אתמול ניתנו בבית הנשיא מלגות לשני דוקטורנטים חרדים (יצחק טרכטינגוט והילה וידל), שכותבים דוקטורט על הקהילה החרדית בישראל.
רבות נכתב ונאמר, נחקר ופורסם, בתקשורת ובאקדמיה, על השינויים המתחוללים בקהילה החרדית. בתעסוקה, בלימודים אקדמיים, בשירות בצה"ל, ברמת חיים, בקשר עם החברה הישראלית, בחשיפה לתרבות הישראלית והעולמית, בשימוש בטכנולוגיה ועוד כהנה וכהנה.
חופש הפעולה של הפרט החרדי, גדול היום מכפי שהיה אי פעם. הוא יכול לחיות את חייו כאוות נפשו, ולא יהיה כמעט מי שימנע ממנו משהו, אא"כ הוא יאיים על אחד ממוקדי הכוח הישנים, שנותרו כמות שהם.
מי הם מוקדי הכוח שנשארו ללא שינוי?
- המפלגות החרדיות - המנגנונים של המפלגות החרדיות נשארו במתכונתן מזה עשרות שנים, ואף אחד שם לא מתכוון לשנות משהו בהתנהלות. הם נהנים מחוסר תחרות, מחובת הציות לגדולי תורה, ומתחושת ההזדהות השבטית העמוקה.
- חצרות הרבנים - מפעם לפעם ישנה תחלופה בזהות הרבנים בעמדת ההנהגה, בשל פטירתם של רבנים גדולים וכניסתם של אחרים למשבצת. אולם המודל נשאר אותו דבר, והוא אפילו מתפתח משנה לשנה ביעילותו ובסיאובו. מדובר בחצרות ביזנטיות, שנועדו לשמר אצלם את הכוח, ולמנוע כל שינוי לטוב ולמוטב, וטובת הציבור ואתגרי הזמן אינם נמצאים שם על סדר היום.
- העיתונות המודפסת המפלגתית - קריאת המאמרים בעיתונות החרדית המפלגתית, יכולה להחזיר את הקורא עשרות שנים אחורה. נראה שהם עדיין בוויכוחים עם ראשוני ההשכלה ועם מקימי התנועה הציונית.
התקשורת החרדית ברדיו ובאינטרנט היא סיפור שונה לגמרי, מדובר בתופעה חדשה ושונה לחלוטין, אבל במובנים מסוימים גרועה עשרת מונים מהעיתונות המפלגתית.
מה קורה עם חברה שעוברת שינויים כל כך גדולים, והמנהיגות הפוליטית הרבנית והתקשורתית שלה עומדת במקומה?
על זה אני רוצה שמישהו יעשה דוקטורט, ואולי הוא יקבל מלגה מהנשיא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה