השיח הציבורי הרחב בקהילה החרדית בכלל ובציבור החרדי-ליטאי בפרט, בעקבות הכנס האחרון של "אחוות תורה" בבנייני האומה ודבריו של הרב דוד לייבל באירוע, מלמד על הרלוונטיות של דבריו לסוגיה המשמעותית ביותר של הקהילה החרדית בדור האחרון.
השאלה המרכזית היא "האם הקהילה החרדית בישראל יכולה להמשיך להיות קהילה אחת, או שהשונות הפנימית מחייבת חלוקה?", שאלה זו רלוונטית כמובן לכל הקבוצות המרכיבות את הקהילה החרדית, אבל היא רלוונטית בעיקר לציבור החרדי-ליטאי (בעיקר ל"זרם המרכזי" ופחות ל"פלג הירושלמי").
הפרמטר העיקרי שעלה הפעם לדיון הוא החלוקה בין "אברכים" - לומדי תורה מבוקר עד ערב לבין "בעלי בתים" - אנשים עמלים לפרנסתם וקובעים עתים לתורה, אבל מבין השיטין של הדיונים הרבים עלו פרמטרים אחרים, שנראה שהם אלו שמטרידים יותר את הציבור משני הצדדים. אני מבקש להציע כאן את הפרמטרים השונים שמצאתי, ולתהות על מידת הזיקה ביניהם.
- שמירת ההלכה - הקהילה החרדית מצטיינת בהקפדה גדולה על כל הלכה בשולחן ערוך (בעיקר באורח חיים ויורה דעה), אולם ישנם אנשים שאינם מחמירים בכל הלכה וניכר אצלם זלזול בהלכות שונות ברמות חומרה שונות, חלקם חומרות ומנהגים, חלקם מדרבנן וחלקם אף מדאורייתא.
- רמת חיים - הציבור החרדי בכללותו חי ברמת חיים נמוכה יחסית לכלל החברה בישראל והעולם המערבי, והדבר בא לידי ביטוי בהסתפקות במועט בכל תחומי החיים וחינוך ערכי לכך, אולם גם בציבור החרדי ניתן למצוא אנשים החיים ברווחה כלכלית והדבר ניכר ברמת חיים גבוהה בדיור, ריהוט, לבוש, רכב, אירועים, חופשות וכיו"ב.
- הסתגרות תרבותית וחברתית - הקהילה החרדית מתאפיינת בהתבדלות מכלל החברה הישראלית והעולם המערבי והמודרני, כשלשם כך נוצרה מעין אוטונומיה חרדית גאוגרפית, תרבותית, חינוכית וכלכלית. אולם השינויים וההתפתחויות הטכנולוגיות בדור האחרון, וכן התהליכים של השתלבות חרדים בתעסוקה, באקדמיה, בצה"ל ובעוד מקומות, גרמו לחרדים רבים מאוד להיכרות ומעורבות גדולה יותר עם החברה הישראלית ועם העולם המערבי.
- לבוש והופעה - נראה שהדבר החשוב ביותר בהתבדלות התרבותית החרדית הוא עניין הלבוש וההופעה של האדם החרדי, וגם בתחום זה אנו עדים לשינויים משמעותיים בדור האחרון.
- ציות לגדולי התורה - הערך של ציות ל"דעת תורה" נעשה עם השנים לאחד הערכים המרכזיים בקהילה החרדית, ובפרט לגדולי התורה שזכו למעמד הגבוה ביתר בהיבט הקהילתי והפוליטי. מידת המחויבות והציות לגדולי התורה, הפכה להיות אמת המידה ללגיטימיות של כל אדם בקהילה החרדית להימנות על קהילה כזו או אחרת.
ההנחה הרווחת היא שישנו מתאם בין החלוקה ל"אברכים" ו"בעלי בתים" לבין הפרמטרים האחרים, ואכן נראה שבמקרים רבים ישנו מתאם כזה בפרט בציבור החרדי-ליטאי, אבל ככל שמספרם של העמלים לפרנסתם עולה בציבור החרדי-ליטאי וככל שגם בקרב האברכים ישנה חשיפה גדולה יותר לחידושים הטכנולוגיים, כך גם המקרים היוצאים מן הכלל לכאן ולכאן נעשים רבים יותר.
בין אם החלוקה תמשיך להיעשות סביב הפרמטר של "אברכים" מול "בעלי בתים", ובין אם ינסו לבצע את החלוקה באופן יותר מורכב על בסיס הפרמטרים האחרים, השאלה המרכזית נותרת בעינה. האם אנחנו יכולים ומעוניינים להמשיך להתפלל באותם בתי כנסת, לחנך את ילדינו באותם מוסדות, ולהצביע לאותן מפלגות, או שבמוקדם או במאוחר ניאלץ להיפרד?
אני מציע להשתמש בפרמטרים הללו לבחינה עצמית של ההשתייכות לקהילה החרדית, ואת התוצאה ניתן להבנתי לחלק לשלוש קבוצות.
- אם התוצאה שלך היא 24-30 אתה מזדהה מאוד עם ערכי הקהילה החרדית, מן הסתם לא נתקלת בקושי בקבלת ילדיך למוסדות החינוך, ואתה חושש מהשינויים שמתחוללים בקהילה החרדית.
- אם התוצאה שלך היא 6-12 רמת ההזדהות שלך עם ערכי הקהילה החרדית נמוכים, לא בטוח שחשוב לך להמשיך להיות חלק בלתי נפרד ממנה, ואתה רואה בברכה את תהליכי השינוי בקהילה החרדית.
- אם התוצאה של היא 13-23 נראה שאתה חש את עצמך חלק בלתי נפרד מהקהילה החרדית, אולם אתה מרשה לעצמך לבקר דברים כאלו ואחרים ולהחליט בעצמך מה לקרב ומה לרחק. יתכן מאוד שנתקלת בקשיים בקבלת הילדים למוסדות החינוך, ואתה סבור שמדובר בחוסר צדק ויושר. אתה אמביוולנטי ביחס לשינויים שמתחוללים בקהילה החרדית, וסבור שיש בהם מעלות וחסרונות.
נ.ב. כמובן שאצל נשים הפרמטר הראשון איננו רלוונטי ואז החלוקה לקבוצות תהיה: 20-25 קבוצה ראשונה, 5-10 קבוצה שנייה, 11-19 קבוצה שלישית.
