בשנים האחרונות ישנם גורמים רבים שמתעניינים בשינויים שמתחוללים בקהילה החרדית בישראל במגוון תחומים, ביניהם ניתן למצוא משרדי ממשלה, קרנות פילנתרופיות, מכוני מחקר ומדיניות, תקשורת וכיו"ב.
נראה שבאופן כללי ישנן שתי גישות הפוכות בנוגע לאופן שבו מתחוללים השינויים הללו, ואני מבקש להציג כאן את התייחסותי לעניין.
הגישה הרווחת כמדומני בקרב רבים מקובעי המדיניות היא שהשינויים צריכים להתחיל מה"זרם המרכזי" (המיינסטרים) החרדי, ומשם הם אמורים להגיע ליתר המעגלים בקהילה החרדית, כשהכוונה היא לגברים, אשכנזים, ישראלים, וותיקים, מיוחסים, שמרנים, במרכז הארץ, הנהנים ממצב טוב משפחתי וכלכלי. עפ"י הגישה הזו, המיינסטרים החרדי הוא החרדי האותנטי, ורק אם השינוי יתחיל אצלו, יש סיכוי שנראה שינוי בכלל הקהילה החרדית שתלך בעקבותיו.
מטבע הדברים, שינוי במיינסטרים החרדי הוא דבר קשה מאוד עד בלתי אפשרי. לשם כך נדרשים משאבים גדולים, זהירות רבה, אורך רוח, דיפלומטיה, ולמרות הכל מדובר בדרך כלל בשינויים קטנים ביותר, שעלולים לגרום לראקציה ולהתנגדות חריפה מהמנהיגות החרדית.
הגישה ההפוכה היא שהשינויים יתחילו תמיד דווקא בקרב המעגלים החיצוניים, בקרב נשים, ספרדים, עולים, בעלי תשובה, לא-מיוחסים, מודרנים, בפריפריה גאוגרפית, ובמשפחות חלשות מבחינה חברתית וכלכלית. מפני שבמקומות הללו ישנה יותר מוכנות לשינוי, ורק אחרי שהשינויים יצליחו יש סיכוי שהם יחלחלו בהמשך גם למיינסטרים החרדי.
התבוננות לאורך זמן בתהליכים שהתחוללו בתעסוקת חרדים, בהשכלה גבוהה לחרדים, בשירות חרדים בצה"ל, בחינוך החרדי ובעוד תחומים, מלמדת לדעתי שהגישה השנייה מוכיחה את עצמה פעם אחר פעם, אולם למרות זאת נראה שהיא איננה קונה אחיזה בקרב קובעי המדיניות.
מה גורם למשרדי הממשלה, לקרנות פילנתרופיות, למכוני מחקר ומדיניות, לתכניות מנהיגות וכיו"ב להמשיך ולהחזיק בעמדה הראשונה? את פתרון החידה הזו אני משאיר בשלב זה לציבור הרחב.
אני באמת חושב שדבריך נכונים ומדוייקים, לא יהיה שינוי במיינסטרים! זה עובדה כואבת שסותרת אומנם את דרכי התורה אבל זה מציאות שצריך להפנים! אך ככל שהמעגל השני יתחיל להיות בטוח בדרכו, יציב, משדר שביעות רצון, ובעיקר לא מרגיש מקופח וסוג ב'! רק אז המצב יהיה טוב יותר וסוג ב' יהפך לסוג א' על כורחם של המיינסטרים, בקיצור "סוג ב" צריכים לעשות העצמה להבין שהן סוג א לגמרי!
השבמחקיישר כוח!
מחקשְׂפָתַיִם יִשָּׁק מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכֹחִים.
אתה נאה דורש ונאה מקיים.
מסכימה איתך לגמריי! אבל הסעיה שהחינוך המיינסטרימי שולט. כך לדוגמא בחור ישיבה שיצא לעבוד כי כך נכון לו, הוא לא מרגיש שהוא עושה את הדבר הנכון, הוא חושבת שהוא נאלץ לצאת לעבוד ואוטומטית מרגיש עצמו כסוג ב'.
השבמחקזו, דיוק הנקודה הבעייתית והיא תלויה רק בנו.
השבמחקבעירי חיפה מישהו ארגן שיעור לחרדים עובדים. בשיעור היו מביאים מדי פעם מישהו שידבר על השקפה וכל מה שהוא היה אומר היה שאנחנו סוג ב. שחס ושלום לא נחשוב שאנחנו עושים משהו טוב, אנחנו נעבאך לא הצלחנו לשרוד ביחידת העילית של הכוללים אבל כמובן שאנחנו מאד רוצים שהילדים שלנו לא יגדלו כמונו ויהיו אברכים אשכנזים לבנים ופריוילגים.
הרב וולבה היה חוזר שוב ושוב על הביטוי "הקב"ה לא תוקע לנו מקלות בגלגלים". הוא דיבר על זה בהקשר של זה שאנשים עסוקים בלבכות על זה שהם לא במקום אחר (אפילו מבחינה רוחנית) ולא עסוקים בחיפוש אחר הייעוד האמתי שלהם שנמצא במקום בו הם כרגע כי כאמור אם הקב"ה הביא אותנו לפה, זה כי פה נמצא הייעוד שלנו.
אני הפסקתי לבוא לשיעורים של המטיף ההוא כשהבנתי שלמרות הציפיות הגדולות שהיו לאבא שלי ממני ולמרות שכל הילדות שלי כששאלו אותי מה אני רוצה להיות כשאני אהיה גדול, עניתי ראש ישיבה. למרות כל זאת, הייעוד שלי בעולם הוא להיות בסביבה חילונית ולעשות קידוש ה בדרכי. פתאום גם שמתי לב שהכשרון שלי הוא גדול יותר פה מאשר, לימוד גמרא למרות שכל תקופת הטיפש עשרה שלי בישיבה, הייתי בטוח שאני כשרון טבעי לחמדנות ליטאית.
לשאלתך "מה גורם למשרדי הממשלה, לקרנות פילנתרופיות, למכוני מחקר ומדיניות, לתכניות מנהיגות וכיו"ב להמשיך ולהחזיק בעמדה הראשונה?"
השבמחקאני חושב שהיות והמיינסטרים די מאורגן, מאוגד ויש לו נציגות / הנהגה, יותר קל להידבר איתו. ישנה גם ציפיה שאם יצליחו לשכנע את הראשים, הרי ההנחיה תרד למטה והשינוי יעשה מעצמו.
"המעגל השני" הוא לא מאורגן, ונדרש מחנה משותפ מאווווד רכב בכדי לכנוס אתם תחת מיטריה אחת.
אם כל זאת דבקה האינדיוידואליזם במעגל השני מאפשר גמישות ויותר חופש פעולה.
הפכנו להיות מעבדת ניסויים של האנטרופולוגיה חברתית דתית.
צודק בגישה שלך
השבמחק