בקהילה החרדית, הנושא החשוב יותר הוא המחיר הדתי/הרוחני הכרוך במגיפה, וחשוב מאוד להציג את הדברים באופן הברור ביותר.
הקהילה החרדית בנויה על האתוס של "תיבת נח", של הסתגרות פנימה מפני המבול השוטף בחוץ. היא בנתה לעצמה חומות תרבותיות, גאוגרפיות, חינוכיות, פוליטיות וכיו"ב, ועשתה כל שביכולתה לשמור על אנשיה מהמבול שבחוץ. המהלך יוצא הדופן הזה, הצליח באופן מעורר השתאות במשך עשרות שנים, כשהחומות הוגבהו עוד ועוד.
האיום הגדול ביותר על המודל הזה, התחיל עם כניסתה של רשת האינטרנט לעולמנו, כשבאופן פשוט יחסית כל החומות הנ"ל כמעט איבדו את משמעותן. יחד עם זאת, השינויים בתוך הקהילה החרדית בתחום התעסוקה, האקדמיה, השירות הצבאי, השירות האזרחי, היחס למדינה, היחס למודרנה ולעולם המערבי, הגדילו את החשש להתמוטטות החומות הללו. זהו לענ"ד באופן תמציתי הסיפור של המאבקים בתוך הקהילה החרדית ומחוצה לה בעשרים השנים האחרונות.
הקורונה וכללי הריחוק החברתי, הגדילו באופן משמעותי ביותר את החשש לקריסת החומות הללו. סגירת מוסדות החינוך גם באופן חלקי, השאירה עשרות אלפים או למעלה מכך בבית, ללא השגחה והשפעה חינוכית מספקת. השהות מחוץ למסגרת חינוכית, עם השהיה הממושכת בבית, הביאה לעליה חסרת תקדים בחיבור לאינטרנט ולסמארטפונים ובשיעורי השימוש בהם. ביטול מלא או חלקי של החיים הדתיים והתרבותיים, בישיבות, בבתי המדרש, בבתי הכנסת, באולמות השמחות, בחצרות החסידויות וכיו"ב, פגעו בלכידות החברתית והתרבותית.
איש איננו יודע עדיין להעריך את השפעת הקורונה על הקהילה החרדית בהיבט הדתי/הרוחני, אבל כולם מבינים שמדובר בשינוי דרמטי בהיקפים ששנים רבות לא ידענו כמותם.
הקהילה החרדית מוטרדת מאוד מהיחס כלפיה מהמדינה ומהחברה הכללית, היא חוששת מדימוי שלילי של מפירי חוק ושל מפיצי מחלות, והיא נוקטת אסטרטגיות שונות ביחס לחששות אלו.
הבעיה המרכזית בעיניי היא שנראה לי שמדובר במידה מסוימת ב"דו-שיח של חרשים", מפני שהעומדים מבחוץ אינם מבינים את הדחיפות הגדולה לקיים שגרת תפילות, לימודים בישיבות, חתונות, טישים, הלוויות, אירועים המוניים של חצרות חסידים וכיו"ב. הם אינם מבינים שבמובנים רבים מדובר בדברים ש"הנשמה תלויה בהם".
מקווה שהצלחתי לחדש ולהבהיר משהו קטן, והיה זה שכרי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה