בטור זה אני מבקש לשתף אתכם בהרהורים ראשוניים שלי, אשמח להתייחסותכם לתמוך או להפריך את ההשערות שלי.
גיל הנעורים ידוע כמדומני בכל העולם ולאורך ההיסטוריה כתקופת מרדנות המופנית כלפי ההורים והמורים, כשהנערים שהיו מורגלים כילדים לעשות כל מה שאומרים להם מביעים לפתע רצון עצמאי ועמדה עצמאית.
לאורך שנים, נדמה לי שבקהילה החרדית התופעה הזו כמעט איננה קיימת בקרב מרבית בני הנוער. תלמידי הישיבות ובנות הסמינרים, מגלים באופן מפתיע צייתנות רבה לדרך שמחנכים אותם הוריהם ומוריהם. את מרד הנעורים ניתן לזהות בקרב הנערים והנערות שנפלטים מהמסגרות הנורמטיביות, אבל כמדומני שהם היוצאים מן הכלל שאינם מלמדים על הכלל. השאלה שאני שואל את עצמי היא: "האם החרדים גילו איזושהי נוסחת קסם שמונעת את "מרד הנעורים"? אם כן, מהי הנוסחה? והאם ניתן ללמד אותה לאחרים?
נראה לי שהתשובה לכך נעוצה במאפיין מרכזי של החרדיות בת ימינו, וכוונתי לערך ה"צייתנות" שהפך לערך המרכזי בעולמנו והוא מוכר גם במושגים "אמונת צדיקים" אצל החסידים או "דעת תורה" אצל הליטאים, ואסביר מעט את מחשבותיי.
בכל העולם, ההבדל הגדול בין ילד למבוגר הוא שהילד עושה מה שאחרים אומרים לו לעשות, בעוד המבוגר עושה מה שהוא מחליט בעצמו לעשות. המתבגר נמצא במעבר בין ילד למבוגר, והמרד הוא הגילוי של הרצון העצמי. אולם בעולם שבו גם המבוגרים אינם מחליטים בעצמם מה לעשות, והם כפופים למה שמקובל בקרב הציבור או למה שמישהו מסוים קובע, אזי הנער איננו נדרש למרוד מפני שאין בעצם הבדל גדול בין הילד למבוגר. אם הנער יודע שגם המבוגרים אינם מחליטים לעצמם, הוא איננו רואה סיבה למרוד ולגלות עצמאות, אלא אם כן הוא מעוניין לפרוץ את המסגרת כולה ולצאת מאורח החיים של הקהילה כולה.
זהו בעיניי ההסבר לפסיביות המקיפה חלק גדול מהדור המבוגר החרדי, גם בקרב אלו שסבורים שהמצב איננו ראוי והוא דורש תיקון, מפני שמי שלא חווה את המרד של גיל הנעורים, יתקשה מאוד לגלות אקטיביות בגיל מבוגר יותר, והתוצאה היא יאוש והשלמה עם המציאות.
זוהי הסיבה לדעתי לכך שאנחנו מוצאים יותר מרד נעורים בקרב משפחות של בעלי תשובה, מפני שההורים עצמם אינם צייתנים ויש בהם את הממד של בחירה עצמית, ואז גם ילדיהם מחפשים את המקום לגלות עצמאות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה