מנהיגות תורנית לקהילות חרדיות חדשות

פורסם באתר "כיכר השבת" https://www.kikar.co.il/340978.html

נכתב לרגל הוצאתו לאור של מגזין "המקום" מס' 2 שעוסק בסוגיית הקהילה

רבות נכתב ונאמר על השינויים המתחוללים כבר למעלה מעשור בקהילה החרדית בישראל, בתעסוקה, בלימודים מקצועיים או אקדמיים, בשירות צבאי או אזרחי, במעורבות בחברה הישראלית, בחשיפה לטכנולוגיה וכיו"ב. שמות שונים ניתנו לצעירים הללו, כדוגמת "חרדים חדשים" / "חרדים ישראלים" ועוד כהנה וכהנה. התקשורת והמחקר האקדמי, עסקו בתופעה זו בהיבטים שונים, וניסו לשער את היקפה בהווה ובעתיד, ואת השלכותיה על כלל הקהילה החרדית.

באופן אישי, הייתי מעורב בתהליכים הללו למעלה מ-16 שנים. בשנים הללו עסקתי בהשתלבות חרדים בתעסוקה, בלימודים אקדמיים, בשירות צבאי, בשירות אזרחי, ובהקמת ישיבה תיכונית חרדית. במקביל, כתבתי ופרסמתי מאמרים רבים בנידון בתקשורת החרדית, ופוסטים והודעות בפורומים וברשתות החברתיות. בתקופה זו פגשתי מאות רבות של צעירים בשלבים שונים של שינוי, וניסיתי כמיטב יכולתי לסייע להם בגשמיות וברוחניות.

כפי שאני רואה את הדברים, ישנם כיום עשרות אלפי צעירים חרדים, שנמצאים במבוכה לגבי זהותם החברתית. הם רואים את עצמם כחרדים, בכך שהם מחזיקים במרבית הערכים שעליהם הם התחנכו, אבל למרות זאת הם חשים זרות וחוסר שייכות בחברה החרדית שבה הם גדלו. הם מתקשים למצוא שותפים לדרך ולדעה, והם נבוכים לגבי השקפת עולמם בנוגע לנושאים רבים, והם מרגישים במקרים רבים שמשפחתם רבותיהם וחבריהם אינם מבינים לליבם.

למרות שהם מזדהים במידה רבה עם הצורך בשילוב של תורה עם דרך ארץ, הציונות הדתית בישראל איננה מהווה עבור רובם מודל לחיקוי, כמדומני מפני שהם אינם מוצאים את עצמם מאמצים את השקפת העולם האמונית מבית מדרשו של הראי"ה קוק זצ"ל אודות היחס לציונות ולמדינת ישראל. 

המשימה החשובה ביותר עבור הצעירים הללו, היא הקמת קהילות חדשות שבהן הם ישלבו ידיים ויממשו באופן מוחשי את מאמר חז"ל "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ", באופן דומה לקהילות החרדיות בחו"ל, ולקהילות של "פועלי אגודת ישראל" שכבר כמעט נעלמו מן העולם. אולם הקושי הגדול בהגשמת מטרה זו, הוא הצורך החיוני במנהיגות תורנית עבור קהילות אלו.

כל קהילה כזו, נדרשת לרב תלמיד חכם בעל שיעור קומה, שיבין היטב לליבם ולצרכיהם של בני הקהילה, יקשיב ללבטיהם ולמצוקותיהם, וידע לנווט אותם ואת משפחתם בדרכם החדשה, והמציאות היא שרבנים כאלו נער יספרם. תלמידי חכמים רבים נמצאים באוהלה של תורה בבתי המדרש החרדים, אולם רובם ככולם אינם מבינים את עולמם ואת שפתם של אלו שיצאו זה מכבר מבית המדרש לעולמות שונים.

זהו האתגר הגדול העומד בפנינו בעת הזאת, למצוא את הדרך להכשיר תלמידי חכמים הספונים באוהלה של תורה, להבין ולהכיר את עולמם של אחיהם המבקשים לעצמם רועים נאמנים.

בעניין זה יש להביא את דברי תנא דבי אליהו (אליהו רבא פרק י"א) "ושמא תאמר אותם שבעים אלף שנהרגו בגבעת בנימין מפני מה נהרגו? לפי שהיה להם לסנהדרין גדולה שהניח משה ויהושע ופנחס בן אלעזר עימהם, לילך ולקשור חבלים של ברזל במותניהם ולהגביה בגדיהם למעלה מארכובותיהם ויחזרו בכל עיירות ישראל, יום אחד ללכיש, יום אחד לבית אל, יום אחד לחברון, יום אחד לירושלים וכן בכל מקומות ישראל. וילמדו את ישראל דרך ארץ בשנה ושתיים ובשלוש, עד שיתישבו ישראל בארצם. כדי שיתגדל ויתקדש שמו של הקב״ה בעולמות כולם שברא מסוף העולם ועד סופו. והם לא עשו כן, אלא כשנכנסו לארצם כל אחד ואחד מהם נכנס לכרמו וליינו ולשדהו. ואומרים שלום עלייך נפשי - כדי שלא להרבות עליהם את הטורח". 

את מאמר חז"ל זה הביא הסבא מסלבודקה זצ"ל בפתיחתו לספר "עץ פרי" שיצא לאור לפני 140 שנה, בזמן הקמת "כולל פרושים" בקובנה שנועד להכשרת מורי הוראה בישראל.

מנהיגות תורנית להתחדשות חרדית

במשך16 שנים אני עסוק בהיבטים שונים של מה שמכונה "החרדיות החדשה", בתחום התעסוקה, הכשרה מקצועית, השכלה גבוהה, חינוך, שירות צבאי או אזרחי, דיאלוג פנים חרדי, דיאלוג בין החרדים לחברה הישראלית, אולם נראה לי ברור שהחרדיות החדשה לא תהיה בת קיימא אם לא תהיה לה מנהיגות תורנית. אני סבור שמדובר בצעד אפשרי, אבל הוא לא יקרה אם לא יפעלו למענו.

זכור לי שכבר בעבר נערכו רשימות של רבנים שעשויים לשמש כמנהיגים תורניים לקהילות חרדיות מתחדשות, ולמרות זאת אני מבקש להציג את האופן שבו אני רואה את הדברים. אני מבקש להציג את הדמויות המשמעותיות בעיניי, עם חלוקה לפי גיל.

הדור המבוגר

הרב אשר ווייס שליט"א

• הרב אשר ווייס שליט"א (בן 66) - הוא כמדומני הרב בעל המעמד הבכיר ביותר, שמבין היטב את אתגרי השעה, ומעניק תמיכה מסוימת (די נסתרת) למהלכים שונים של השתלבות חרדים בצה"ל, באקדמיה, בעבודה, למוסדות עם לימודי ליב"ה לבנים חרדים, לטיפול ולמאבק בפגיעות מיניות ובאלימות במשפחה וכיו"ב. ר' אשר מקרב באופן אישי בעלי תשובה וחרדים מודרניים, ומשמש עבורם כתובת לשאלות ולהתייעצות. יחד עם זאת, התפקיד המרכזי שר' אשר רואה לעצמו הוא להיות פוסק הלכה מקובל, ונראה שזו הסיבה שהוא לא מענויין להזדהות באופן פומבי עם הציבור החרדי החדש ועם השינויים המתחוללים והשינויים הנדרשים.
• הרב דוד לייבל שליט"א (בן 65) - השליחות החשובה ביותר של הרב לייבל היא לעודד את החרדים שאינם אברכים לקבוע עיתים לתורה באופן משמעותי, ולשם כך הוא ייסד את רשת "אחוות תורה", שיש בה אלפי חרדים עובדים הקובעים עיתים לתורה. הרב לייבל הוא בעל עמדות עצמאיות גם בדרכי הלימוד וגם באורחות החיים, אבל באופן כללי הוא מאמין שלא נכון ליצור קהילות נפרדות לחרדים עובדים וכיו"ב, וזה היה המסר המרכזי שלו במשא המפורסם שלו ב"בנייני האומה" לפני שנה וחצי.
• הרב דוד בלוך שליט"א (בן 68) - במשך שנים רבות הרב בלוך משמיע קול ייחודי בקהילה החרדית, אודות תעסוקה, צבא וכיו"ב. הוא היה מעורב בהקמת הנח"ל החרדי, קרן ק.מ.ח. ובשש השנים האחרונות בישיבת ההסדר "דרך חיים" בגן יבנה. הוא פרסם מאמרים רבים, בבמות שונות. הרב בלוך הוא תלמידו של הגר"ג נדל זצ"ל, והוא מבקש לראות חברה חרדית יצרנית והוגנת, עם רמת הקפדה גבוהה בהלכות, והוא מסתייג מאוד מ"חרדיות מודרנית" שמתבטאת עם הקלה בהלכות שונות.
• הרב כרמי גרוס שליט"א (בן 64) - מייסד ישיבת ההסדר "דרך חיים" בגן יבנה, תלמיד חכם אמריקאי, שקדן מופלג ורב קהילה בבית שמש. נראה שתפיסת עולמו עשויה להתאים מאוד ל"חרדים החדשים", אבל הוא לא כל כך מוכר בציבור הישראלי והוא עסוק בעיקר בישיבה שהיא מפעל חייו.

דור הביניים

• הרב חיים אמסלם שליט"א (בן 60) - פוסק הלכה, תלמידו של הגר"מ מאזוז שליט"א, כיהן כח"כ בתנועת ש"ס והביע בפומבי עמדות עצמאיות בנוגע לתעסוקת חרדים, גיוס לצה"ל, גיור וכיו"ב, עד שהורחק מהתנועה. ניסה לשוב לכנסת דרך מפלגה עצמאית או מפלגות אחרות ולא עלתה בידו. רב קהילה בשכונת הר נוף, ואינני יודע מה מידת השפעתו כיום. 
• הרב אליהו מאיר פייבלזון שליט"א (בן 52) - ראש ישיבת "פתחי עולם" לבעלי תשובה, תלמיד של הרב יצחק שלמה זילברמן זצ"ל, הרב משה שפירא זצ"ל והרב לייב מינצברג זצ"ל. בעל הגות מקורית ועצמאית, ומהווה אבן שואבת לצעירים חרדים שוחרי דעת. נראה שאיננו מעוניין להתנגש חזיתית עם הממסד החרדי, למרות שש לו ביקורת רבה על הנעשה.

הדור הצעיר

הרבנים שאני מציע לשים אליהם לב בהקשר זה הם: הרב יצחק מאיר יעבץ, הרב יהושע פפר, הרב רפאל קרויזר, הרב מנחם נאבת, הרב יצחק ברוך רוזנבלום, הרב אייל טוויטו, הרב ארי מור, הרב יוסף מילר.

אשמח לעזרתכם בהתייחסות לדמויות שהזכרתי ובהגדלת הרשימה.

כחיצים ביד גיבור

פורסם בעיתון "יום ליום"

רבות נכתב ונאמר על הנערים היקרים שאינם מוצאים את מקומם באוהלה של תורה בישיבות הקטנות, ונראה שאכן ננקטו פעולות רבות עבורם. ישנם כיום לא מעט מוסדות שמשלבים בתוכם לימודים מגוונים, ושהצוות החינוכי מגלה בהם יחס פתוח ומכיל יותר לאותם נערים, לצרכיהם ולרצונותיהם, אולם נראה שעדיין אין בכך די.

גיל הנעורים הוא הזמן שבו כל אדם מגבש ומפתח את זהותו ואת אישיותו, הוא מגלה את העולם ואת המגוון הרחב הקיים בו, והוא בוחר לעצמו את דרכו בחיים. בעולם הישיבות החרדי הדרך והזהות ברורים מאוד, ואכן אנו רואים את מרבית התלמידים מאמצים את הערכים והדרך שהורו להם רבותיהם. אולם עבור הנערים שאינם נמצאים בישיבות, גם אם יש להם מסגרת חינוכית ולימודית, אנו מוצאים את הנערים במבוכה גדולה מאוד. הם מרגישים בדרך כלל תלושים בודדים וחסרי שייכות, הם חשים זרות מסוימת בקהילה החרדית, אבל גם אינם מרגישים לגמרי חלק מקבוצה חברתית אחרת בחברה הישראלית.

הדבר החשוב ביותר בגיל הנעורים אלו החברים, בעולם הישיבות אנו יודעים שהתלמידים נמצאים בדרך כלל בחברה טובה ביראת שמים ובמידות טובות, אולם הנערים שאינם נמצאים בישיבות נמצאים בדרך כלל עם בני גילם שגם הם נמצאים באותה מבוכה וחוסר זהות ברורה, והדבר מוביל פעמים רבות למקומות שליליים, של התנהגות לא ראויה המאפיינת חיפוש וחוסר שייכות. עם כל הרצון הטוב, של ההורים ושל אנשי החינוך בסביבתם של הנערים הללו, הם אינם מהווים עבורם מודל לחיקוי, והם אינם יכולים לתת להם מענה מספק למבוכתם.

הדבר הנחוץ ביותר עבור הנערים הללו זו תנועת נוער, עם מדריכים צעירים מצליחים, שקרובים אל הנערים הללו בגילם, שחוו בעצמם את הקשיים הללו, ומצאו את הדרך לשמור על יראת שמיים ומידות טובות עם השתלבות מוצלחת בחיי המעשה. הצעירים הללו, יכולים להוות לאותם נערים מודל לחיקוי, אוזן קשבת ללבטים ומצוקות, ובעיקר להדריך את הנערים הללו לסלול לעצמם דרך טובה ערכית ומשמעותית.

תנועות נוער הם דבר מקובל בכל חלקי החברה הישראלית, והם תורמים רבות לצמיחתם הנפשית של בני הנוער, לפיתוח אישיותם בכל הבחינות. בציבור החרדי, בשל העובדה שמרבית הנערים חובשים את ספסלי הישיבות, אין למעשה לתלמידי הישיבות זמן ומקום לתנועת נוער, אולם עם הריבוי העצום של נערים מחוץ לישיבות, נראה שזהו הדבר המתבקש ביותר.

האתגר הראשון של תנועת נוער כזו היא לרומם את רוחם של הנערים, לתת להם את התחושה שהם חשובים ומוצלחים בדרכם שלהם, ושהם עשויים להצטיין בחיים ביראת שמיים ובמידות טובות ובכל משלח ידם, הביטחון העצמי והאמונה באישיותם ובכוחותיהם עשויה בעזרת ה' לתרום רבות להם עצמם ולחברה כולה.

אני מקווה מאוד שיימצא בקרוב מי שיטול את היוזמה החשובה הזו על כתפיו, ויתקיימו בו דברי נעים זמירות ישראל "כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים. אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת אַשְׁפָּתוֹ מֵהֶם" (תהלים קכז ד-ה)

לא מעבר לים

פורסם בעיתון "יום ליום"

בשבוע שעבר השתתפתי בכנס שנערך בניו יורק על החינוך בישראל, ובהזדמנות זו ביקרתי לראשונה ב"ישיבת רבנו יצחק אלחנן" המוכרת בשם "ישיבה יוניברסיטי" ופגשתי כמה מאנשי הצוות במקום, ואני סבור שלנו בישראל יש מה ללמוד מאחינו שמעבר לים.

הציבור החרדי בישראל נטל על עצמו מאז קום המדינה את המשימה להגדיל תורה ולהאדירה, ולשם כך הקים את עולם הישיבות והכוללים עם עשרות אלפי תלמידים, בהיקף שנראה שלא היה כמותו בישראל כבר אלפי שנים. עולם התורה הנפלא הזה, העמיד מתוכו ראשי ישיבות, אבות בתי דין, פוסקי הלכה, ר"מים, דיינים, מורי הוראה, אנשי הגות ומחשבה ועוד כהנה רבים וטובים. תלמידי חכמים בוגרי עולם הישיבות החרדי, הם שהעמידו תורה בישראל בדורות האחרונים בישראל ובעולם כולו.

אולם לצד הפריחה העצומה של עולם התורה, נראה שבחלקים גדולים של הציבור החרדי השתכחה הדרך הרגילה של אדם רגיל מן השורה, העובד לפרנסתו וקובע עיתים לתורה. עולם המעשה נתפס עם השנים כעולם של חולין, העומד בסתירה לאוהלה של תורה, ורבים מבוגרי הישיבות שיצאו לעולם המעשה התקשו למצוא את השילוב הנכון בין העולמות. הדבר בולט עוד יותר, אצל אלו שביקשו להשתלב בעולם האקדמי בתחומי דעת שונים, שנתפסו כסותרים לעולמה של תורה. בשנים האחרונות, ככל שמספרם של הצעירים החרדים הפונים ללימודים אקדמיים ולעולם העבודה גדל והולך, נעשה האתגר הזה גדול ונחוץ עוד יותר.

בנקודה זו, נראה לי שהקהילות החרדיות בארצות הברית יכולות להוות עבורנו דוגמא טובה, שם ישנם רבים וטובים בעלי מקצועות חופשיים ובעלי תארים אקדמיים מתקדמים, הקובעים עיתים לתורה, והמקפידים על קלה כבחמורה. הם מקיימים קהילות לתפארת, ומגדלים את ילדיהם לשילוב מוצלח של תורה עם דרך ארץ.

בשל כך, הם מנוסים יותר מאיתנו גם בהתמודדות עם אתגרי המודרנה והטכנולוגיה, של המפגש עם דעות שאינן עולות בקנה אחד עם התורה והאמונה, של החיים המשותפים עם אנשים רחוקים מעולמה של תורה ומצוות, של החשיפה לאינטרנט ולסמארטפונים וכיו"ב. 

אין ספק שמדובר במפגשים ובאתגרים לא פשוטים, ובוודאי שגם בקהילות החרדיות בחו"ל לא מצליחים תמיד למצוא את המענה המתאים לאתגרים הללו, אבל חשוב להכיר בכך שבנושאים אלו הם יותר מנוסים מאיתנו, וכדאי לנו לנסות ללמוד מהם.

עולם הישיבות בישראל מהווה מרכז התורה גם עבור הקהילות החרדיות בחו"ל, וחלק ניכר מהדור הצעיר מגיע לתקופה מסוימת לישראל ללמוד תורה ודעת, ובכל מתקיים בנו "כי מציון תצא תורה". נראה אפוא שבתחום של "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ", חשוב לנו בני ארץ ישראל ללמוד מהם.

ברור שישנם הבדלים בין ישראל לחו"ל והאתגרים אינם זהים, אולם למרות זאת אני מאמין שנוכל להפיק הרבה תועלת אם נלמד מניסיונם של אחרים, ונוכל להציל כמה נפשות מישראל.

יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ

היום בצהריים ביקרתי ב"ישיבת רבנו יצחק אלחנן" בניו יורק המפורסמת בשם "ישיבה יוניברסיטי", ונראה לי שחשוב מאוד ש"החרדים החדשים" בישראל יכירו טוב יותר את המוסד ואת הציבור המכונה בארה"ב "מודרן-אורתודוקס".

הרבנים שראיתי בבתי המדרש ובחדרי השיעורים והרבנים ששוחחתי איתם, נראים רבנים חרדים לכל דבר ועניין. אולם התלמידים שראיתי בכיתות והרוח הכללית במקום, היו שונים מאוד מהמוכר לנו בישראל. השילוב בין תורה ודרך ארץ, שנראה כאן כעניינם של דתיים-לאומיים, נראה שם טבעי הרבה יותר.

במהלך 16 השנים האחרונות פגשתי צעירים רבים בוגרי עולם הישיבות החרדי בישראל, שביציאתם לעולם המעשה בכלל ולעולם האקדמי בפרט, לא הצליחו לשלב בין שני העולמות. הם נראו בעיניהם כסותרים זה את זה, והם התקשו לסלול לעצמם דרך שתשלב בין העולמות. הציונות הדתית בישראל, לא נתפסה בעיניהם כמודל לחיקוי, והאפשרות לחבור אליה נראית להם בלתי מעשית בעליל.

בביקוריי הקודמים בארה"ב פגשתי הרבה חרדים אמריקאים, הם היו הרבה יותר פתוחים לנושאים של תעסוקה, לימודים מקצועיים ו/או אקדמיים, ישיבות תיכוניות, אבל הם עדיין ראו את עצמם במידה מסוימת מתבטלים ליהדות החרדית בישראל, ולא ראיתי אצלם מספיק גישה של שילוב תורה עם דרך ארץ לכתחילה. בפעם הזו, פגשתי אנשים מהזרם של ה"מודרן אורתודוקס", שהיו יותר בטוחים ומאמינים בדרך של שילוב תורה עם דרך ארץ לכתחילה, ונראה לי שאת הדבר הזה חשוב לייבא לישראל.

בקהילות החרדיות בארה"ב ישנם יחסים קרובים יותר בין האברכים לאנשים העובדים, ושמעתי שישנם בתי מדרש רבים שבהם אברכים ואנשים עובדים לומדים יחד בצוותא, אולם כמדומני שבישראל אין כמעט דבר כזה.

המיזם הנפלא של הרב דוד לייבל "אחוות תורה", אמנם הצליח להביא אלפי חרדים עובדים לשבת יום יום בבית המדרש, אבל אני עדיין לא בטוח שהוא נותן מענה מספק לאלו המחפשים את האינטגרציה בין העולמות.

אני חושב שאני צריך עדיין זמן להבין טוב יותר את המאפיינים של הציבור הזה, ואת הרלוונטיות שלו לחרדים החדשים בישראל, אבל דומני שהדבר שווה התייחסות.

בדיוק היום קראתי מאמר של יצחק הורביץ במגזין "המקום" שמתאר את הקבוצות השונות ביהדות ארה"ב, וגם מדבריו נראה לי שכדאי לבדוק את הנושא יותר לעומק.