומיוחדים? והתשובה היא שמבפנים הנקודה של ללמוד את הדברים מהתחלה, להתחיל מבראשית, לחבר את הכל לשורש, ולראות כל חלק לאיפה הוא שייך, ולראות את המבט הכללי של הכל, זה מזרים חיות חדשה מהשורשים לכל אבר ואבר.
הדבר הזה, הסדר הזה, שכל דבר יש לו את החומש הוא שייך אליו, את הפרשה שהוא שייך אליו, את הסוגיה ששייכת לתורת כהנים ששייכת אליה, זה בעצם הדבר שמזרים חיות חדשה. וכמו שהזכירו פה מקודם, הדבר שכולנו מחפשים זה איפה אנחנו פוגשים את הקב"ה, זה מה שמחפשים. וברוך ה' שיש היום הרבה דרכים להסביר איך פוגשים את הקב"ה, אבל הדרכים שהשתמשו בהם בדרך כלל הם דרכים להסביר לאלה שבחוץ איך הוא נראה, אלה שמחוץ לבית מדרש להראות לו כמה הבית מדרש יפה מבחוץ. השפה הזאת היא לא שפה שעוזרת בבית מדרש, כי מה שאנחנו מחפשים זה איפה אנחנו מוצאים את הקב"ה בסוגיות? בחתיכה נעשית נבילה, באתו רבים ומבטלי מחיצתא, שם אנחנו מחפשים אותו, כי זה החיים שלנו, גם בלימוד וגם במעשה, ואנחנו רוצים למצוא אותו שמה לא לראות מבחוץ. השפה של מבחוץ, היא לא נמצאת אצלנו בכלל, היא לא מה שאנחנו צריכים, לא זה הנידון. אנחנו צריכים בסוגיות, בהבנה של הסוגיות, שמה למצוא את זה. ואנשים הרבה פעמים תמהים, למה בכלל זה הולך ביחד שמדברים על סוגיות של היסודות, של "מה ה' אלוקיך שואל מעמך" שזה סוגיות יסוד גדולות, למה צריך ביחד עם זה ללמוד את כל הש"ס, את כל השישה סדרי משנה? מילא חומש עוד אפשר להבין שזה חלק קשור כביכול ליסודות, אבל נגעים וחומש גם כן? זה רק פרטים. וודאי ללמוד שישה סדרים, "והיה אמונת עיתיך חוסן ישועות חכמת ודעת" למה זה קשור? והתשובה היא, כי באמת אצלנו, הנושא של היסודות, הנושא של אמונה, זה לא. כולם יודעים שיש הקב"ה, מחפשים לחיות את הסוגיה ושמה שזה יהיה מחובר לשורשים, ששמה לחיות את הסוגיות, שהחיות של הסוגיות היא תהיה האור ששמה אנחנו פוגשים, זה מה שמחפשים. בהבנה של הסוגיות, בלב של הסוגיות, זה הנקודה. ופה באמת יש משמעות מאוד חזקה לדרך הזאת שהגאון לימד, להתחיל מחדש, לשאול את השאלות מחדש, לגעת בלב הדברים דרך השורשים, דרך ההתחלה. ללמוד הכל, ללמוד את המכלול, ללמוד כל חלק, ללמוד מהפרטים אל הכללים ומהכללים אל הפרטים. מהשורשים עד לחיים בפועל ממש, וחוזר חלילה.
ובעצם הדבר שמטריד וכואב לכל אחד בפרט ולציבור בכלל, זה שיש איברים שמרגישים שאין בהם חיות, מצווה אחת, או מעשה אחד, סוגיות, מסכתות, איברים שאין בהם חיות. ומה שאנחנו רוצים כולנו, וכל אחד בדרכו, כמו שאמרתי מקודם שיש המון בתי מדרש, זה לחיות לחיות לחיות ולהחיות, זה מה שרוצים, לחיות את הדברים. שכל הסברות, כל הסוגיות, כל הדברים, הם צריכים להיות לחיות, שזה יהיו מחוברים ללב העולם ללב הדברים, וכדי שהלב שלנו יזרים דם חזק לכל האיברים המדולדלים, שלנו ושל הציבור בכללותו, ולכל הסוגיות והמצוות שאין בהם דם, שלא מרגישים בהם את החום של זרימת הדם, אז צריך שכל דבר יהיה מחובר ללב. והלב זה כשלומדים את התורה, ודרך זה מתחברים ללב העולם בחיות, זה הנקודה. וזה מה שאנחנו רוצים, לחיות ולהחיות ולבנות מבפנים.
מה שמיוחד פה בדבר הזה, שזה באמת באמת תלוי בכולנו, לא רק שזה נבנה על ידי כולנו, וגם בעזרת ה' בשנים הקרובות כל בירור הסוגיות שנעשה, זה כמו שכולם יודעים זה נעשה פה על ידי חבר של תלמידי חכמים מיוחדים, אלא זה תלוי באמת בנו. מה שמיוחד פה, זה לא שיש פה בעיה שמבקשים רק עזרה מהציבור, שזה ודאי דבר שכולם מרגישים את השייכות, אלא באמת מה שיעשה פשוט תלוי בכל אחד מאיתנו. אנחנו נמצאים בנקודה, שמה שיקרה, פשוט תלוי בכל אחד מאיתנו.
תודה רבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה