במסכת אבות (א,יג) שנינו משמו של הלל הזקן "וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַגָּא, חֳלָף", ובאופן יוצא דופן נשנו הדברים שם (ד,ה) בשמו של רבי צדוק "רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר, אַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם, וְלֹא קַרְדֹּם לַחְפּוֹר בָּהֶם. וְכָךְ הָיָה הִלֵּל אוֹמֵר, וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַגָּא, חֳלָף. הָא לָמַדְתָּ, כָּל הַנֶּהֱנֶה מִדִּבְרֵי תוֹרָה, נוֹטֵל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם:". האיסור המוזכר כאן להשתמש בכתרה של תורה איננו ברור מספיק, והעונש הכרוך בכך הוא חמור במיוחד, והדבר דורש בירור.
הגמרא במסכת נדרים (סב,א) מרחיבה מעט בעניין זה וכך נאמר שם:
"ר' טרפון אשכחיה ההוא גברא בזמן שהוקפלו המקצועות דקאכיל, אחתיה בשקא ושקליה ואמטייה למשדיה בנהרא, אמר לו: אוי לו לטרפון שזה הורגו! שמע ההוא גברא, שבקיה וערק. אמר רבי אבהו משום ר' חנניה בן גמליאל: כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על דבר זה, אמר: אוי לי שנשתמשתי בכתרה של תורה.
ואמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: כל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם, קל וחומר: ומה בלשצר שנשתמש בכלי קודש שנעשו כלי חול, שנאמר: ובאו בה פריצים וחיללוה, כיון שפרצום נעשו חול - נעקר מן העולם, דכתיב: בה בליליא קטיל בלשצר, המשתמש בכתרה של תורה שהוא חי וקיים לעולם - על אחת כמה וכמה. ורבי טרפון, כיון דכי אכיל דהוקפלו רוב המקצועות הוה, אמאי צעריה ההוא גברא? משום דההוא הוו גנבי ליה ענבי כולה שתא, וכיון דאשכחיה לר' טרפון, סבר היינו דגנבן. אי הכי, אמאי ציער נפשיה? משום דרבי טרפון עשיר גדול הוה, והוה ליה לפייסו בדמים.
תניא: לאהבה את ה' אלהיך לשמוע בקולו ולדבקה בו - שלא יאמר אדם: אקרא שיקראוני חכם, אשנה שיקראוני רבי, אשנן שאהיה זקן ואשב בישיבה, אלא למד מאהבה וסוף הכבוד לבא, שנאמר: קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך, ואומר: דרכיה דרכי נועם, ואומר: עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר.
רבי אליעזר בר ר' צדוק אומר: עשה דברים לשם פעלם, ודבר בהם לשמם, אל תעשם עטרה להתגדל בהם, ואל תעשם קורדום להיות עודר בו, וקל וחומר: ומה בלשצר שלא נשתמש אלא בכלי קדש שנעשו כלי חול - נעקר מן העולם, המשתמש בכתרה של תורה - על אחת כמה וכמה.
אמר רבא: שרי ליה לאיניש לאודועי נפשיה באתרא דלא ידעי ליה, דכתיב: ועבדך ירא את ה' מנעוריו. אלא קשיא דר' טרפון! דעשיר גדול היה, והוה ליה לפייסיה בדמים. רבא רמי, כתיב: ועבדך ירא את ה' מנעוריו, וכתיב: יהללך זר ולא פיך! הא באתרא דידעי ליה, הא באתרא דלא ידעי ליה. אמר רבא: שרי ליה לצורבא מרבנן למימר צורבא מרבנן אנא שרו לי תיגראי ברישא, דכתיב: ובני דוד כהנים היו, מה כהן נוטל בראש, אף תלמיד חכם נוטל בראש."
מדברי הגמרא למדנו שחומרת המשתמש בכתרה של תורה, היא מפני שהוא מחלל את התורה והופך אותה מדבר קדוש לדבר חולין, והוא חמור יותר מהמשתמש בכלי המקדש לדברי חולין.
הרמב"ם בפירוש המשנה למסכת אבות (ד,ה) כתב בהרחבה כנגד תלמידי חכמים הנוטלים שכר על לימוד תורה, וגם במשנה תורה בהלכות תלמוד תורה (ג,י) כתב בחריפות כנגד העוסק בתורה ומתפרנס מן הצדקה והביא על כך את דברי חז"ל לא לעשות את התורה קרדום לחפור ועטרה להתגדל, אולם רבותינו הראשונים והאחרונים האריכו לסתור את דברי הרמב"ם הללו מנימוקים שונים, ובכללם גם משום "עת לעשות לה', הפרו תורתך" וכדי שלא תשתכח תורה מישראל, וכדבריהם נהגו עד ימינו אנו.
הרמב"ם בפירוש המשנה למסכת אבות (ד,ה) כתב בהרחבה כנגד תלמידי חכמים הנוטלים שכר על לימוד תורה, וגם במשנה תורה בהלכות תלמוד תורה (ג,י) כתב בחריפות כנגד העוסק בתורה ומתפרנס מן הצדקה והביא על כך את דברי חז"ל לא לעשות את התורה קרדום לחפור ועטרה להתגדל, אולם רבותינו הראשונים והאחרונים האריכו לסתור את דברי הרמב"ם הללו מנימוקים שונים, ובכללם גם משום "עת לעשות לה', הפרו תורתך" וכדי שלא תשתכח תורה מישראל, וכדבריהם נהגו עד ימינו אנו.
יחד עם זאת, עלינו להכיר בחומרת השימוש בכתרה של תורה לדברי חולין, ובגמרא בנדרים ראינו שנדרשו מקורות מיוחדים להתיר לתלמיד חכם להציג את עצמו ככזה ולקבל זכויות מסוימות של קדימה, אבל בכל אופן אחר השימוש בכתרה של תורה למטרות חולין נותר בחומרתו.
השימוש בדורנו במושג "דעת תורה" לכל דבר ועניין כולל דברי חולין גמורים, לשיווק בנייני מגורים, קופות חולים, מוצרי צריכה שונים, מוסדות לימוד, קופות צדקה ועוד כהנה וכהנה הוא לכאורה בגדר שימוש בכתרה של תורה. ואילמלא דמיסתפינא הייתי אומר שאף השימוש המופרז ב"דעת תורה" במסגרת הבחירות המקומיות היא שימוש בכתרה של תורה, וחלילה שלא נענש כולנו בעונש החמור הכרוך בכך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה