על הפסוק בקהלת (יב,יא) "דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד." אמרו חז"ל במסכת חגיגה (ג,ב) "בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה הללו מטמאין והללו מטהרין הללו אוסרין והללו מתירין הללו פוסלין והללו מכשירין, שמא יאמר אדם היאך אני למד תורה מעתה? תלמוד לומר כולם נתנו מרועה אחד אל אחד נתנן פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא דכתיב (שמות כ,א) וידבר אלהים את כל הדברים האלה, אף אתה עשה אזניך כאפרכסת וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים את דברי אוסרין ואת דברי מתירין את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין" ופרש"י "עשה אזניך כאפרכסת - מאחר שכולן לבן לשמים עשה אזנך שומעת ולמוד ודע דברי כולן וכשתדע להבחין אי זה יכשר קבע הלכה כמותו". בשורות קצרות אלו מתארת לנו הגמרא באופן נפלא את הדרך שעלינו לברר לעצמנו את הדרך נלך בה ואת המעשה אשר נעשה, על ידי האזנה והקשבה לדעות השונות, ובחינה מדוקדקת שלהן בכדי לדעת באיזו דעה לבחור הלכה למעשה.
דרך זו של הצגת דעות שונות וסותרות העומדות למבחן השומעים מקובלת כיום בכל העולם הדמוקרטי במגוון צורות, באקדמיה, במחקר, בתקשורת, בקרב בעלי מקצועות שונים, בפוליטיקה ובעוד מקומות רבים. אולם נדמה שדווקא בקרב המחנה התורני של יושבי בית המדרש, ניתן להבחין ברתיעה מהתנהלות זו. ככל הנראה, החשש הגדול מדעות זרות שמקורן איננו טהור ושעלולות לפגוע באמונה בערכים ובפעולות של שומרי התורה והמצוות, הביא לזהירות יתירה שמנעה אף את כניסתן של דעות אחרות שמקורן גם הוא בדרך התורה והמצוות, כדרך שנאמר בגמרא הנ"ל.
כך אנו רואים כיצד כל מחנה של שומרי תורה ומצוות, בונה במה לעצמו ומקים חומות וגדרות מסביבו, ודואג להשמיע לבני המחנה אך ורק את תפיסות עולמו בכל דבר ועניין, תוך התעלמות מוחלטת מדעות וגישות אחרות. כל קבוצה חרדית יש לה עיתון משלה בו מופיעים מאמרים עם השקפת עולמה ולעתים גם עם דברים כנגד דעות אחרות, ואין צורך בשום דיון ציבורי פתוח שבו יובאו הדעות השונות לשיפוט הקוראים.
הדברים נכונים כמובן על העיתונות המפלגתית החרדית כדוגמת "המודיע" של "אגודת ישראל" בהובלת חסידות גור, "יתד נאמן" של הציבור הליטאי התומך ב"דגל התורה", "המבשר" של סיעת "שלומי אמונים" ב"אגודת ישראל", "הפלס" של הליטאים אנשי "הפלג הירושלמי", "יום ליום" של תנועת "ש"ס", "המחנה החרדי" של חסידי בעלז, "העדה" של אנשי "העדה החרדית", "כפר חב"ד" של חסידי ליובאוויטש וכיו"ב. אולם נראה שגם בעיתונות הלא-מפלגתית החרדית כדוגמת "משפחה", "בקהילה", "מרכז העניינים", "קו עיתונות דתית" ועוד אחרים, לא נמצא דיונים רציניים בנושאים חשובים העומדים על סדר היום החרדי. אולי בשל העובדה שבדרך כלל הדברים מוכרעים על שולחנם של גדולי התורה, והציבור הרחב איננו רואה צורך להכניס את ראשו בשאלות הללו.
עם כניסת האינטרנט לעולם החרדי לפני למעלה מעשור, היה נראה שחל שינוי משמעותי בעניין זה. בפורומים חרדיים כדוגמת פורום "בחדרי חרדים" שהתחילו אז את פעילותם, נערכו דיונים סוערים בין אנשים מכל החוגים והעדות בקהילה החרדית סביב מגוון רחב של נושאים. היו אלו דיונים מרתקים ומחכימים, שהתקיימו בין אנשים בעלי עמדות שונות, שרבים מהם כתבו תחת שמות עלומים ללא צורך לחשוף את זהותם האמתית. אולם במהלך השנים, עם התרחבות הפורומים לציבור חרדי רחב יותר, עם פתיחת אתרי חדשות ותוכן חרדיים כמו "כיכר השבת", "בחדרי חרדים" ו"חרדים 10", ועם התפשטות הרשתות החברתיות, נראה שהדיונים הללו נעלמו לבלי שוב. הפורומים החרדיים משמשים בעיקר לזירת התגוששות בין יריבים במגוון השסעים הקיימים בקהילה החרדית, אבל דיונים מסודרים ורהוטים נעלמו לחלוטין. גם מדורי הדעות של האתרים הללו, לא מהווים במה רצינית לייצוג העמדות השונות במחננו.
האמנם מדובר בחוסר עניין לציבור? או שהפלטפורמות הללו לא התאימו מסיבה כזו או אחרת להמשיך את הדיונים הללו? אני עצמי נבוך בשאלות אלו ומתקשה להשיב על כך דבר ברור.
את הבלוג הזה פתחתי לפני קרוב לשנתיים, בתקופה זו פרסמתי בו כמאה מאמרים בנושאים שונים (ושני מאמרי אורח), ואני עומד על קרוב ל-20,000 כניסות לבלוג. כמובן שלא מדובר בהתעניינות גדולה במיוחד, אבל נראה לי שזה גם מלמד שיש התעניינות מסוימת במחננו בז'אנר הזה.
לאור זאת, אני סבור שאולי יש מקום לפתיחת בלוג ציבורי שבו יכתבו מאברי דעה של אנשים שונים בקהילה החרדית, ואולי הוא יוכל לשמש כבמה לדיאלוג ולוויכוחים בסוגיות שונות החשובות לנו.
אשמח להתייחסותכם כאן בתגובות.
אשמע אפוקליפטי. אני סבור כבר המון זמן שעידן האידאולוגיות חלף מן העולם וכך גם קורה אצלינו. העידן הבא הוא העידן הנפש הפנימית. היא איננה זקוקה כמעט למילים כמעט לא לטקסטים והיא עמוקה מעבר להם עשרת מונים.
השבמחקאין מנוס מלגשת אל עבודה נפשית ונשמתית פנימית . אל מהויות של הדברים ולא אל שפת הדברים. נכון זה לא פשוט לדבר על שאי אפשר לדבר עליו אך העולם הרוחני הכללי כבר מבין את זה והדברים חודרים ויחדרו גם אלינו.
הואיל והדיונים הרהוטים לא קדמו דבר, חזרנו למודל המוכר שלפחות מועיל להוציא עצבים.
השבמחקיש כבר המון במות לדיונים כאלו, החל מפורום עצכ"ח הוותיק, דרך קבוצות חי"ש, ועד אתר צ"ע החדש.
השבמחקאבל אל תצפה להשתתפות המונית. מחוסר ענין לציבור, או מחוסר ציבור לענין - רוב האנשים מעדיפים לקרוא דעות נוחות לעיכול שמשתלבות עם ההנחות הקיימות שלהם ולא מערערות את הסדר שהתבסס אצלם בראש במשך שנים ארוכות, החל בגן חובה ועד לשמוע'ס של המשגיח בישיבה.
אבל אל יאוש. לא עליך המלאכה לגמור, ואי אתה בן חורין ליבטל ממנה. תמשיך אתה בשלך. המחשבות והרעיונות המקוריים מגיעים לאלפי שומעים, כמו זרעים שעפים ברוח, חלקם נקלטים ומיעוטם עושים שורשים. ובעוד שנים ארוכות תראה את הפירות, גם אם אלו לא ייראו בדיוק כפי שציפית.