חפש בבלוג זה

יום שבת, 31 באוקטובר 2020

החרדים והסדר מדיני

הסמיכות בין יום הזיכרון לראש הממשלה יצחק רבין ליום פטירתו של הגרא"מ שך זצ"ל (ט"ז חשוון), הביאו אותי לנסות לספר את הסיפור המיוחד של עמדותיו המדיניות של הרב שך.

הרב שך היה המנהיג המרכזי של הציבור החרדי-ליטאי במשך תקופה ארוכה, ולמרות יחסיו המורכבים עם המנהיגות התורנית של הציבור החרדי-חסידי והציבור החרדי-ספרדי, היתה לו כמדומני השפעה רבה גם על עמדותיהם.

הרב שך הוא שקיבל את ההחלטה להצטרף ב-1977 לקואליציה של מנחם בגין, לאחר שנים רבות ש"אגודת ישראל" היתה באופוזיציה. הציבור החרדי חש בנוח עם הימין מבחינה דתית וראה בליכוד ובמנחם בגין שותפים טבעיים, אולם מבחינה מדינית הרב שך היה דווקא קרוב יותר לשמאל. הוא התנגד לסיפוח של רמת הגולן, התנגד להקמת התנחלויות ביש"ע, דיבר פעמים רבות על ההצדקה של מדיניות "שטחים תמורת שלום" ועל האיסור ל"התגרות באומות". בר הפלוגתא המרכזי שלו בעניין זה בעולם החרדי היה יריבו האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל שתמך בגישת "ארץ ישראל השלימה" ו"אף שעל" ואף גיבה את עמדתו במקורות הלכתיים, וגם בקרב האדמו"רים החסידיים היתה מורת רוח מעמדה זו, אולם דווקא מכיוונו של הראשל"צ הגר"ע יוסף זצ"ל הוא זכה לתמיכה.

למרות זאת, הרב שך טרפד את הקמת ממשלת שמאל ב"תרגיל המסריח" בשנת תש"נ / 1990, והתנגד בחריפות להקמת ממשלת רבין בתשנ"ב / 1992 שכונתה על ידו "ממשלת שמד" ונאבק בחריפות במפלגת ש"ס שהצטרפה לממשלה זו, ובהמשך הוא הסתייג גם מהסכם אוסלו.

מה גרם לרב שך שברמה העקרונית תמך בהסדר מדיני, להתנגד להקמת ממשלת שמאל ולהסתייג מהסדר כזה בשלב המעשי?
כמדומני, שהתשובה לשאלה זו נמצאת בשני מישורים:
  1. השמאל בכללותו ייצג בעיני הרב שך התנתקות מהיהדות, והוא הביע את עמדתו זו פעמים רבות. הוא דיבר על כך ב"נאום השפנים" המפורסם, שבו הוא הכריע על אי הצטרפותה של "דגל התורה" לממשלתו של שמעון פרס. הוא ראה במפלגת מרצ ובשולמית אלוני שעמדה בראשה, את ההתנתקות מהמסורת היהודית כפי שהוא ראה אותה.
    בשנת 1993 נבחר אהוד אולמרט לראשות העיר ירושלים בתמיכת החרדים, ולאחר בחירתו הוא הגיע יחד עם ח"כ אברהם רביץ ז"ל לרב שך. הרב שך הביא משל של ה"חפץ חיים", שאם רואים חנות סגורה ולא יודעים האם היא סגורה באופן זמני או קבוע, הסימן הוא האם בעל החנות הוריד את השלט. הרב שך אמר שהשמאל הוריד את השלט, ואילו הליכוד עדיין לא הוריד את השלט.
  2. הרב שך חשד בכנות כוונותיו של השמאל בהסדר מדיני, הוא לא היה בטוח שהכוונה שלו היא רק לדאוג לביטחון עם ישראל. לגבי שמעון פרס, מספרים שהוא ראה בו "רודף" בשל פרסום אירועי "סברה ושתילה" בשנת 1982, ומאז הוא היה חשוד בעיניו כמי שטובת ישראל איננה עומדת לנגד עיניו. בשל כך, נראה שגם ב"הסכם אוסלו", הוא לא האמין שממשלת ישראל נקטה בכל הצעדים הנדרשים לביטחון ישראל.
ממלאי מקומו של הגרא"מ שך זצ"ל, הגרי"ש אלישיב זצ"ל והגראי"ל שטיינמן זצ"ל, לא המשיכו להביע עמדות מדיניות דומות, וכך גם ממשיכי דרכו של הגר"ע יוסף, וכעת נראה שגם מרבית החרדים הליטאים והחרדים הספרדים מחזיקים באופן ברור בעמדות ימניות מובהקות שהרב שך התנגד אליהם. כמדומני שבבחירות האחרונות, התחייבו נציגי "דגל התורה" לחסידי חב"ד על התנגדות לכל הסדר מדיני עם הפלסטינים.

מעניין מאוד, אם יש היתכנות לצמיחתם של מנהיגים תורניים חרדים שיאמצו שוב עמדות דומות לאלו של הגרא"מ שך והגר"ע יוסף.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה