נאמרו במסגרת יום עיון לזכרו ב"מכון ירושלים למחקרי מדיניות"
חלפו כבר כמעט שישה חודשים מפטירתו של עמירם אהובנו ואני חש כל יום בחסרונו, הן בהיבט האישי והן בהיבט הציבורי.
לפני מעט יותר משלוש שנים, התכנסנו כאן לכבוד הגיעו של עמירם לגבורות. אמש קראתי מחדש את הדברים שאמרתי אז לכבודו, תיארתי אז את אהבת החכמה, את אהבת האדם ואת המעשיות של עמירם, ונראה לי שאכן אלו התכונות המרכזיות שלו, אבל כעת אני מבקש לייחד את הדיבור על הפרספקטיבה הרחבה של עמירם על העולם ועל החיים.
מרבית האנשים חיים את זמנם ואת מקומם, הם אכפתיים לנעשה בסביבתם הקרובה הגיאוגרפית והחברתית. אחרים מרחיבים את נקודת ראותם ואת התעניינותם למעגלים רחבים יותר במקום ובזמן, ומעטים עוסקים במבט רחב על תהליכים היסטוריים בזמן ובמרחב. אולם הדבר הנדיר ביותר בעיניי, זו היכולת לנוע כל הזמן על הציר של מיקרו ומאקרו.
בדרך כלל, ככל שהאדם רואה את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר, הוא מעניק פחות משמעות לפרטים הקטנים. אצל עמירם ראיתי כל הזמן את השילוב הייחודי בין הבנה מעמיקה של תהליכים גדולים בהיבט גיאוגרפי והיסטורי, לבין התייחסות לפרטים הקטנים ביותר.
במשך קרוב ל-15 שנים, זכיתי למאות שעות במחיצתו של עמירם. ראיתי את התעניינותו בכל אדם שפנה אליו, בחייו האישיים, בהתפתחותו המקצועית, באתגריו הספציפיים, ויחד עם זאת הבנה מעמיקה של התהליכים הגדולים העוברים על המדינה ועל החברה.
עמירם הקדיש חלק גדול מהשנים הללו למחקר ולמעשה בקהילה החרדית בישראל, הוא עשה זאת מתוך דאגה ואכפתיות למדינת ישראל בכלל ולקהילה החרדית בפרט. הוא הבין היטב את האתגרים הגדולים העומדים בפניה, והוא רצה באמת ובתמים בטובתה של הקהילה הזו.
ריקה רעייתו אמרה לי כמה פעמים שעמירם ראוי לקבל את "פרס ישראל" והיא ללא ספק צודקת, אבל אינני בטוח שמדינת ישראל והקהילה החרדית יודעים עד כמה הוא ראוי לכך. הוא הקדים לראות את הדברים לפני האחרים וידע להצביע על המהלכים הנדרשים, אבל ברגע שהוא ראה שהדברים יוצאים מהכוח אל הפועל הוא כבר חשב על הצעדים הבאים, והניח לאחרים את התהילה.
עמירם דיבר אתי פעמים רבות על השילוב הנדרש בין מחקר לפעולה, הוא סבר שפעולה שאיננה מבוססת על מחקר על יעדים ועל דרך להגשמתם איננה רצינית, ושמחקר שנשאר בין כתלי העולם האקדמי איננו מממש את ייעודו. הוא עצמו היווה עבורי מודל לאדם שנע כל הזמן בין המחקר לפעולה, והוא עודד אחרים לעשות כמותו.
לאורך השנים, עמירם אמר לי בכל פעם לכתוב, את מחשבותיי, את התנסותי, את ממצאי, את הצלחותי ואת כשלונותי. יחד עם זאת, הוא דרבן אותי תמיד להמשיך בעולם העשיה, בתעסוקה, בלימודים אקדמיים, בצבא, ובשנים האחרונות בשדה החינוך. בשיחת הטלפון האחרונה שקיימנו בערב ראש השנה, הוא שוחח אתי על תוכניותיי לעתיד , ולצערי הרב כבר לא הצלחנו להמשיך את השיחה הזו.
בעשור האחרון ישנה התפתחות גדולה של היזמות החברתית בתוך הקהילה החרדית, ואני עדים למגמות שונות בקרב היזמים החברתיים החרדים. מן הצד האחד עומדים היזמים השמרנים, המבקשים לפעול מבפנים בזהירות ובאיטיות, בשקט ובהסכמה שבשתיקה של המנהיגות הרבנית והפוליטית. מהעבר השני נמצאים האקטיביסטים, המאמינים בצורך בשינוי מהיר ורדיקלי, במאבק גלוי בעוולות ובשחיתות, גם בתמיכת גורמים מחוץ לעולם החרדי ובהתייצבות מול המנהיגות הרבנית והפוליטית. בתווך נמצאים אלו המבקשים למצוא את האיזון הנכון, בין שימור לשינוי, בין אבולוציה לרבולוציה. נראה לי שעמירם עצמו חיפש כל הזמן את הדרך האמצעית, וכל הגישות מצאו אצלו אוזן קשבת ועצה טובה. לנו היו שיחות רבות בנידון, והוא הבין היטב את הצדדים השונים בסוגיה זו. כפי שאמרתי, הוא האמין מאוד בכוחה של כתיבה, והיה משתמש הרבה בדוגמה של "שיח לוחמים" שנכתב לאחר מלחמת ששת הימים, והוא ביקש תמיד ליצור "שיח חרדים".
בפגישתו עם ד"ר דב פרידברג, הוא הגדיר את מטרתו בשתי מילים, ליצור "אינטליגנציה חרדית". הוא ראה חשיבות רבה בשילוב של תלמידי חכמים בתורה, שיהיו גם בעלי ידע אקדמי רחב, הוא האמין באינטגרציה שבין תחומי הדעת התורניים והאקדמיים.
אני סבור שחשוב לנו מאוד להמשיך את דרכו של עמירם, לטובת המדינה ולטובת החברה. להעמיק בהבנת המציאות שבה אנו חיים, ולשלב מחקר ומעשה, מתוך אהבת הדעת אהבת האדם ומעשיות.
יהי זכרו ברוך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה