חפש בבלוג זה

‏הצגת רשומות עם תוויות עיתונות חרדית. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות עיתונות חרדית. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 14 ביוני 2017

שלוחי דרבנן או שלוחי דידן

הפאנל בכנס "קוראים לסדר"
בכנס "קוראים לסדר" שהתקיים השבוע על התקשורת החרדית, הגדיר אחד מאנשי התקשורת החרדים באופן תמציתי את השוני בין העיתונות המפלגתית החרדית כדוגמת "המודיע", "יתד נאמן", "המבשר" ו"הפלס", לבין אתרי האינטרנט החרדים כמו "כיכר השבת" ו"בחדרי חרדים".

העיתונות המפלגתית נועדה ללמד דעת את הציבור, להעביר לו את דעת המנהיגות הרבנית ואת נקודת הראות של הנציגות הפוליטית החרדית בסוגיות שונות. בשל כך, בעיתונות המפלגתית הנציגות החרדית תמיד צודקת, ויש רק לספר על פועלה ולשבח אותה על עמידתה על זכויות הקהילה החרדית ברוחניות ובגשמיות.

אתרי האינטרנט החרדים נועדו לשקף לציבור את הלכי הרוח בקהילה החרדית, הם עושים כמיטב יכולתם לקלוע לטעמם של הקוראים ולבטא את העמדה הרווחת בציבור, ביחס להתנהלות נציגי הציבור החרדים ובנוגע ליתר הסוגיות העומדות על סדר היום בחברה הישראלית בכלל ובקהילה החרדית בפרט. אין להם כוונה לחנך את הציבור, אלא להתאים את עצמם אליו.

בדומה לאמירה המפורסמת שהתקשורת הכללית מדווחת מה קרה והתקשורת החרדית מדווחת מה שהיה צריך לקרות, ניתן לומר אפוא שהאתרים החרדים מבטאים את מה שהציבור החרדי חושב בעוד שהעיתונות המפלגתית מבטאת את מה שהוא צריך לחשוב.

כמדומני שבתווך שבין העיתונות המפלגתית לאתרי האינטרנט, עומדים העיתונים הלא-מפלגתיים וערוצי הרדיו החרדיים. הם משלבים בין הרצון להוביל ולהשפיע על דעת הציבור בעניינים שונים, לבין הצורך להתאים את עצמם לדעה הרווחת בציבור, בעיקר בכדי להיות רווחיים ולהצדיק את קיומם הכלכלי

ההבדלים הללו, מתארים כמובן את התהליכים בקהילה החרדית במהלך השנים האחרונות. העיתונות החרדית המפלגתית ממשיכה מסורת של עשרות שנים, העורכים והכותבים בה הם ברובם הגדול בעלי ניסיון עשיר והשקפת עולם סדורה, וקהל הקוראים העיקרי הוא ככל הנראה מבוגר יחסית. אתרי האינטרנט החרדים הם חדשים ומתפתחים כל הזמן, אנשי התקשורת שמובילים אותם הם צעירים חרדים חרוצים ומוכשרים בעלי הבנה בפרסום ויחסי ציבור, שרובם חף ממשנה אידאולוגית סדורה ומדחף להשפעה ציבורית כזו או אחרת, וקהל הקוראים באתרים אלו הוא מן הסתם ברובו הגדול מהדור החרדי הצעיר. 

השינוי המתואר איננו נעלם מעיני המנהיגות הרבנית החרדית ומעיני הנציגות הפוליטית החרדית, בכנס הנזכר סיפרו חמשת הדוברים - כולם בעלי ניסיון רב במרחב הווירטואלי - שכל המנהיגות הרבנית והנציגות הפוליטית נמצאת כיום בקשר מתמיד עם העורכים והכותבים באתרי האינטרנט החרדים ובתקשורת הכללית. אחד המשתתפים בכנס, הגיע לעסוק בתחום זה בתור נציג ועדת רבנים שנועדה לפקח על הנכתב באתרים אלו.

השאלה הגדולה בעיניי היא: האם השינוי שהתחולל בתקשורת החרדית עתיד להתרחש גם במגרש הפוליטי? במשך עשרות שנים נבחרו נציגי המפלגות החרדיות בכנסת וברשויות המקומיות, על ידי המנגנונים המפלגתיים הפנימיים ובגיבוים של גדולי התורה. הציבור לא היה מעורב בבחירת נציגיו, ופעל על פי הכלל של "ועשית ככל אשר יורוך", כשהאמירה המקובלת בקהילה החרדית היא שלאדם חרדי יש זכות הצבעה ולא זכות בחירה.

הדעת נותנת, שלאחר שלדעת הציבור יש משקל בקביעת סדר היום הציבורי, הדבר יבוא לידי ביטוי גם במישור הפוליטי. אם נתבונן על מערכות הבחירות האחרונות לא נראה לי שנמצא רמז לשינוי, ואדרבה בבחירות לרשויות המקומיות היו פעמים שכלל לא התקיימו בחירות בבני ובמודיעין עילית והציבור לא השתמש גם בזכות ההצבעה, אולם עדיין קשה להסיק מכך שמה שהיה הוא שיהיה.

יש לציין שכבר לפני למעלה מעשור נערך סקר בעיתונות החרדית הלא-מפלגתית על האנשים שהציבור החרדי מעוניין לראות כמייצגיו בכנסת, כמובן שהיה מדובר בתרגיל תקשורתי בלבד תחת המוטו "אמר רבי יצחק אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכים בצבור" (ברכות נה,א), אבל ההיענות הגדולה של הציבור מלמדת לדעתי על כך שהרעיון לשיתוף הציבור במהלך בחירת הנציגים מחלחל אט אט. יתירה מכך, באתרי האינטרנט החרדיים נערך בשנים האחרונות סקר אודות תלמידי החכמים שיתפסו בעמדת הנהגה ציבורית, וגם כאן נראה שהציבור בחלקו הגדול לא נרתע מלהשיב לסקר.

במידה ואכן יתחולל שינוי בתהליך בחירת נציגי המפלגות החרדיות, ניתן לשער שהדבר ישנה באופן משמעותי גם את צורת עבודתם ואת סדרי העדיפויות של הנושאים שהם עוסקים בהם.

יום ראשון, 14 במאי 2017

בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת - הצעה

על הפסוק בקהלת (יב,יא) "דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד." אמרו חז"ל במסכת חגיגה (ג,ב) "בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה הללו מטמאין והללו מטהרין הללו אוסרין והללו מתירין הללו פוסלין והללו מכשירין, שמא יאמר אדם היאך אני למד תורה מעתה? תלמוד לומר כולם נתנו מרועה אחד אל אחד נתנן פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא דכתיב (שמות כ,א) וידבר אלהים את כל הדברים האלה, אף אתה עשה אזניך כאפרכסת וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים את דברי אוסרין ואת דברי מתירין את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין" ופרש"י "עשה אזניך כאפרכסת - מאחר שכולן לבן לשמים עשה אזנך שומעת ולמוד ודע דברי כולן וכשתדע להבחין אי זה יכשר קבע הלכה כמותו". בשורות קצרות אלו מתארת לנו הגמרא באופן נפלא את הדרך שעלינו לברר לעצמנו את הדרך נלך בה ואת המעשה אשר נעשה, על ידי האזנה והקשבה לדעות השונות, ובחינה מדוקדקת שלהן בכדי לדעת באיזו דעה לבחור הלכה למעשה.

דרך זו של הצגת דעות שונות וסותרות העומדות למבחן השומעים מקובלת כיום בכל העולם הדמוקרטי במגוון צורות, באקדמיה, במחקר, בתקשורת, בקרב בעלי מקצועות שונים, בפוליטיקה ובעוד מקומות רבים. אולם נדמה שדווקא בקרב המחנה התורני של יושבי בית המדרש, ניתן להבחין ברתיעה מהתנהלות זו. ככל הנראה, החשש הגדול מדעות זרות שמקורן איננו טהור ושעלולות לפגוע באמונה בערכים ובפעולות של שומרי התורה והמצוות, הביא לזהירות יתירה שמנעה אף את כניסתן של דעות אחרות שמקורן גם הוא בדרך התורה והמצוות, כדרך שנאמר בגמרא הנ"ל.

כך אנו רואים כיצד כל מחנה של שומרי תורה ומצוות, בונה במה לעצמו ומקים חומות וגדרות מסביבו, ודואג להשמיע לבני המחנה אך ורק את תפיסות עולמו בכל דבר ועניין, תוך התעלמות מוחלטת מדעות וגישות אחרות. כל קבוצה חרדית יש לה עיתון משלה בו מופיעים מאמרים עם השקפת עולמה ולעתים גם עם דברים כנגד דעות אחרות, ואין צורך בשום דיון ציבורי פתוח שבו יובאו הדעות השונות לשיפוט הקוראים.

הדברים נכונים כמובן על העיתונות המפלגתית החרדית כדוגמת "המודיע" של "אגודת ישראל" בהובלת חסידות גור, "יתד נאמן" של הציבור הליטאי התומך ב"דגל התורה", "המבשר" של סיעת "שלומי אמונים" ב"אגודת ישראל", "הפלס" של הליטאים אנשי "הפלג הירושלמי", "יום ליום" של תנועת "ש"ס", "המחנה החרדי" של חסידי בעלז, "העדה" של אנשי "העדה החרדית", "כפר חב"ד" של חסידי ליובאוויטש וכיו"ב. אולם נראה שגם בעיתונות הלא-מפלגתית החרדית כדוגמת "משפחה", "בקהילה", "מרכז העניינים", "קו עיתונות דתית" ועוד אחרים, לא נמצא דיונים רציניים בנושאים חשובים העומדים על סדר היום החרדי. אולי בשל העובדה שבדרך כלל הדברים מוכרעים על שולחנם של גדולי התורה, והציבור הרחב איננו רואה צורך להכניס את ראשו בשאלות הללו. 

עם כניסת האינטרנט לעולם החרדי לפני למעלה מעשור, היה נראה שחל שינוי משמעותי בעניין זה. בפורומים חרדיים כדוגמת פורום "בחדרי חרדים" שהתחילו אז את פעילותם, נערכו דיונים סוערים בין אנשים מכל החוגים והעדות בקהילה החרדית סביב מגוון רחב של נושאים. היו אלו דיונים מרתקים ומחכימים, שהתקיימו בין אנשים בעלי עמדות שונות, שרבים מהם כתבו תחת שמות עלומים ללא צורך לחשוף את זהותם האמתית. אולם במהלך השנים, עם התרחבות הפורומים לציבור חרדי רחב יותר, עם פתיחת אתרי חדשות ותוכן חרדיים כמו "כיכר השבת", "בחדרי חרדים" ו"חרדים 10", ועם התפשטות הרשתות החברתיות, נראה שהדיונים הללו נעלמו לבלי שוב. הפורומים החרדיים משמשים בעיקר לזירת התגוששות בין יריבים במגוון השסעים הקיימים בקהילה החרדית, אבל דיונים מסודרים ורהוטים נעלמו לחלוטין. גם מדורי הדעות של האתרים הללו, לא מהווים במה רצינית לייצוג העמדות השונות במחננו.

האמנם מדובר בחוסר עניין לציבור? או שהפלטפורמות הללו לא התאימו מסיבה כזו או אחרת להמשיך את הדיונים הללו? אני עצמי נבוך בשאלות אלו ומתקשה להשיב על כך דבר ברור.

את הבלוג הזה פתחתי לפני קרוב לשנתיים, בתקופה זו פרסמתי בו כמאה מאמרים בנושאים שונים (ושני מאמרי אורח), ואני עומד על קרוב ל-20,000 כניסות לבלוג. כמובן שלא מדובר בהתעניינות גדולה במיוחד, אבל נראה לי שזה גם מלמד שיש התעניינות מסוימת במחננו בז'אנר הזה.

לאור זאת, אני סבור שאולי יש מקום לפתיחת בלוג ציבורי שבו יכתבו מאברי דעה של אנשים שונים בקהילה החרדית, ואולי הוא יוכל לשמש כבמה לדיאלוג ולוויכוחים בסוגיות שונות החשובות לנו.

אשמח להתייחסותכם כאן בתגובות.

יום ראשון, 7 במאי 2017

צדקת "הפלס"

עיתון "הפלס" של אנשי "הפלג הירושלמי" בעריכת הרב נתן זאב גרוסמן רחוק מלייצג את עמדותיי בשלל נושאים שעל סדר היום החרדי, אני רעייתי וישיבתי מוזכרים שם מפעם לפעם כעוכרי ישראל, ואני מתאר לעצמי שאנשי העיתון לא ישמחו למצוא בי "תנא דמסייע", אולם למרות זאת אני רואה חובה להביע את תחושתי בנוגע למהלכים האחרונים שנקטה משטרת ישראל בעניינם.

