את שבעים השנים ומעלה מקום המדינה עד היום, יש להבנתי לחלק לשתי תקופות שונות של הציבור החרדי ושל המפלגות החרדיות, ואני סבור שיש לנו סיבות להניח שאנו עומדים בתחילתו (אם לא בעיצומו) של עידן שלישי.
- תש"ח-תשמ"ד (1948-1984) קהילה אחת ומפלגה אחת - בתקופה זו המכנה המשותף של הקבוצות החרדיות השונות היה רב על המפריד, ובאותם מוסדות חינוך למדו יחד ליטאים וחסידים, אשכנזים וספרדים. מפלגת "אגודת ישראל" ייצגה את כל הציבור החרדי (לצורך הדיון אני מתעלם כאן כעת מקיומה של פא"י) על פלגיו השונים, למרות שבתוכה פעלו סיעות שונות שאף התמודדו בבחירות פנימיות בשנת תשל"ו. לצד המפלגה פעלה "מועצת גדולי התורה", שבה היו חברים גדולי האדמו"רים, גדולי ראשי הישיבות הליטאיות וגדולי תורה ספרדים. עם השנים, החלה ההיפרדות של הקהילות אלו מאלו, כשהדבר בא לידי ביטוי במקומות המגורים, במוסדות החינוך, ובסופו של דבר גם בפוליטיקה, עד שלא הייתה ברירה ונתפרדה החבילה.
- תשמ"ד-תשע"ט (1984-2018) שלוש קהילות ושלוש מפלגות - בבחירות תשמ"ד לכנסת ה-11 הוקמה מפלגת ש"ס בהנהגת הגר"ע יוסף ו"מועצת חכמי התורה" עבור הציבור החרדי-ספרדי, ובבחירות תשמ"ט לכנסת ה-12 הוקמה מפלגת "דגל התורה" בהנהגת הגרא"מ שך ו"מועצת גדולי התורה" הליטאית, ומאז הציבור החרדי התחלק באופן ברור לשלוש קבוצות נבדלות של ליטאים, / חסידים / ספרדים. לכל קהילה מוסדות חינוך משלה, עיתונות עצמאית, מקומות מגורים שונים, מנהיגות רוחנית נפרדת, וכמובן מפלגה ונציגים נפרדים בכנסת וברשויות המקומיות. עם השנים, בכל אחת מהקבוצות התחילה חלוקה פנימית (כדוגמת שלומי אמונים מול חסידות גור, אנשי "הפלג" מול הגראי"ל שטיינמן, אלי ישי מול אריה דרעי ועוד), אולם המנהיגות הרבנית שזכתה לקונצנזוס והשליטה הפוליטית שהייתה בידי המיינסטרים, הצליחה לשמר את המבנה המרכזי. בתקופה זו, היו קבוצות חרדיות שהרגישו מודרות במובן מסוים כדוגמת בעלי התשובה, החוצניקים, חב"ד, החרדים המודרנים / החדשים, אולם ניסיונות ההתארגנות העצמית שלהם לא נחלו הצלחה רבה. הסתלקות הגרי"ש אלישיב בתשע"ב והגר"ע יוסף בתשע"ד גררה את תהליכי ההתפרקות הראשונים, אולם נראה שההחמרה התרחשה בשנה האחרונה לאחר הסתלקות הגראי"ל שטיינמן (והגר"ש אויערבאך) והחלל המנהיגותי שנוצר.
- העידן החדש - מוקדם עדיין לדעת לאן ילכו הדברים, האם נראה המשך של מגמת ההתפצלות או שדווקא יש סיכוי לאיחוד כוחות מחודש? אולם נראה שבכל אופן המציאות שהכרנו במשך למעלה מ-30 השנים האחרונות, תשתנה באופן משמעותי. שלושת המפלגות הוותיקות (נראה לי בעיקר ש"ס ו"דגל התורה") מאבדות את תמיכת הציבור המסורתי שלהן, המנהיגות הרבנית מתפרקת ואיננה נהנית מקונצנזוס (חכם שלום כהן והגרי"ג אידלשטיין לא מצליחים להפוך לכאלו), הדור הצעיר מצפה לשינוי בגישה לאתגרי התקופה, והמאבקים הפנימיים נעשים קשים יותר וחשופים לציבור הרחב. אני משער שהבחירות המוניציפליות הקרובות ימחישו לנו את המשבר של המפלגות הוותיקות, אבל גם אם זה עדיין לא יקרה, אני סבור שהמגמה ברורה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה