אנו עומדים כעת בעיצומם של ימי הרחמים והסליחות, וברצוני להעלות הרהורים על מצוות התשובה.
בעולם הדתי, ישנן להבנתי שתי גישות הפוכות ביחס למצב הנתון של מרבית בני האדם, ושתיהן נראות לי בעייתיות.
- הגישה האחת, רואה בבני האדם כאלו השרויים מרבית זמנם בחטאים ועוונות, ועליהם להכיר בשפלותם ולהוכיח את עצמם תמיד, ולשוב בתשובה מתוך ידיעה ברורה שגם בעתיד הם יישארו במצבם הירוד, בבחינת "כי יצר לב האדם רע מנעוריו". אלו היו המסרים ששמעתי וקראתי מאז כניסתי לפני 30 שנה ל"ישיבה קטנה", וכמדומני שהם משקפים גישה בעלת היסטוריה ארוכה, ובוודאי של חלק ניכר מ"תנועת המוסר" הליטאית.
- הגישה השנייה, רואה בבני האדם צדיקים וטובים, בבחינת "ועמך כולם צדיקים", וגם כשהם נכשלים בחטאים ועוונות כאלו ואחרים הם אהובים ורצויים ועל כל פשעים תכסה אהבה. האדם צריך להתבונן תמיד בחלק החיובי והטוב ולהיות בשמחה, ולא לשים ליבו למעשים הרעים וליפול לזרועות הצער והדכדוך. כמדומני שזוהי התודעה הבסיסית של "תנועת החסידות", אם כי בפועל נראה שלא כל החסידויות נוהגות כך.
בשתי הדרכים ניתן כמדומני לראות אנשים שהגיעו לדרגות גבוהות במידות טובות וביראת שמיים, אולם נראה שלשתי הדרכים גם ישנן חסרונות גדולים.
בדרך הראשונה, מצב רוחו של האדם שפוף והדבר עלול לגרום לתוצאות שליליות רבות, ולעתים הוא עלול לזנוח לחלוטין את עבודת ה' הנתפסת בעיניו כדבר מצער, ועל כך קראנו השבת בפרשה "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה".
מעבר לכך, נראה לי מצב בו כולם חוטאים, גורם לכך שאדם שבאמת חטא בחטא גדול איננו חש כל כך יוצא דופן, ולעתים הוא גם מרגיש שהוא בכל אופן היה כבר חוטא גם קודם לכן.
הדרך השנייה, נראית לי הרבה יותר ידידותית וחיובית, אבל גם היא עלולה לגרום לחוטאים ולעבריינים לחוש בנוח, ולא להצטער ולהתחרט על דרכם הרעה.
לכאורה, ניתן ללכת בדרך האמצע, ולראות את בני האדם לא כחוטאים תמידיים ולא כצדיקים גמורים, אלא ככאלו שעושים מעשים טובים יותר וטובים פחות, רעים יותר ורעים פחות. כמובן שבתוך חברת בני האדם הרגילים, ישנם כאלו שנוטים לצד יותר חיובי וכאלו הנוטים לצד יותר שלילי.
עבור מי נועדו ימי הדין הרחמים והסליחות? לפי הגישה הראשונה הם כמובן נועדו לכל בני האדם שכולם מכף רגל ועד ראש אין בהם מתום. לפי הגישה השנייה, מדובר בעיקר בימי קירבה ורצון וגם הם מתאימים ושווים לכל נפש. אולם אם נלך בדרך האמצעית, לכאורה הימים האלו אינם שווים לכל נפש, והם תלויים במצבו האישי של האדם.
בעיניי, התשובה של ימים אלו היא בעיקר ימי חשבון נפש, מעין מאזן אישי של סוף שנה. ובשל כך, אני סבור שכשאנו מדברים על מושג התשובה, יש לנו שני מושגים שונים לחלוטין.
- תשובה של אדם שחטא בחטא ברור ועליו לעשות מהלכים מסוימים לשוב מדרכו ולהתכפר.
- התבוננות פנימית ומאזן של מצבו ומקומו האישי של האדם, בכדי לראות כיצד ניתן להגיע למקום טוב ומוצלח יותר.
באלול תשנ"ב למדתי בישיבת פוניבז' אצל הגרב"ד פוברסקי שליט"א, והוא אמר לנו כך: אתם בחורי ישיבה, על מה יש לכם כבר לחזור בתשובה? אתם הרי צדיקים. כך גם אמר לי ר' אייזיק שר בבחרותי.
כששמעתי את הדברים הללו הזדעזעתי מאוד והם נדמו בעיניי כמעט ככפירה בעיקר, אולם עם השנים אני חושב שהוא צדק מאוד בניסיונותיו להרגיע אותנו ולהכניס אותנו לפרופורציות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה