בתקופה האחרונה ישנה התעניינות ציבורית גוברת בדמותו של הגר"ש אויערבאך שליט"א ראש ישיבת "מעלות התורה", בעיקר בשל הפגנות חוזרות ונשנות של אנשים הסרים למרותו - מצביעי מפלגת "בני תורה" וקוראי עיתון "הפלס" המכונים גם "הפלג הירושלמי" - בעקבות מעצרים של צעירים חרדים שנמנעו על פי הוראתו מלהתייצב בלשכת הגיוס ולהסדיר את מעמדם כתלמידי ישיבה. דמותו של הגר"ש איננה מוכרת ואיננה מובנת מספיק לציבור הרחב, המבקש להבין מהי השקפת עולמו? מהי תפיסת המציאות שלו? ומה הוא מבקש להשיג? רבים מציינים בפליאה את העובדה שהגר"ש הוא בנו הבכור של הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שנודע במתינותו ונועם הליכותיו ויחסיו הקרובים עם כלל החוגים בעולם הדתי והחרדי, בעוד הוא צועד בשנים האחרונות כמעט יד ביד עם החוגים הירושלמים הקנאים כדוגמת "העדה החרדית" נטוריי קרתא וחסידי סאטמר. בשורות אלו אני מבקש להציג את דמותו (בכינויו "ר' שמואל" השגור בפי כל), בעקבות התבוננות של שנים ארוכות על דרכו הייחודית.
ר' שמואל אויערבאך שהנו כיום (תשע"ז) בן 85, גדל בירושלים בשכונת שערי חסד וחי בה עד היום. הוא למד בישיבת "עץ חיים" ומגיל צעיר הרביץ תורה בכמה ישיבות, אולם נדמה שאת תלמידיו הנחשבים ביותר הוא העמיד בשנותיו בישיבת "אתרי" בראשותו של הרב מרדכי אליפנט זצ"ל. ביניהם ניתן למנות את הרב שלום יוסף גלבר, הרב משה פטרובר, הרב אוריאל איזנטל, הרב יצחק מרדכי רובין ועוד אחרים, כולם מפורסמים כתלמידי חכמים המצטיינים בלימוד באופן של לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא (לימוד הסוגיה ממקורותיה עד לפסיקת ההלכה). בעשרות השנים האחרונות הוא עומד בראש ישיבת "מעלות התורה" בביהכנ"ס הגר"א בשכונת מגוריו, שמהווה "קיבוץ" לתלמידי ישיבה בוגרים המבקשים ללמוד במחיצתו.
על פי התיאורים של תלמידיו, ר' שמואל מצטייר בדמותו של "בחור ישיבה" (ישיבע בוחער) במלוא מובן המילה, בדומה לתיאורים הספרותיים על המתמיד והפרוש בישיבות ובבתי המדרש בליטא. הוא יכול ללמוד בהתמדה רבה שעות רבות, להירדם על הספסל שעליו למד ולהמשיך בלימודו כשהתעורר. הוא מצטיין ברגש רב ובלבביות, הבאים לידי ביטוי בתפילותיו, בשיחותיו, בכתיבתו וביחסי האנוש שלו. הוא עצמו התברך בכישרונות גדולים ובסקרנות רבה, והוא מקרב אליו תלמידי חכמים ובעלי כישרונות ונהנה לשוחח אתם במגוון תחומים בכל מקצועות התורה וגם במילי דעלמא.
ר' שמואל העריץ את אביו ונראה שלמד ממנו רבות בתורה ובמוסר, אולם נראה שבהשקפת עולם הוא לא ראה בו את מורה דרכו. על פי השמועה הוא ראה את עצמו כתלמידו של הסטייפלר זצ"ל, ובהמשך הוא דבק בגרא"מ שך זצ"ל שאנשיו רואים בו את ממשיך דרכו. שמו של ר' שמואל נודע בציבור כמדומני בהקמת "דגל התורה" בשנת תשמ"ט, אז הוא תמך בגלוי במהלכיו של הרב שך, ואף נודע בוויכוח החריף שלו בנידון עם הגר"ד לנדו ראש ישיבת "סלבודקה" שהיה כפי הנראה מיודד אתו עד אז. מאוחר יותר התפרסמה הסכמתו של הגרא"מ שך על ספרו "דרכי שמואל" על מסכת אהלות, שמלמדת על הערכה יוצאת דופן של הרב שך כלפיו (בעולם הישיבות השוו אותה להסכמה שקיבל הרב שך לספרו "אבי עזרי" מ"הרב מבריסק" הגרי"ז סולוביצ'יק זצ"ל).