נתן זאב גרוסמן (יונתן זינדל פלאש 90)
אין ספק שהטרדת גורמים שונים בשל אי פרסום בעיתון, היא מעשה חמור שיש למונעו בכל דרך אפשרית. כמו כן, ברור שהפגנות אלימות חסימת כבישים והפרעות חוזרות ונשנות לסדר הציבורי, הם דברים שמחובתה של משטרת ישראל למנוע בכל האופנים החוקיים העומדים לרשותה. אולם אי אפשר להתעלם מהרושם שהמהלכים האחרונים שנקטה משטרת ישראל לא נועדו למטרות אלו בלבד. זהות העצורים ואופן ההתנהלות המשטרתית והתקשורתית, נותנים את הרושם שהיעד המרכזי של המשטרה היא סגירתו של העיתון, או מתוך תקווה כלשהי שבעקבות סגירתו ייפסקו ההטרדות והפרות הסדר הציבורי, או בשל סיבות אחרות שבשלהם סבורה המשטרה שמוטב להביא לסגירתו של העיתון.

גם אם ניתמם ונאמין שכוונת המשטרה היא אך ורק הפסקת ההטרדות, ואין לה דבר וחצי דבר עם סגירת העיתון. ברור שהשמחה לאיד בקהילה החרדית, שבאה לידי ביטוי ניכר באתרי האינטרנט והפורומים החרדיים, לא נבעה מהרצון לסיום ההטרדות של מפרסמים, אלא מתוך רצון לראות במפלה של אנשי "הפלג הירושלמי" ומתוך תקווה גלויה לסגירת עיתון "הפלס" שהוא לצנינים בעיני הזרם המרכזי בחרדיות הליטאית.

חופש הביטוי איננו רק ערך מערבי מודרני שמקורו בהגות הליברלית, היכולת להביע באופן גלוי עמדות חריגות ודעת מיעוט היא מהיסודות החשובים ביותר בספרות חז"ל. המשנה והגמרא מרבים להביא גם את דעות היחיד והמיעוט שלא נפסקו להלכה, גם בנושאים הרגישים ביותר מבחינה אמונית הלכתית והשקפתית. הגמרא מלמדת אותנו שלדעה האמתית ניתן להגיע דווקא על ידי הטעות, מפני ש"אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן" (גיטין מג,א).

חשוב לציין, שעורך עיתון "הפלס" לא היה מעולם נושא הדגל של חופש הביטוי. עד לפני כחמש שנים, הוא ערך במשך עשרות שנים את עיתון "יתד נאמן", שניסה להשתיק כל קול אחר בציבור החרדי בכלל ובקהילה הליטאית בפרט. העיתון בראשותו הוביל את המאבק בשבועונים החרדים ומאוחר יותר באתרי האינטרנט החרדים, הכל בשם רוממות ההשקפה הטהורה שאיננה מאפשרת הבעת עמדות אחרות. אולם ברור שאין בעובדה זאת הצדקה לנהוג כלפיו כיום באותה מטבע, ויש לקוות שהוא למד בדרך הקשה את החשיבות של חופש הביטוי. (כששמעתי לפני שלוש שנים את שיחתו של מו"ר הגר"י זלושינסקי על "הרוצה לעשות כדברי בית שמאי עושה, כדברי בית הלל עושה" כנימוק לזכותו של "הפלג הירושלמי" לנהוג בדרכו, התרשמתי שהלקח נלמד).

הדבר שיש להצטער עליו ביותר הוא שהנהגת הזרם המרכזי בקהילה החרדית ליטאית, שבמשך שנים רבות חשה שקולה מושתק בעיתון "יתד נאמן" - מה שגרם להפיכה שהתבצעה בעיתון לפני חמש שנים והעברת השליטה בעיתון לידי ההנהגה הנוכחית - ממשיכה כיום באותו קו של השתקת דעות שונות, הן כלפי "הפלג הירושלמי" והן כלפי קולות אחרים בקהילה החרדית. היה ניתן לצפות שמי שחווה בעצמו את החוויה הקשה של השתקה, לא ינסה בבוא היום להשתיק את הקולות האחרים. אולם נראה שכוחה של השררה ושכרון הכוח עם יצר הנקמה, חזקים יותר מכל דבר אחר.