הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים

תלמידי ישיבה בבידוד
צילום: שאול גולן

בשנותי לימודיי בישיבת פוניבז' בבני ברק, הייתי שומע בקביעות שיחות מהרב יצחק פנחס גולדווסר שליט"א - משגיח בישיבת "אור ישראל". פעמים רבות שמעתי ממנו, שהתפתחות המדע והמידע גרמה למיעוט נוכחותו של הקב"ה בחיינו. הוא טען שבעבר כשאדם לא הרגיש טוב או כשהיו צרות שונות על הפרט או על הכלל, האדם ידע שהכל מגיע אליו מהקב"ה והוא פנה אליו בתפילה לשיפור המצב, וכן להיפך כשהמצב היה טוב האדם היה מודה לקב"ה. אולם ככל שהעולם התפתח במדע ובמידע, הרי שלכל דבר טוב או רע יש לנו הסבר. אנחנו יודעים מה גורם למחלה ומה ירפא אותה, מה גרם למלחמה ומה יסיים אותה, מה גרם לרעב ומה גרם למשבר כלכלי וכיו"ב. בשל כך הוא ראה בקריאה בעיתונות החרדית (זו היתה אז כמעט הדרך הבלעדית לקבל מידע על המתרחש בעולם) החלשה של האמונה התמימה והפשוטה.

במבט רחב, נראה שאכן התפתחות המדע והמידע, שינו באופן עמוק את היחס והמשמעות של האמונה הדתית בכל העולם. ככל שחברה נעשתה יותר מפותחת ומודרנית, כך חלקים גדולים מתוכה זנחו את האמונה הדתית, ואלו שנשארו להחזיק בה נזקקו לניסוחים יותר עמוקים של אמונתם הדתית בכלל ובאלוקים בפרט.

באופן זה, אני סבור שניתן לתאר הבדלים באמונה הדתית בתוך הקהילה הדתית והחרדית. 

• הציבור הדתי-לאומי ברובו הגדול מושפע מאוד מהעולם המערבי והמודרני שבו אנו חיים, יש בו אנשי מדע רבים והציבור כולו חשוף לידע מדעי רב במגוון תחומים. בציבור זה אנו רואים עיסוק רב בסוגיות של אמונה, ברמה פילוסופית והגותית. במוסדות החינוך של הציונות הדתית לומדים ספרי אמונה וחקירה כדוגמת "הכוזרי" ועוד ספרות ענפה בתחום האמונה ומחשבת ישראל.
  
  
• הציבור החרדי בכללותו מסתייג מהידע המדעי מסיבות שונות, ולמרות שהוא מושפע גם כן הרבה מאוד מהמודרנה ומהעולם המערבי, הוא זהיר מאוד בחשיפה למדע ולידע ומתייחס לכל זה בספקנות וחשדנות רבה. בקהילה החרדית יש מעט אנשי מדע בכל התחומים, והציבור כולו חשוף באופן מוגבל מאוד למידע מדעי. יחד עם זאת, ניתן להצביע על חלוקה פנים-חרדית כללית, למרות שהיא איננה מדויקת, בין הציבור החרדי-ליטאי לציבור החרדי-חסידי, ובציבור החרדי-ספרדי בין אלו שהושפעו מהעולם הליטאי לבין הציבור המסורתי.
  
  
• הציבור החרדי-ליטאי העמיד במוקד ערכיו ותפיסת עולמו את לימוד התורה ושמירת ההלכה, והוא רואה את ייעודו בפיתוח האינטלקט התורני. מטבע הדברים הוא חשוף גם לידע כללי במגוון תחומים, וממילא אמונתו הדתית נדרשת כאמור לחיזוק. במוסדות החינוך בציבור זה ממעטים לעסוק בשאלות של אמונה, ולא לומדים כמעט ספרי חקירה ומחשבת ישראל, אבל מדברים הרבה על הצורך בחיזוק באמונה, ואת האמונה הפשוטה המירו במחויבות טוטלית ללימוד תורה ולשמירה קפדנית של ההלכה.
  
  
• הציבור החרדי-חסידי העמיד במוקד ערכיו את הדבקות והאמונה בקב"ה, והוא מבקש לשמר את האמונה הפשוטה עם שימור מקסימלי של התרבות היהודית בארצות המוצא במזרח אירופה. בשל כך, הוא נזהר יותר מעולמות ידע חיצוניים ומקפיד על סגירות גדולה יותר מהשפעות חיצוניות, וממילא האתגר האמוני שהזכרנו למעלה נוכח שם פחות. למיטב ידיעתי מדברים שם רבות על האמונה הפשוטה, ומתנגדים בתוקף לכל עיון וחקירה. דוגמה לדבר ניתן למצוא בהסתייגות הגדולה של מנהיגי החסידות לדורותיהם ללימוד "שער היחוד" בספר "חובת הלבבות".

ניתן להרחיב אודות ההבדל שציינתי, ואסתפק כאו בדוגמה אחת לגבי המושג "השגחה פרטית". כמדומני שבאופן כללי בציבור החסידי רווחת התפיסה שכל דבר קטן בעולם נקבע בגזירה מלמעלה, גם מאורעות של בעלי חיים או אפילו חפצים דוממים, בעוד שבציבור הליטאי יש מקום לדעות שונות שמצמצמות את הגזירה מלמעלה רק לחלק מהמאורעות בעולם.

להבנתי, החלוקה הזו חשובה מאוד ברצוננו להבין את ההתנהלות של הקהילה החרדית בתקופה זו, ואת ההבדלים בתוך הקהילה החרדית עצמה. באופן כללי, המגיפה נתפסת אצל האדם החרדי כגזירה משמים, ולכן ההתמודדות איתה היא בסך הכל בגדר "חובת ההשתדלות" (מושג שנידון בהרחבה בספר "חובת הלבבות"), אולם כאמור יש כאן הבדל בין הציבור הליטאי לציבור החסידי. בעוד שבציבור הליטאי יש משמעות רחבה יותר להתנהגות האדם, וממילא הפעולות הנדרשות הופכות לחובה דתית-הלכתית, הרי שבציבור החסידי הפעולות הללו הן סמליות בלבד וכל המגיפה ותוצאותיה היא בידי שמים.

הגמרא בכמה מקומות (כתובות ל,א ועוד) הביאה את לשון הברייתא 

הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים (צינה וחום) שנאמר "צינים פחים בדרך עיקש, שומר נפשו ירחק מהם" (משלי כב,ה) 

משמע שצינים ופחים הם מפגעים שבידי אדם ובידו להימנע מהם! (ביאור שטיינזלץ שם)

בסוגיה שם ממשיכים ודנים האם אריה וגנבים הם דברים התלויים בידי שמים או בידי אדם,  ונראה איפה שגם כעת ביחס לנגיף הקורונה השאלה המרכזית בעולם החרדי היא שאלה דתית-אמונית, האם מדובר בדבר שהוא בידי שמים בלבד או שהוא תלוי בידי אדם כמו שמבואר בגמרא לגבי צינים ופחים.