פורסם בעיתון "יום ליום"
בימים אלו בכל שנה מציינת מדינת ישראל את יום הקמתה, והיום שלפניו נקבע ליום זיכרון לחללי צה"ל ולנפגעי פעולות האיבה. הציבור החרדי נמצא בעמדה מורכבת ביחס לימים אלו, והורים ומחנכים רבים מתחבטים כיצד להעביר את המורכבות הזו לדור הבא. במקרים רבים, הבחירה היא בשתיקה ובהתעלמות, אולם לדעתי בנוגע ליום הזכרון זהו פתרון לא נכון ולא ראוי.
על היחס של הקהילה החרדית לציונות ולמדינה, נאמרו ונכתבו במהלך השנים אינספור דברים. ניתן להציג עמדות שונות בתוך העולם החרדי עצמו, ושינויים ומגמות שונות שהתפתחו במהלך למעלה מ-100 שנות ציונות וב-71 שנות מדינת ישראל. את הצדדים השונים לטוב ולמוטב ביטא באופן תמציתי הרב אליהו כי טוב ז"ל מחבר "ספר התודעה" במאמר שנכנס רק למהדורה האנגלית של הספר. אולם ברצוני כאן להפריד הפרדה חדה בין היחס המורכב שלנו ליום העצמאות, לבין ההכרח שלנו לא להתעלם מיום הזיכרון.
אחד הדברים הבסיסיים שעליו עומדת עבודת ה' של כל אחד ואחת מאיתנו, היא הכרת הטוב שלנו כלפי הקב"ה, שברא אותנו וגמל איתנו טובות אינספור כל ימי חיינו, שבחר באבותינו ובעמנו והציל אותנו בכל הדורות מכל הקמים עלינו. בכל יום אנו מזכירים את יציאת מצרים, בשביל להזכיר לעצמנו את הכרת הטוב שאנו חייבים לה' ואת היותנו עבדיו תחת היותנו עבדי מצרים.
מצוות כיבוד אב ואם נכתבה בתורה בתוך עשרת הדברות שניתנו לנו בשני לוחות הברית, והיא נמצאת על הלוח הראשון העוסק במצוות שבין אדם למקום. את ביאור הדבר ניתן להבין מדברי חז"ל "ת"ר שלשה שותפין הן באדם הקב"ה ואביו ואמו בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו אמר הקב"ה מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני" (קידושין ל,ב). ובאופן דומה מצינו בחז"ל את האמרה "כל הכופר בטובתו של חברו סוף כופר בטובתו של מקום". כלומר ששורש הכרת הטוב לקב"ה להורים ולחבר הוא אחד, והוא ההכרה של כל אדם שהוא איננו נמצא כאן בזכות עצמו וברשות עצמו אלא בחסדי הקב"ה ובחסדי הוריו ובחסדי כל הסובבים אותו.
תהיה עמדתנו בנוגע לציונות ולמדינת ישראל אשר תהיה, ואפילו אם נחזיק בעמדתו החריפה של האדמו"ר מסאטמר זצ"ל, גם אז אין לנו את הזכות להתעלם מהכרת הטוב לאלו שמסרו את גופם ואת נפשם בכדי להציל את יושבי הארץ הזאת מכל אויב ואורב שקם עלינו לכלותינו פעם אחר פעם כל ימי שבתנו על הארץ הזאת. גם אם איננו רואים את עצמנו מסיבה זו או אחרת שותפים לכל אזרחי המדינה בשמחתם ביום העצמאות, אין לנו יכולת לפטור את עצמו מלזכור את חובתנו להכיר טובה לפחות יום אחד בשנה, לאלו שחירפו את נפשם עבורנו, ומשותפות באבל עם בני משפחותיהם שהקריבו את היקר להם מכל.
עלינו לקום ולהכריז בקול רם לעצמנו לתלמידינו ולילדינו את מה שכתב רש"י על קריאתם של מביאי הביכורים "ואמרת אליו - שאינך כפוי טובה" (דברים כו,ג).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה