אחד מחבריי העיר את תשומת לבי לכך שמדבריי במקומות שונים עולה הרושם שאני מזלזל ח"ו בכבודו של שר התורה הגר"ח קנייבסקי שליט"א, ולכן ראיתי לנכון להבהיר את הדברים שלענ"ד אמורים להיות פשוטים בנידון.
הגר"ח קנייבסקי הוא בדורנו אות ומופת לאדם ששם לאורך חייו את כל מגמתו בלימוד התורה בהתמדה אין קץ ושהגיע בה לדרגה גבוהה מאוד. שליטתו בכל חלקי התורה בתורה שבכתב ושבעל פה, היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה. ספריו השונים תרמו תרומה ייחודית ויוצאת דופן לארון הספרים התורני, כדוגמת ספרי שונה הלכות, טעמא דקרא, ביאורים למסכתות הקטנות ועוד כיו"ב ובפרט ספרו הנפלא "דרך אמונה" על הלכות זרעים ברמב"ם המהווה יצירת מופת. כמי שכל כולו תורה, ובפרט כבן משפחתו של החזו"א כבנו של הסטייפלר וכחתנו של הגרי"ש אלישיב, הוא נודע כמובן גם בהקפדתו על כל קוצו של יוד בהלכה.
מעבר להתמדתו העצומה ובקיאותו המופלאה ולצדקותו בהלכה, נודע הגר"ח בקבלת כל אדם בסבר פנים יפות ובמתן מענה בכתב לעשרות אלפי שאלות הנשלחות אליו. כך באו לפתחו אינסוף פונים לקבלת ברכה ועצה בכל תחום ועניין, והוא הפך לתל תלפיות כלשון חז"ל "תל שכל פיות פונים אליו" (ברכות ל,א).
בנוסף להתמדתו צדקותו וחסידותו, מתבלט הגר"ח בניתוקו המוחלט מהעולם הזה והבליו, עד שאיננו יודע דברים פשוטים המוכרים וידועים לכל תינוק ותינוקת בענייני העולם. עליו ניתן לומר את דברי חז"ל בכמה מקומות "מאן ניהו בנן של קדושים רבי מנחם ברבי סימאי ואמאי קרו ליה בנן של קדושים דאפילו בצורתא דזוזא לא מיסתכל" (עבודה זרה נ,א). דברים אלו ידועים ומפורסמים, והרבה מעשיות מתארות היטב את ניתוקו של הגר"ח מהוויות העוה"ז.
כפי שאנו יודעים, אנו נזקקים לתלמידי חכמים בעניינים רבים ושונים, לידיעת התורה, להבנתה, לבירור הלכה, לקבלת הנחיה ועצה טובה בחיי הפרט והכלל, לתפילה ולברכה, חלקם של הדברים שייכים לכוחם העצום בתורה וחלקם לכוחם הסגולי.
כשאנו מדברים על כוחם של תלמידי החכמים בתורה, ברור שלכל תלמיד חכם יש את חלקו הייחודי. כבר אצל חז"ל מצינו שהאחד מיוחד בדיני ממונות ורעהו בהלכות איסור והיתר, פלוני מצטיין בהלכה ורעהו באגדה, זה מומחה בסדרי נשים ונזיקין וזה בסדרי קדשים וטהרות, יש סיני ויש עוקר הרים ועוד כיו"ב חלוקות שונות. בעניין זה ברור שהגר"ח הוא דוגמה מיוחדת במינה ל"סיני" ויחד עם היותו גם "עוקר הרים" הרי שבזה ישנם תלמידי חכמים גדולים הימנו. כך גם, בנוגע לפסיקה הלכתית הנוגעת לידיעת והבנת המציאות על בוריה, ברור שהגר"ח איננו הכתובת המתבקשת וישנם רבים וטובים שאינם מתקרבים לדרגתו בתורה, אבל מבינים הרבה יותר טוב את המציאות שעליה אנו דנים.
בנוגע לכוחם הסגולי של תלמידי חכמים, עליו אמרו חז"ל "דרש ר' פנחס בר חמא כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים שנא' (משלי טז) חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה" (בבא בתרא קטז,א), וכן שנינו במשנה "אמרו עליו על ר' חנינא בן דוסא שהיה מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה מת אמרו לו מנין אתה יודע אמר להם אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף" (ברכות לד,ב). בעניין זה אין אנו יודעים לאמוד תפילתו של מי מקובלת יותר, והוא בגדר "איתמחי גברא ואיתמחי קמיע". בנקודה זו כידוע שברכותיו ותפילותיו של הגר"ח נודעו בעולם כבעלות יכולת לסייע לאנשים ברוחניות ובגשמיות, ואם ישראל אינם נביאים בני נביאים הם.
כל הדברים הללו נראים לי פשוטים וברורים, ואני מניח שכך היו רואים את הדברים מרבית הציבור, אלא שמסיבות שונות היה לגורמים שונים אינטרס להציג את הדברים באופן שונה. אותם גורמים משתמשים בגר"ח ובכבודו בשביל להכתיב לציבור הוראות מסוימות, בשביל להכתיר מנהיגים מסוימים, בשביל להתרים לקופת צדקה מסוימת וכן על זה הדרך. לשם כך הם אינם בוחלים בשום אמצעי, ובלבד שישיגו את מבוקשם. נראה שהגר"ח איננו חשוב בעיניהם, לא זמנו היקר ולא כבודו, כל עוד הדבר משרת את מטרותיהם. הם יצטטו אותו באמירות תמוהות וחסרות פשר בקיצוניותן, הם יוציאו עלונים עם תמונתו לצד מאגר גימיקים אינסופי ועוד כהנה וכהנה.
אמרו לי אתם, מי איננו מכבד את הגר"ח קנייבסקי שליט"א?
גאונותו של מרן הגרח"ק שליט"א ניכרת לענ"ד בספרו "נחל איתן" לא פחות (ואולי יותר) מבספרו "דרך אמונה".
השבמחקאני אוהב את האבחנה בין גדולי הדור שהגיעו עם של ראשי ישיבה, כמו הרב שך והרב שטיימן, שבגלל עבודתם רבת השנים עם בני אדם, הכירו את נפש הדור וחולשותיו ולכן הנהגתם היתה רכה יותר ומתכתבת עם המציאות, לבין הרב אליישיב שהיה "פוסק" וכל עולמו שחור ולבן ולכן היה נוקשה ומחמיר ביותר, לבין הרב קנייבסקי שבכלל לא מחובר בשום צורה לעולם הזה ואין ספק שלשים אותו בראש המערכת היא תאונה.
השבמחקאין ספק שהרב אדלשטיין מתאים יותר לפרופיל המוצלח של הרבנים שך ושטיימן וכך גם הרב משה הלל הירש.
למודל הזה צריך לשאוף וחבל שבגלל אינטרסים פסולים מישהו פתח מיקרופון לר' חיים. זה מבזה אותו ואותנו.
הקושיה שלי עם התאוריה שלי היא החזון איש שלא הגיע מרקע ישיבתי, אפילו לא למד בישיבה ועדיין נחשב למנהיג מוצלח