ר' שמואל גילה לראשונה קו עצמאי בתמיכתו בשנת תשנ"ו בבחירות לכנסת ה-14 במפלגת "תלם אמונה" של בני תורה ספרדים, בניגוד לדעת גדולי התורה האשכנזים והספרדים כאחד. מאוחר יותר הוא הוביל את ההתנגדות להקמת הנח"ל החרדי, שנתמך באופן לא מוצהר ע"י הגראי"ל שטיינמן שליט"א. לאחר פטירת הגרא"מ שך (תשס"ב) הוא הצהיר נאמנות בלתי מסויגת לגרי"ש אלישיב זצ"ל, אבל כבר אז היה ניכר שהוא מוביל קו עצמאי ונוקשה בכל הסוגיות הנוגעות למפגש של הקהילה החרדית עם החברה הישראלית, כדוגמת צבא, עבודה, לימודים מקצועיים ואקדמיים, חינוך ועוד כיו"ב. לאחר פטירת הגרי"ש (תשע"ב), הוא מנהיג באופן עצמאי גלוי את תומכיו, שאף הקימו את עיתון "הפלס" ואת מפלגת "בני תורה" הסרים למרותו.
הנושא המרכזי שמעסיק את ר' שמואל ואת אנשיו בשנים האחרונות הוא "גזירת הגיוס", מאז פסיקת בג"ץ לפני כחמש שנים שההסדר של "תורתו אומנותו" איננו חוקי, ובעקבות החוק החדש שנחקק בכנסת ה-19 בימיו של יאיר לפיד כשר אוצר והתיקונים שנעשו בחוק בכנסת הנוכחית. בכל התקופה הזו, הוא מתאר את תקופתנו כתקופה של "גזירת שמד" שיש למסור עליה את הנפש. עמדה זו מנוגדת לגישה הרווחת בקהילה החרדית שהחוק במתכונתו הנוכחית החזיר למעשה את המצב לקדמותו, וכל מי שנפשו חשקה בתורה יכול לשבת וללמוד באין מפריע. המנהיגות הליטאית הרבנית והפוליטית רואה בו אויב מר, והיא מציגה אותו ואת אנשיו באופן שלילי ביותר, כמי שכוונותיהם אינן טהורות.
בחינה רצינית של התנהגותו, דיבוריו וכתיבתו של ר' שמואל, הן ליחידים והן לרבים, איננה מאפשרת לענ"ד לראות את הדברים באופן שבו מתארים זאת מתנגדיו. הרושם שלי הוא שר' שמואל אכן מאמין בכל לבו שיש כאן מלחמת ורדיפת דת מצד הציבור החילוני ומוסדות השלטון המבקשים לחלן את הציבור החרדי, ושהדרך היחידה להתמודד אתה היא בהתנגדות אקטיבית מילולית ופיזית (בנקודה זו הוא דומה לתיאור הנפלא של ידידי אברהם שפירא, את דמותו של האדמו"ר הנוכחי מסלונים). הוא מזכיר לי את דמותו הספרותית של "דון קישוט" שיוצא למאבק הרואי עם כוחות האפל בעזרת נושא כליו "סנצ'ו פנצ'ו", הם נאבקים בטחנות רוח הנראים בעיניהם כענקים רעים ומסוכנים.
לגבי עושי דברו, ברור שלא כולם שותפים מלאים לתפיסת עולמו והם פועלים כל אחד מסיבותיו שלו, חלקם מבקשים לעצמם טובות הנאה, חלקם מעוניינים להיאבק בממסד הקיים בעזרתו ובתמיכתו, והדור הצעיר מוצא כאן דרך להוציא לפועל מרץ נעורים.
הרב כהן, כל מילה בדבריך הם פנינה ונכונים אני חותם על כל מילה, צר לי שלא הרחבת את המשפט האחרון להבין עד כמה אנשים שאינם תלמידיו כלל ועיקר ולא קרובים אליו החלו לאחרונה לראות בו כרבם וחיללו איש קדוש מאוד, כאחד שמכיר מקרוב את האיש אני יכול להעיד כאלף עדים שר' שמואל אינו קרוב ואינו שייך לרעיון של חסימת כבישים ודומה לזה, זה רעיון חייתי של קומץ חוליגנים הנדבקים לשולי גלימתו.
