פורסם בעיתון "יום ליום"
השבוע הסתלק לבית עולמו הרב מנחם מנדל טאוב - האדמו"ר מקאליב זצ"ל. הסתלקותו בסמיכות ליום הזיכרון שקבעה מדינת ישראל לזכר השואה, מדגישה את מפעלו הייחודי של האדמו"ר לזכר השואה.
האדמו"ר מקאליב הקדיש את מרבית חייו להנצחת מיליוני הקדושים שנרצחו ע"י הנאצים ימ"ש בשנות הזעם, באמצעות העלאה על נס של הגבורה היהודית וקידוש ה' של יהודים בשמירה על צלם אנוש ועל קיום תורה ומצוות, בכל עת ובכל מצב. הוא קרא לכולם לומר בכל יום בסוף התפילה את הפסוק "שמע ישראל", לזכרם של ששת מליוני הנרצחים. הוא הרבה לדבר על האמונה בה' ועל הקשר האמיץ שלנו עם הקב"ה גם בזמנים הקשים ביותר, בבחינת מה שאמר איוב "הֵן יִקְטְלֵנִי לוֹ אֲיַחֵל" (איוב יג,טו). בכל ימי חייו, היווה האדמו"ר הוכחה לכוחה של האמונה ולכוחה של הנפש, כשמעולם הוא לא אמר נואש להתאמץ למען מפעל חייו.
מפעל נוסף של האדמו"ר מקאליב זצ"ל, נקרא בשם "בר בי רב דחד יומא". מדובר ביוזמה שכיום כבר מתקיימת ע"י ארגונים שונים בהזדמנויות רבות, ומוכרת יותר במונח "יום שכולו תורה". כמדומני שהוא היה חלוץ בעניין זה, כשהיה נוסע ממקום למקום ומארגן ימי לימוד עם שיעור תורה להמון העם. המקור של המונח הוא מסיפור נפלא בגמרא, שמלמד אותנו רבות על הערך של לימוד תורה של אדם אחד, גם אם מדובר בזמן קצר ביותר. נראה לי שכדאי מאוד לשנן את הגמרא הנפלאה הזו, לזכרו של האדמו"ר.
רב אידי אבוה דרבי יעקב בר אִידִי הוה רגיל דהוה אזיל תלתא ירחי באורחא וחד יומא בבי רב, והוו קרו ליה רבנן בַּר בֵּי רַב דְּחַד יוֹמָא. חלש דעתיה. קרי אנפשיה "שְׂחֹק לְרֵעֵהוּ אֶהְיֶה קֹרֵא לֶאֱלוֹהַּ וַיַּעֲנֵהוּ; שְׂחוֹק צַדִּיק תָּמִים". א"ל ר' יוחנן: במטותא מינך לא תעניש להו רבנן. נפק ר' יוחנן לבי מדרשא ודרש "וְאוֹתִי יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן וְדַעַת דְּרָכַי יֶחְפָּצוּן; כְּגוֹי אֲשֶׁר-צְדָקָה עָשָׂה וּמִשְׁפַּט אֱלֹהָיו לֹא עָזָב יִשְׁאָלוּנִי מִשְׁפְּטֵי-צֶדֶק קִרְבַת אֱלֹהִים יֶחְפָּצוּן. וכי ביום דורשין אותו ובלילה אין דורשין אותו? אלא לומר לך כל העוסק בתורה אפילו יום אחד בשנה מעלה עליו הכתוב כאילו עסק כל השנה כולה. (חגיגה ה,ב)
הגמרא מספרת לנו על רב אידי שהיה טרוד בפרנסתו והיה מגיע לבית המדרש רק יום אחד בשלושה חודשים, ורבי יוחנן דאג לכבודו ודרש שהלימוד של יום אחד אצל אדם הטרוד בעסקיו, עשוי להיות שקול ללימוד של אדם אחר במשך כל השנה.
מסר דומה על כוחו של מעשה אחד של אדם אחד לטוב ולמוטב, מובא בגמרא במסכת קידושין (מ,א-ב).
ת"ר לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו לכף זכות עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה שנאמר "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה" בשביל חטא יחידי שחטא אובד ממנו טובות הרבה. ר' אלעזר בר' שמעון אומר: לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, שנאמר וחוטא אחד כו' בשביל חטא יחידי שעשה זה אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה.
יהי רצון שנזכור תמיד את הכוח העצום שיש לכל אחד ואחת מאיתנו, ואת המשמעות שיש לכל מעשה קטן שלנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה