פורסם בעיתון "יום ליום"
האדם בטבעו מחפש את חברתם של הדומים לו, כאלו שאורחות חייהם דומים לשלו, או שתחומי העניין שלהם משותפים, או משלח ידם, או דעותיהם הפוליטיות וכיו"ב. אולם בעוד שבעבר האדם היה עשוי לגור כל ימיו במקום אחד מוקף בדומים לו ואיננו יודע דבר וחצי דבר על אנשים אחרים, הרי שבימינו כל אחד ואחת מאיתנו נפגש ללא הרף עם אנשים שונים ממנו בכל דבר ועניין. המפגשים הללו של אנשים שונים, באורחות חייהם, בתחומי העניין שלהם, במשלח ידם ובדעותיהם יוצר הזדמנויות רבות, אבל דורש מהאדם ללמוד לדעת לכבד ולקבל את השונה ממנו, וזה לא תמיד קל ופשוט. חז"ל במסכת בבא קמא (צב,ב) הצביעו על תכונה אנושית זו ומצאו לה מקורות בתורה, בנביאים ובכתובים, והביאו את האמור בספר בן סירא "כל עוף למינו ישכון, ובני אדם לדומה לו".
הקהילה החרדית מתאפיינת בשמרנות ובשימור אורח החיים של אבותינו ואבות אבותינו, ובשל כך היא חיה את חייה במידה רבה של הסתגרות והתבדלות מהעולם המערבי המודרני שסביבה, בבחינת מה שנאמר בתורה על עם ישראל בין האומות "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב". אסטרטגיה זו הוכיחה את עצמה לאורך השנים, כיעילה מאוד להמשכיות של הדורות הבאים.
עם השנים, הקהילה החרדית עצמה התפצלה לקבוצות ותתי קבוצות, וכל תת קבוצה התבדלה והסתגרה מן הקבוצות האחרות, היא הקימה לעצמה מקום מגורים משלה, בתי כנסת, מוסדות חינוך וכל כיו"ב. כך התרגלנו למוסדות נפרדים לאשכנזים ולספרדים, לחסידים ולליטאים, לאברכים ולבעלי בתים, לתלמידי רב פלוני ולתלמידי רב אלמוני, לבוגרי ישיבה זו וישיבה אחרות, ליוצאי עיירה פלונית או אלמונית וכל כיו"ב.
ישנם כאלו הרואים ברכה בחלוקות אלו, ורבים אחרים מתייחסים לכך באדישות ובחוסר אכפתיות, אולם לדעתי חסרונה של דרך זו רב מתועלתה. החלוקה שלנו לקבוצות קטנות גורמת הרבה צער ועגמת נפש לכלל ולפרט, והיא פוגעת באהבת ישראל הנדרשת מאיתנו כלפי כל אחד ואחת.
בשבוע שעבר התפרסם ברבים מאמר של אברך שהרחיב אודות ההבדלים בין אשכנזים לספרדים בדברים שאין להם שחר, ובכך ביקש להצדיק את האפליה החמורה של ילדי משפחות ספרדיות במוסדות החינוך החרדי. לצערנו הרב, הדעות הללו קיימות במחננו, אבל הן יכולות להתפתח בעיקר אצל מי שחי בבועה מוקף בבני עדתו ואיננו מכיר בני עדות אחרות, כך הוא יכול לחשוב על האחרים מחשבות שונות ולשכנע את עצמו שמדובר בעובדות מוצקות.
בישיבת "חכמי לב" שזכיתי לעמוד בראשה, הצוות החינוכי וציבור התלמידים מורכב מכלל החוגים והעדות בקהילה החרדית, ואנו רואים בכך סיעתא דשמיא גדולה, באהבת רעים ובדיבוק חברים. חובת השעה בעיניי היא לקיים בעצמנו "וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים לג,ה). אינני מתכוון שעלינו לזנוח חלילה את מנהגי אבותינו, אבל חובה עלינו לעשות כל שביכולתנו לאחד את השורות בתוך המחנה של שומרי התורה והמצוות. חז"ל במסכת תענית (ל,ב) מסבירים את השמחה של עם ישראל בט"ו באב, מפני שזהו "יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה". הגיע השעה שגם אנחנו נשמח בשמחה זו, וללא ספק נראה בכך תועלת גדולה לכלל ולפרט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה