"הפלג הירושלמי" ו"החרדיות המתחדשת"

הציבור החרדי הליטאי, מתמודד בשנים האחרונות עם שתי תופעות הפוכות לכאורה. 

טקס יום הזיכרון של החרדיות המתחדשת

מן הצד האחד ישנה התופעה של "החרדיות המתחדשת" שזכתה לשמות וכינויים שונים, של צעירים חרדים בוגרי עולם הישיבות הליטאי שהשתלבו בתעסוקה, בלימודים אקדמיים, בצה"ל, בשירות אזרחי וכיו"ב, והם אינם מוצאים כל כך את מקומם בעולם שבו הם גדלו. הם מתקשים להכניס את ילדיהם למוסדות החינוך הרגילים, הם חשים פעמים רבות חוסר נוחות בקרב חבריהם חובשי בית המדרש, והם עסוקים רבות בשאלות על מקומם בקהילה החרדית ובחברה הישראלית. רבות כבר נכתב ונאמר על קבוצה זו, ישנן הערכות שונות על גודלה, התייחסויות שונות לקיומה ובעיקר פער גדול בין התחזיות לעתידה. הניסיון של תנועת "טוב" בבחירות המוניציפליות בשנת 2013 שנחלו כישלון חרוץ, חיזקו את טענת הזרם המרכזי הליטאי שמדובר בקבוצה זניחה ולא משמעותית.

הפגנה של הפלג הירושלמי

מן הצד השני קיימת התופעה של "הפלג הירושלמי" בראשותו של הגר"ש אויערבאך עם עיתון "הפלס" ומפלגת "בני תורה", שקראו תיגר על מנהיגותו של הגראי"ל שטיינמן העומד בראש מפלגת "דגל התורה" ועיתון "יתד נאמן". לטענתם, המצב הרוחני בקהילה החרדית נמצא בסכנה גדולה, הן בשל גורמים מחוץ לקהילה החרדית (כדוגמת מפלגת "יש עתיד" בראשות יאיר לפיד) והן בשל גורמים בתוך הקהילה החרדית (בעיקר החרדיות המתחדשת), והדבר בא לידי ביטוי בגיוס לצה"ל, בהשתלבות בחברה הישראלית באופנים שונים, באימוץ ערכיה, וביחס חיובי יותר לכלל החברה הישראלית. הם רואים במנהיגות הליטאית הנוכחית מנהיגות חלשה ופשרנית, שאיננה מכירה בגודל הסכנות ומתנהלת באדישות וברפיון מול כל הגורמים ה"מסוכנים" מבית ומחוץ.

לכאורה מדובר בשתי קבוצות הפוכות לחלוטין זו מזו, אולם התבוננות מעמיקה מלמדת שלמעשה מדובר בשתי קבוצות דומות זו לזו מבחינת קריאת המציאות, לעומת קריאת מציאות שונה של המנהיגות המרכזית של הציבור הליטאי הן המנהיגות הרבנית והן המנהיגות הציבורית. 

המנהיגות של הזרם המרכזי הליטאי, מתנהלת באופן של "מה שהיה הוא שיהיה, ואין כל חדש תחת השמש". היא סבורה שהמהלכים והעמדות שהובילו את החרדיות הליטאית במשך עשרות שנים, ימשיכו להיות נכונים גם בעשרות השנים הבאות, ולכן אין צורך לשנות שום דבר. החרדיות המתחדשת לעומת זאת סבורה שהמציאות האובייקטיבית מצריכה שינוי בתחומים שונים, הן ביחס ליציאה מעולמה של תורה, הן בנוגע למערכת החינוך, הן ביחס לחברה הישראלית ועוד כהנה וכהנה. בנקודה זו "הפלג הירושלמי" כמובן איננו סבור שהשינויים נדרשים, אבל הוא מכיר בקיומה של החרדיות המתחדשת ובעיקר בכוחה להשפיע על כלל החרדיות הליטאית, והוא מבקש להילחם במגמה זו בכל הכוח.

נמצא אפוא שבאופן פרדוקסלי "הפלג הירושלמי" חייב להוכיח כל הזמן את כוחה של "החרדיות המתחדשת" והשפעתה הרחבה, על מנת להצדיק את קיומו. "החרדיות המתחדשת" זוכה אם כן להכרה הגדולה ביותר לקיומה ולכוחה מ"הפלג הירושלמי", שנאבק בה באמצעים העומדים לרשותו. המנהיגות של הזרם המרכזי צריכה להתעלם מ"החרדיות המתחדשת" ולגמד את משמעותה, על מנת לשלול את הלגיטימיות של "הפלג הירושלמי".