פורסם בעיתון "יום ליום"
תופעת הנשירה של נערים חרדים מעולם הישיבות, הינה למרבה הצער מוכרת וידועה כבר שנים רבות. במהלך השנים נעשו ניסיונות רבים לצמצם את התופעה, ולכל הפחות למצוא מענה מתאים לאותם נערים שעזבו את אוהלה של תורה, אולם עדיין נראה שלא נמצא תרופה לעניין כאוב זה. ברצוני כעת להתייחס לנקודה אחת בלבד, והיא אופן העזיבה של התלמיד את הישיבה.
בשפת העם נקראת הרחקה של תלמיד ממוסד חינוכי במונח "הֶעָפָה", והיא ממחישה את האופן שבו פעמים רבות נתפסים הדברים בעיני התלמיד וסביבתו. התלמיד חש ככלי אין חפץ בו, שמושלך לרחובה של עיר. תחושה זו עלולה לגרום לו לרגשות שליליים כלפי עצמו וכלפי העולם, שפעמים רבות ילוו אותו למשך עשרות שנים ואפילו לכל ימי חייו. בשל כך, הוא עלול לפתח חוסר אמון בעצמו וביכולתו, וטינה כעס או אפילו שנאה למוסד בפרט ולחברה בכלל.
ברור שמוסד חינוכי איננו יכול להחזיק בתוכו כל תלמיד בכל מצב, ולעיתים הוא נאלץ בחוסר ברירה להרחיק משורותיו תלמיד שאיננו מתאים בשל התנהגותו, או בשל מצבו הרוחני, או בשל רמתו הלימודית וכיו"ב. אולם יחד עם זאת, חשוב ביותר שהתלמיד ידע שהדבר נעשה בכאב לב, מתוך חוסר ברירה, בדאגה עבורו ועבור יתר התלמידים. לשם כך, יש צורך בדיבור גלוי עם התלמיד והוריו, בניסיונות לבחון את הדברים פעם נוספת, ובעזרה במציאת מוסד חינוכי אחר.
תלמיד שהורחק ממוסד חינוכי, לאחר שהוא נוכח שנעשו כל הניסיונות, ושהדבר נעשה בשיקול הדעת ובדרך מכובדת ואכפתית, תיחסך ממנו עגמת נפש רבה והוא עשוי להמשיך לכבד ולאהוב את רבותיו באותו מוסד חינוכי, ולהמשיך להאמין בעצמו במקום החדש שהוא מגיע אליו.
את היסוד החשוב הזה, למדונו חז"ל במסכת סנהדרין (קז,ב) במילים קצרות. "תנו רבנן: לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידים, ולא כרבי יהושע בן פרחיה שדחפו לישו בשתי ידים". למדנו מכאן, שגם כשאדם נאלץ לדחות את תלמידו עליו לעשות זאת בקושי רב, ובאותה שעה ממש עליו לקרבו ביד ימין, ומהדוגמאות שהובאו בגמרא אנחנו לומדים על התוצאות האיומות שעלולות לצאת כשנוהגים בדרך אחרת.
מסופר על נער שרצה להתקבל לישיבת ראדין, וה"חפץ חיים" סירב לקבלו כי התרשם שמצבו הרוחני לא טוב והוא עלול לפגוע בתלמידים אחרים. הוא אפילו סירב לאפשר לו לישון לילה אחד בישיבה, אבל הציע לו לישון בביתו על מיטתו, ובאמצע הלילה הוא דאג לסדר את השמיכה כדי שיהיה לו חם ונעים. אותו נער כתב הרבה שנים מאוחר יותר, שהוא עדיין מרגיש על גופו את חום ידו של החפץ חיים כשהוא מסדר עבורו את השמיכה. זהו המימוש המושלם של הוראת חז"ל על "שמאל דוחה וימין מקרבת".
יהי רצון שנצליח להימנע ככל האפשר מהרחקת תלמידים, וכשנזדקק לכך שנדע איך לעשות זאת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה