כשהתבקשתי בעבר לציין שם של אדם המסמל בעיניי את הירושלמיות, ציינתי את במבי שלג ע"ה ויבלחט"א את פרופ' שלום רוזנברג. משניהם למדתי להכיר ולהוקיר את מגוון הקהילות והאנשים החיים בישראל בכלל ובירושלים בפרט, ולחפש את הדרכים להפריה הדדית ולחיים משותפים והרמוניים.
את במבי ע"ה הכרתי לפני כ-15 שנים, והיא צירפה אותי אז כחבר מערכת לכתב העת "ארץ אחרת" שהיא ייסדה וערכה, ושנועד להעמיק את ההיכרות של הקוראים עם כל חלקי החברה הישראלית, באופן רציני ויסודי ללא כחל ושרק. ישיבות המערכת שבהן השתתפו אנשים מכל חלקי החברה הישראלית, יהודים וערבים, חילונים ודתיים, ימנים ושמאלנים, אשכנזים ומזרחיים, סוציאליסטים וקפיטליסטים, אנשי הגות ואנשי מעשה, היו תמיד מרתקות ומחכימות באופן מיוחד. במבי הרבתה לדבר על החשיבות של שיתוף הפעולה בין הכוחות הפלורליסטים והמתונים שבכל חלקי החברה הישראלית, ובעניין זה אני סבור שהיא הקדימה את זמנה, ולא זכתה לראות את חזונה קורם עור וגידים.
במשך כמה שנים זכיתי להשתתף מפעם לפעם במפגשים בביתם של פרופ' שלום רוזנברג ורעיתו ד"ר רינה בשכונת גבעת שאול בירושלים, שנועדו לעסוק בסוגיות שונות על סדר יומה של החברה הישראלית. גם במפגשים אלו השתתפו אנשים נבונים ואכפתיים מכל חלקי החברה, ובכללם הרב שלמה פפנהיים זצ"ל מ"העדה החרדית" ויבלחט"א הרב משה גרילק עורך השבועון החרדי "משפחה". הדיונים הלו היו לעתים רבות נוקבים וסוערים, אולם הכבוד ההדדי של כל הדוברים גם בזמנים של מחלוקות קשות, היו בעיניי סמל למחלוקת לשם שמיים.
על הפסוק "יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו (תהלים קכב,ג) נאמר בירושלמי "א"ר יהושע בן לוי ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו עיר שהיא עושה כל ישראל לחברים", וכמדומני שהדברים הללו צריכים לעמוד לנגד עינינו יום יום ושעה שעה. ירושלים התברכה במגוון אנושי גדול, ובמקום שכל קבוצה תנסה לדחוק את רגליהן של הקבוצות האחרות, עלינו לראות איך כל הקבוצות חוברות יחד לטובת העיר המשותפת לכולנו, וניתן לומר זאת בלשון חז"ל "ירושלים לא נתחלקה לשבטים".
ירושלים ומדינת ישראל ניצבים כעת בפני אתגרים רבים במגוון תחומים, אולם האתגר הראשון במעלה הוא עמידה משותפת של כל מרכיבי החברה בפני האתגרים הללו, ויציאה מהחשיבה הסקטוריאלית שאיננה רואה את טובת הכלל אלא את טובת קבוצת ההשתייכות הפנימית.
בחמש השנים האחרונות אני מכהן כיו"ר ועד מנהל של מכון "שחרית" שייסד ומנהל ד"ר אילון שוורץ, שנועד לקדם את פוליטיקה של "טוב משותף". התבוננות על הפוליטיקה הארצית והמקומית, מצביעה על כך שהחשיבה הזו מחלחלת לקהלים רחבים, ושהשפה הזו נעשית שכיחה יותר בקרב פוליטיקאים מימין ומשמאל ובוודאי מהמרכז.
אני מאמין שירושלים עשויה בעניין זה להוות דוגמה ליתר המדינה, ולשמחתי אני רואה כיצד השיח הפוליטי בירושלים נעשה הרבה יותר פוזיטיבי ופחות נגטיבי, והדיבור על שיתוף פעולה בין כלל הקבוצות לטובת העיר המשותפת, ניכר בדיבור ובמעשה.
באופן אישי, אני רואה את המגמה הזו באופן מוחשי בהתנהלותה של סיעת "ירושלמים" במועצת העיר, ובדרכה של מייסדת הסיעה העומדת בראשה והמועמדת לראשות העיר ח"כ רחל עזריה. את רחל אני מכיר כבר שמונה שנים, ואני מתרשם כל פעם מחדש ממחויבותה העמוקה למרקם החיים המשותף והמכבד בין כל חלקי האוכלוסייה, מחריצותה ומיסודיותה בכל תחום ועניין שהיא בוחרת לעסוק בה. היא איננה מתכחשת לטעויות והיא מפיקה מהם לקחים, והיא עסוקה תמיד בלמידה בכל תחום שתחת אחריותה.
כולי תקוה שהגישה הזו של רחל ושל "ירושלמים" תהיה משותפת לכל הסיעות הירושלמיות, וכולן יחד תפעלנה בשנים הבאות עלינו לטובה לשגשוגה של ירושלים בגשמיות וברוחניות.
תודה על הפרסומת של שמאל קיצוני ומילות הערצה לאדם המופקר מיראת שמים. עכשיו הכל ברור יותר.
השבמחקאני נאלצת להזכיר לכבוד הרב, שירושלים הופכת ישראל לחברים רק בחגי ישראל ולאחריהם (ראה רבי זעירה שם), כשכולם מתאספים לשם לקיים מצוות ה׳ ומתוך זה נחשוים ידידים וזהירים במצוות. אמירה של ר׳ יהושע לא מתירה לבנות לצד בית המקדש במה לבעל ולהתיעץ בעניינים חשובים עם הכופרים.
יותר ברור ר׳ יהושע בן לוי בתלמוד בבלי ״חגיגה״ כו׳ א׳ באותו ענין.
לא הבנתי, איך מתקשר לכאן "שמאל קיצוני"? ומיהו האדם המופקר מיראת שמים שנכתבו עליו כאן מילות הערצה?
מחקלגופו של עניין, אני מבין את הגישה שסבורה שאין בשום פנים ואופן לשתף פעולה עם אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות, אולם כמדומני שמרבית גדולי התורה בדורות האחרונים לא סברו כך. הם הורו לנציגי המפלגות החרדיות להצטרף לקואליציות ברמה הארצית והמקומית ואף לממשלה, ובמקרים רבים אף הורו לציבור להצביע למועמדים שאינם שומרי תורה ומצוות.
הגישה שלך היא כנראה זו של האדמו"ר מסאטמר זצ"ל בעל "ויואל משה" וממשיכי דרכו, וכמדומני שאם נאמץ אותה עלינו לוותר על כל קשר עם המדינה ומוסדותיה לטוב ולמוטב.
סליחה, יש פה אי-הבנה לשני כיוונים.
מחקראשית לגבי שיתוף פעולה. יש הבדל עצום בין שיתוף פעולה מוכרח לצורך קידום אינטרסים שלנו (לדוגמה, שמירת שבת וכשרות ברמה מדינית, מניעת נישואי תערובת וכו׳), בה תמכו מרבית גדולי התורה בדורות האחרונים. לבין שיתוף פעולה יזום שמטרתו קידום נרטיב ואינטרסים של חילונים ורפורמים, תוך כדי רמיסת כל אלו שדעותיהם שונות על ידי בג׳׳ץ.
חז׳׳ל דיברו על שיתוף פעולה עם ״עמי הארץ״ רק לעניין קירובם לתורה ומצוות, כדי לעשות את מדינתינו יהודית יותר, לא שיוויונית יותר ולא פלוראליסטית יותר.
שנית לגבי דמותה של רחל עזריה. אולי המילה ״קיצוני״ הייתה טאות אמוציונאלית, היא ללא ספק שמאלנית אבל לא קיצונית. על זה אבקש ממנה סליחה. אבל החלק השני של ההתבטאות צריך להיות נכון, כי לא שמענו על אדם ירא שמיים שנלחם נגד יהדות האורטודוקסית בעזרת שלטונות חילוניים וערכאות.
מיותר לציין שהגדרה עצמית ״דתי״ ויראת שמיים לא תמיד הולכים יחד.
1. רחל עזריה עיקר מה שמאפיין את התעסוקה שלה זה מלחמה נגד דתיים (ונגד חרדים במיוחד).
השבמחקאני מבין שהיא גם לפעמים מתעסקת בעינייני נקיון רחובות, אספקת מים וביוב וכיוצא בזה אשר גם החרדים נהנים מהם. כולם מתעסקים בנקיון רחובות, אספקת מים וביוב. ד"ר יוסף גבלס יש"ו שר תעמולה של היטלר יש"ו גם הוא היה גם ראש העיר ברלין ומתוקף תפקידו היה מתעסק בעיקר בנקיון רחובות, אספקת מים וביוב ולא ורצח יהודי ברלין - ואלה היהודים וטרם הספיקו להוציא אותם להורג נהנו ומים וביוב של ד"ר גבלס. לא זה מה שהיה מאפיין את ד"ר גבלס בתפקידו אלא מה שהיה מתעסק בו בזמן פנוי ממים וביוב.
כך להבדיל גם בירושלים. כל הסיעיות ברשות מוניציפלית עיקר זמנים מתעסקים בדברים כמו מיים וביוב. מה שמבדיל בינייהם זה מה שהם עושים במיעוט הזמן ולא ברוב הזמן. אריה קינג למשל מתעסק בהצלת העיר מערבים. רחל עזריה מתעסקת ב"הצלת" העיר מהחרדים (דוגמה טובה ראינו לפני כמה שנים בקניון רמות).
כמובן היא לא קוראת את זה "מלחמה נגד דתיים". הוא מתשמשת במילים יפות: מרקם החיים המשותף, לגשר בין המגזרים... גם שודדי הים של סוף מאות ביניים לא קראו את עצמם "שודדים" , הם קראו את עצמם "ספנים חופשיים".
2. יש עדיין לסתפק האם מלחמה נגד דתיים ומלחמה נגד הדת זה אותו דבר או לא.
למשל, כשהחרדים נאבקים למען סגירת כבישים בשבת בירושלים, הם לא רוצים לסגור את כל הכבישים, הם רוצים לסגור רק את הכבישים בשכונות שלהם. לכן אי אפשר לקרוא את זה מלחמה למען הדת, זה נקרא מלחמה למען עצמם.
כך גם למחמה של רחל עזקיה זה מלחמה נגד החרדים אבל לאו דווקא נגד הדת. אלא שאין כאן מקום להאריך בזה.
3. הדין "בזמן הרגל כל ישראל חברים" לא חל בגלל שברגל כל ע"ה נעשים יותר חמודים, אלא בגלל שכל עולי הרגלים מתטהרים לפני עליה ברגל, עושים חזרות על דיני טומאה וטהרה והם נזהרים מהטומאות עד סוף החג. לכן הם באמת נעשים כמו חברים לתקופה מסוימת.
ומה דמיון יש בין זה ובין רחל עזריה? היא מתחילה להיות חרדה על דבר ה' כשמתקרבת לכיכר ספרא??
4. לגבי פרופ' שלום רוזנברג - מצאתי שיש לו אתר אבל עוד לא הספקתי לעיין בו. אני מצפה להפתאות מעניינות :-)