השבמחקאינני משתייך לדעותיו המתפרסמות לאחרונה, אני אנטי למלחמה של חסידיו ותלמידיו אני מוקיא אותם.
אבל שר' שמואל היא דמות ייחודיות ולא שגרתית על זה אין חולק
הרב כהן, כתלמיד לשעבר בישיבת "מעלות התורה" - אני חושב שהצגת תמונה די נכונה של ר' שמואל, אך הרשה נא לי להציג כמה נקודות בהן אינני מסכים עם הנאמר:
השבמחקא. אני חושב שנושא הכשרון של אדם המנהיג ציבור הוא חשוב מאוד, ולכן אני חושב שדיון על מידת כשרונו וחכמתו של ר' שמואל - הוא דיון לגיטימי (אחרת לא הייתי כותב את דברי הבאים): כתלמיד לשעבר בישיבת "מעלות התורה" ששמע עשרות אם לא מאות של שיעורים מר' שמואל, לא נחשפתי לכשרון גדול של ר' שמואל (ואני נחשב לבחור למדן)! השיעורים היו די רדודים, ההגדרות היו מעורפלות, ולמרות שניכר היה שאכן ידיו רב לו בסוגיות רבות בש"ס, לא היה ניכר שהוא אכן יודע אותן על בוריין!
ב. בנוגע ליחסי האנוש של ר' שמואל: אני חושב שממש לא ניתן לומר שהוא אכן אדם המצטיין ביחסי אנוש. בדומה לרוב בני האדם, ר' שמואל חביב ולבבי אל האנשים המוצאים חן בעיניו, אך ממש לא כך לאלו שלא. אני חושב שקיימים עשרות ואולי מאות של אנשים שיכולים להעיד על יחס "לא חביב" בלשון המעטה - לו הם זכו מר' שמואל (בתקופתי ב"מעלות התורה" ראיתי לא מעט מקרים כאלו).
ג. נושא חשוב מאוד באופיו של ר' שמואל - כפי שאני ראיתי, הוא תאוות השליטה שלו (ושוב, אני חושב שזה נושא חשוב מדי עבור מנהיג ציבור מכדי להתכחש לו או לומר שזהו לשון הרע). אני זוכר את הפחד שפחדו ממנו הן הבחורים והן האברכים בישיבה. הוא ידע "לצ'פר" (במעטפות וכדומה...) את מי שאהב, וממש לא לעשות זאת לאלו שלא כל כך אהב. אני חושב שגם העובדה שתפילת שחרית החלה לא בשעה קבועה, אלא בשעה בה הוא הגיע (והיו לא מעט שהיו יושבים ומחכים עם (טלית ו)תפילין עד שהרב יואיל בטובו להגיע - עשויה להעיד במעט על אופי זה. אולי גם העובדה שמכיוון שהיה לו קשה להיות לבד בביתו בבין הזמנים - הוא לא התיר לבחורים לצאת לבין הזמנים יחד עם כל הישיבות והם היו נותרים בישיבה לפחות שבוע מתחילת בין הזמנים (של ניסן ואב. לגבי תשרי אני לא זוכר), עשויה להעיד על אופיו שעל מנת לשרת את מטרתו (אותה אני ממש יכול להבין. להתמודד עם ערירות זה באמת לא קל!) - אין לו בעיה לחייב את תלמידיו לעשות את רצונו.
ד. למרות הדברים הקשים שכתבתי, אני חושב שאין לאף אחד ערובה איך היה מתנהג במצבו - כאדם אלמן וללא ילדים. וזה גם מה שאני אומר לעצמי כל פעם על מנת לדון אותו לכף זכות!
יישר כוח על הדברים החשובים שהעלית
מחקהיכן היא ההשכלה שלך? היכן האינטיליגנציה בה הנך מתהדר? הפתיחות ההגיון הנאורות? כל זה נעלם במחי משפט אחד בו אתה עונה למשמיץ מלכלך סדרתי ללא אבחנה ותוך בקורת טפשית וולא בחינה של הדברים והדובר, פשוט: "יישר כח על הדברים שהעלית"
מחקבכל ישיבה ובכל מקום יש את האנשים שלא התאקלמו לא נהנו מסיבותיהם שלהם ולא מצאו את מקומם והם יורים לכל הכיוונים במקום לבחון מה לא היה בסדר אצלם.
נתחיל בבקורת הראשונה על הרדידות וההגדרות המעורפלות ובכן ילך לו אותו אנונימי חסר הבנה ויפתח את ספרו היחיד שנדפס בהלכה דרכי שמואל על אחת המסכתות הקשות ביותר אם לא הקשה שבכולם מסכת אהלות סביר שהלה לא יבין כלל מה שכתוב שם אבל כל מבין רואה כמה עמקות הבנה ולמדנות טמונים שם בכל שורה ושורה ולעיתים מה שאחרים אומרים במשך שיעור שלם מובלע שם במשפט אחד או שנים קצרים. אני לא מדבר על היקף ידיעותיו שכוללים את כל הנגלה והנסתר ובהם קטעים ארוכים שלמים מתוך ספר הזוהר, ויכולתו לשוחח בלימוד בכל מקום יהא הרחוק והזניח ביותר כאילו למד אותם עכשיו ברגע זה ואין ולו תחום אחד שלא כלול בזה. ואין כאן המקום להאריך רק אומר בקצרה אם יש בדור זה אדם הזכאי לתואר שר התורה הרי הוא ר' שמואל היקף אדיר למדנות בכל תחום יכולת פסיקה בכל תחום אם כי הוא נוהג שלא לפסוק והשילוב של בקיאות אדירה ולמדנות אדירה אינה מצויה כיום בפרט כשמדובר הן בנגלה והן בנסתר.
לגבי יחסים בין אישיים אמת כאשר מתקרבים אליו בתחילה הוא חשדן וחושש ויש לו הרבה סיבות טובות לכך, אולם משהוא מכיר אין חביב ממנו כמובן יש להניח שאותו אנונימי שלא היה כפי שניתן להבין ממבריקי הישיבה וגם לאור התגובתו ניכר שגם מטובי הלב איננו, ברור שלא יזכה למאור פנים כפי שהיה רוצה לראות.
התפילות אצלו ובכן כל בחור שלא מעוניין בצורה זו שהסיבה לה היא התמדתו ושעות השינה הלא רגילות שלו, רשאי ורבים אכן כך עושים ללכת ולהתפלל בשטיבלאך הרבים והמגוונים שבשכונה, כך שאין לו מה להלין. מי שבחר דוקא אם מחמת האוירה היום כיפורית השוררת שם בתפילה רגילה של יום חול שגרתי ואם מחמת זה שהוא עצל ומעדיף להתפלל במקום הפנימיה וחדר האוכל שלו יבושם לו, מי שאינו רוצה חופשי לדרכו. כך פרחה לה עוד השמצה זולה.
אני עצמי שהיתי בתפילה אצלו בר"ח ניסן כמה פעמים ואכן לא היו שם בחורים אלא האברכים והשכנים שנוהגים להתפלל אצלו ועוד השמצה אחת הלכה לה. ר' שמואל אינו זקוק לחברה עליה מדבר המשמיץ תוך ניצול ציני של צרה אישית המלמדת על אישיותו של המשמיץ, חברת ספרי הקודש הינה מספקת לו מעל ומעבר והראיה הגבלת שעות קבלת הקהל שלו שלו היתה חסרה לו החברה יכול היה למלא את שעות היום ללא כל בעיה. כנראה שהמשמיץ מקיש מריקנותו שלו לאחרים שאינו מגיע לקצה עפר רגלם.
אבל אני חוזר לתחילת התגובה שלי, היכן החכמה וההשכלה שלך? היכן חוש הביקורת המפותח?
אני אינני מכיר מספיק מקרוב את הגר"ש, וכפי הנראה שניכם מכירים אותו הרבה יותר טוב ממני. אין לי את היכולת לדעת מי מתאר את הדברים נכון יותר, למרות שאני כמובן מעדיף לדון לכף זכות. אני שמח ששניכם נתתם את נקודת הראות שלכם, ומניח שכוונת שניכם לשם שמים כדברי החזו"א.
מחק