על פתיחות זהירה

פורסם בעיתון "יום ליום"

פעמים רבות אני שואל נער: מדוע אתה מעדיף את מוסד פלוני על מוסד אלמוני? והוא משיב: אני מעוניין במוסד יותר פתוח. אז אני מנסה להבין ממנו מה מוגדר בעיניו כסגור ומה מוגדר בעיניו כפתוח, ומדוע הוא רואה יתרון בפתיחות על פני הסגירות.

בעולם הגשמי אנו מכירים סכנות רבות. בהיבט הפיזי אדם עלול להיפגע בתאונת דרכים, במים, באש, בשמש, בחום, בגובה, בקור, ביובש, ברעב, בצמא, בנפילה, במחלה ובעוד אופנים שונים. באופן כללי, ישנן שתי דרכים להתמודד עם הסכנות השונות. הדרך האחת, היא להישאר בבית ולצמצם את הסכנה למינימום, שכן מרבית הסכנות אינן אורבות לאדם הנמצא בביתו. הדרך השניה, היא ללמוד כיצד להתמודד עם כל אחת ואחת מהסכנות, כדוגמת זהירות בדרכים, שחיה, חבישת כובע, שימוש בקרם הגנה, הצטיידות במים ואוכל, חיסונים ועוד כהנה וכהנה. ככל שהאדם נחשף לסכנות גדולות יותר, כך עליו ללמוד אמצעי זהירות גדולים יותר, ולכן מי שיוצא לטיול או ספורט אתגרי נדרש להכנה וזהירות יותר מכל אדם אחר. הדברים הללו נכונים כמובן על סיכונים כלכליים, או כל דבר אחר בחיים.

עולמנו גדוש בסכנות רוחניות רבות, של דעות כוזבות, של תאוות ויצרים, של ניסיונות בשמירת תורה ומצוות, של מידות רעות, של חברה רעה ועוד כהנה וכהנה. גם כאן ניתן להצביע על אותן שתי דרכי התמודדות, של הסתגרות מחד ושל התמודדות וזהירות מאידך.

באופן כללי, נראה שזהו ההבדל המרכזי בין הדרך של הקהילה החרדית בישראל, לדרך של הציונות הדתית. הציבור החרדי בחר במהלך כשבעים שנה בהסתגרות והתבדלות מהעולם המערבי החילוני והמודרני שמסביב, בעוד שהציבור הדתי-לאומי בחר בפתיחות והשתלבות לעולם שמסביב עם ניסיון להחזיק באמצעי הזהירות הנדרשים. 

לאורך תקופה ארוכה של עשרות שנים, היה נראה שהדרך של ההסתגרות החרדית הוכיחה את עצמה בשמירה על המשכיות, בעוד הדרך של הפתיחות והזהירות של הציונות הדתית לא תמיד הצליחה לשמור את הדור הצעיר בדרך התורה והמצוות. גדולי התורה החרדים השתמשו בדימויים של עת סכנה שחובה על האדם להסתגר או לברוח, הם המשילו את עולם הישיבות לתיבת נח במבול והביאו כראיה את דברי הרמב"ם (הלכות דעות ו,א)

וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה, ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים. ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה כמו זמנינו, או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או מפני החולי, ישב לבדו יחידי, כענין שנאמר "ישב בדד וידום". ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אא"כ נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע, יצא למערות ולחוחים ולמדברות, ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים כענין שנאמר "מי יתנני במדבר מלון אורחים".

בשנים האחרונות, נראה שההצלחה של העולם החרדי בהסתגרות איננה כבעבר. החדירה של האמצעים הטכנולוגיים לכל מקום, והצורך של אנשים ונשים להשתלב בעבודה, בלימודים ובמקומות נוספים, עם כלל החברה הישראלית, ערערו באופן משמעותי את החומות שנבנו במשך זמן ארוך ובעמל רב.

השאלה הגדולה כעת היא האם ניתן להגביה ולחזק מחדש את החומות, או שיש להכיר בכך שאין אינן גבוהות וחזקות כבעבר ולעסוק יותר באמצעי ההגנה בפני הסכנות השונות. החשש הגדול ביותר הוא ממצב של "פתיחות ללא זהירות", שכן במצב כזה ח"ו הסכנה היא הגדולה ביותר. בשל כך, אני אומר לאותם נערים, שאם הם בוחרים בפתיחות עליהם ללמוד היטב את אמצעי הזהירות.