"וַיַּעֲנוּ אֶת יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ נַעֲשֶׂה וְאֶל כָּל אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנוּ נֵלֵךְ. כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ אֶל מֹשֶׁה כֵּן נִשְׁמַע אֵלֶיךָ רַק יִהְיֶה ה' אֱלֹקיךָ עִמָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם מֹשֶׁה. כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיךָ וְלֹא יִשְׁמַע אֶת דְּבָרֶיךָ לְכֹל אֲשֶׁר תְּצַוֶּנּוּ יוּמָת רַק חֲזַק וֶאֱמָץ. (יהושע א,טז-יח)
כבר בכניסתנו לארץ לפני למעלה מ-3,000 שנים, ידענו שהסכנה הגדולה ביותר טמונה באנרכיה, ושהתנאי הבסיסי לקיומו של עם ושל שלטון הוא במחויבות ובציות של כולם לחוק.
כשאנחנו קוראים בתנ"ך את הפסוק "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה", הדבר בא כהתרעה למצב גרוע ובעייתי.
הציבור החרדי במדינת ישראל, נמצא מקום המדינה ואף לפני הקמתה בעמדה לעומתית, בעיקר בכל הנוגע לענייני דת ומדינה, אולם הוא מעולם לא מרד במדינה ובחוקיה.
המציאות הנוכחית כעת היא לעניות דעתי חסרת תקדים, והיא מסוכנת מאוד לעתידה של המדינה ושל החברה הישראלית.
אינני יודע אם הכללים שקבעה המדינה נכונים ומוצדקים מבחינה בריאותית כלכלית חברתית ודתית, ברור לי שאנחנו יכולים וצריכים להתווכח על הכללים עצמם, אבל איננו יכולים שכל יחיד או קבוצה יחליטו אם הכללים שנקבעו חלים עליהם או לא.
אילו חוקי המדינה היו סותרים באופן ברור לחוקי התורה, היינו ניצבים בפני דילמה קשה ביותר, וכאדם דתי ומאמין נראה שלא הייתה לי ברירה אלא להפר את החוק, אבל ברור שזה איננו המקרה שלפנינו. כאן מדובר בשיקול הדעת, עד כמה יש צורך להחמיר בנושא הבריאותי, אל מול שיקולים וערכים אחרים.
אם חפצי חיים אנחנו, חובתה של המדינה לעשות הכל בכדי למנוע את המצב הנורא הזה, ויפה שעה אחת קודם.
יפה דרשת
השבמחקיפה מאוד, אבל איך מחליטים מהו הגבול?
השבמחקאם יקבעו בחוק שיש לגייס את כלל בחורי הישיבות, גם יהיה עלינו להימנע מאנרכיה?