בין הבנה להכלה

מעמוד השער של "ידיעות אחרונות" 2.10.2020

בשבוע שעבר שוחחתי עם כמה חברים חילונים, ושמעתי מהם דברים קשים על האופן שבו נראית ההתנהלות של חלק משמעותי מהקהילה החרדית בנוגע לכללי הריחוק והזהירות מהידבקות בנגיף קורונה.

בשיחה ניסיתי כמיטב יכולתי להסביר את האופן שבו אני רואה את הדברים, את הערכים שחשובים לכל קבוצה בקהילה החרדית, את הסכנות שכרוכות בעיניהן בכללי הריחוק הבידוד הסגר וכיו"ב, את היחס לנגיף ולדרכי ההתמודדות הנדרשים עמו עפ"י תפיסת עולמן.

אולם במהלך הדברים, הבהרתי שלדעתי יש לערוך אבחנה חדה בין "הבנה" של ההתנהלות החרדית, לבין ה"הכלה" שלה, ולדעתי מדובר בנקודה חשובה מאוד.

העובדה שאני מוכן להקשיב להבין ולכבד עמדה שונה משלי, איננה מחייבת אותי לאפשר לה לפעול במרחב משותף בניגוד לכללים שנקבעו. בכל מרחב משותף של ציבור, במדינה, בעיר, בשכונה, ברחוב וכיו"ב, נדרשת הכרעה כיצד לנהוג ואי אפשר שכל אחד ינהג כאוות נפשו, גם אם יש בעמדתו היגיון וצדק רב.

הרושם שלי הוא שהקהילה החרדית התרגלה במהלך השנים לנהוג כאוות נפשה, גם אם היא מפרה ביודעין חוקים שנקבעו ע"י הרשויות המוסמכות. יש לי דוגמאות רבות לכך, בנוגע לחינוך, לגיוס, לתקציבים, לעבירות בניה וכיו"ב, וכמדומני שגם המדינה ורשויות אכיפת החוק והסדר התרגלו לכך, ולעיתים גם שיתפו פעולה עם הפרת החוקים. 

נראה לי שהבלבול בין הבנה להכלה הגיע גם למגזר השלישי, שכבר פועל הרבה שנים עם הקהילה החרדית בכיוון של "רב תרבותיות", ובמהלך השנים הללו נוצר טשטוש בין היכולת לכבד ולהעריך את הקהילה החרדית על תפיסת עולמה ואורח חייה, לבין הצורך להגיע להסכמות על "חוזה חברתי" מוסכם בין הקהילה החרדית וכלל החברה הישראלית.

את פירות הטשטוש הזה, אנחנו משלמים כעת, כשרבים וטובים בחברה הישראלית מרגישים שהחוזה עם הקהילה החרדית הופר, ואני מקווה שלא יידרש זמן ארוך מדי לרפא ולתקן את השבר הזה.