בתקופה האחרונה קראתי באתרי החדשות החרדים ידיעות בשני נושאים פנים-חרדיים שלכאורה אין קשר ביניהם, אולם להבנתי הם נובעים מתפיסה אחת הדורשת שינוי יסודי.
הנושא הראשון הוא הבחירות המוניציפליות הקרבות, כשאנו מדווחים חדשות לבקרים על הסחר-מכר המתנהל בין ראשי שלושת המפלגות החרדיות בנוגע לאיוש התפקידים במועצות ובראשות הערים, כשראשי המפלגות מבקשים לצאת עם שלל תפקידים לאנשיהם.
הנושא השני הוא ה"מרד" של בחורי ישיבת חברון שקראו לאחרונה תיגר על החלטות שונות של הנהלת הישיבה, כשהנהלת הישיבה מצידה עושה כל שביכולתה להצר את צעדיהם של בחורים עצמאיים וליצור בישיבה אווירה של ציות מלא לכל החלטותיה.
המכנה המשותף לשני המקרים הללו, הוא ההתעלמות המוחלטת מהיותו של הציבור הרחב בעל דעה עצמאית, בין אם מדובר בכלל בעלי זכות הבחירה החרדים ובין אם מדובר בבחורי ישיבה מסוימת. אלו סימפטומים לבעיה עמוקה שתפסה לה אחיזה עמוקה בקהילה החרדית, ועלינו לתת את הדעת כיצד להתמודד עמה.
הגמרא במסכת ראש השנה (כה,ב) אומרת "אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים, קל וחומר קטנים לגדולים". מכאן אנו למדים, שגם אם חובתם של הקטנים לציית לגדולים, הרי שראוי לגדולים להקשיב לקולם של הקטנים ולבחון אותם אולי הצדק עמם.
המחשבה של ראשי המפלגות החרדיות שלציבור המצביעים אין כלל מה לומר בנוגע לבחירת הנציגים במועצות ובראשות הרשויות המקומיות, נובעת מההרגל של שנים רבות שבהן הציבור נשמע ל"קריאות הקודש" להצביע למפלגה פלונית או אלמונית, והם מתייחסים לציבור זה כ"קהל שבוי" שאין לו דעה עצמאית.
אם לאנשים מבוגרים לא אמורה להיות דעה בנוגע לנציגיהם הפוליטיים, בוודאי שלבחורי ישיבות צעירים אין מה לומר בנוגע להתנהלות הישיבה שבה הם לומדים, ובישיבה אין מקום לתלמידים המבקשים לחוות דעה בנידון.
הדרך להשתקת כל דעה ומחשבה עצמאית בקהילה החרדית-ליטאית מתבצעת ע"י המושג המפורסם "דעת תורה", אולם בחינה מעמיקה של הדברים הן מבחינת המקורות התורניים, הן בהיבט היסטורי והן ברמה העובדתית, מגלה שמדובר במניפולציה שנועדה להעניק כוח בלתי מוגבל לגורמים מסוימים, ללא שום קשר בינם לבין המושג המקורי.
המשמעות המקורית של "דעת תורה" היא שלתורה יש אמירה בכל תחומי החיים של האדם, וממילא ברור שככל שהאדם הוא תלמיד חכם גדול יותר הוא יכול להסתמך על יותר מקורות תורניים ולראות תמונה רחבה יותר. אולם בשום אופן אין סיבה לשלול את שיקול הדעת של השכל הישר בכל דבר ועניין, ולא לשלול מהאדם מן השורה את היכולת להביע דעה הגיונית בכל סוגיה הבאה לפניו. השימוש במושג זה בכדי לבטל את שיקול הדעת של אדם מן השורה, ולהעניק כוח בלתי מוגבל לאלו הבאים כביכול בשמם של גדולי תורה, גורם לזילות כלפי התורה ונושאי דגלה.
עולם הישיבות טיפח במשך דורות תלמידים בעלי יכולת חשיבה עצמאית ומקורית, שידעו להעריך את רבותיהם כפי ערכם בתורה וביראה, בחכמה ובבינה, במידות טובות ובכל מידה נכונה, והכירו את מקומם ביחס אליהם, ויחד עם זאת לא נמנעו מלדון בפניהם ולהביע את מחשבותיהם, ואף רבותיהם הקשיבו לדבריהם וידעו לבור מתוכם את הדברים הראויים.
גדולי ישראל בכל הדורות, ביקשו להעמיד תלמידים שיפתחו את כוחותיהם הייחודיים. רבן יוחנן בן זכאי ידע לציין בכל תלמיד את מעלותיו הייחודיות, וגם בגמרא מצינו מי שהיה מונה שבחם של חכמים לא ראי זה כראי זה. גדולי החסידות והמוסר הורו גם הם לתלמידיהם לזהות את אופיים הייחודי ולהיות הם עצמם ולא חיקוי של אחרים. הרב יהודה עמיטל זצ"ל ראש ישיבת "הר עציון" היה רגיל לומר לתלמידיו "אינני מעוניין שתהיו עמיטלים קטנים".
אני מאמין שלמרות כל הניסיונות למנוע מאנשים את העצמאות המחשבתית, הרי שבסופו של דבר היות ומדובר במהלך המנוגד לטבעו של אדם יתקיימו כאן דבריו של קהלת "אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלוֹא אֶת הָרוּחַ" (קהלת ח,ח)
כמה שאני מסכים עם דעתך בעניין הבחירות המונוציפליות אני חולק על ההשוואה לארועים בישיבת חברון. הבחורים לומדים במוסד שיש לו קו מחנך ורשימת ערכים אותם הוא מנחה. כשהבחורים מתנגדים לקו הזה, או שהם בוחרים בדרך של הפגנות ומחאות כדי לשפר את תנאי הרווחה שלהם, זה המקום להנהלת המוסד לגלות מנהיגות ואחריות ולומר להם, לא מתאים לכם? פנו את המקום. זה לא דומה בכלל לרשות מוניציפלית שקובעים לי מעל ראשי מי ינהל את ענייני שלי.
השבמחקאינני מכיר מספיק את פרטי המחאה של הבחורים בישיבת "חברון", ויתכן בהחלט שהם התנהגו באופן חריג. אולם אינני מסכים כלל עם שלילה גורפת של זכותם של בחורים להביע עמדה בנושאים שונים בישיבה, ומן הראוי שהנהלת הישיבה תהיה קשובה אליהם. במקרה של ישיבת "חברון" בפרט מדובר במסורת של שנים ארוכות עוד מימי ה"סבא" מסלבודקה, שנתן לבחורים מקום של כבוד ומעמד. הנהלת הישיבה בהווה מתנגדת באופן מובהק לסקרנות ולעצמאות מחשבתית של הבחורים, ולא רק בשל החשש מגילויי מרד.
מחקספציפית לגבי ישיבת חברון, ההשוואה מדוייקת מאד. כבוגר הישיבה אני יכול לומר לך שה-D.N.A המרכזי של הישיבה הינו עצמאות. עצמאות רוחנית, עצמאות תורנית, עצמאות מחשבתית. הישיבה קיימת כבר עשרות שנים, ההצלחה שלה, היוקרה שלה, הייחודיות שלה מתבססת על זה. על דעת כך ההורים שולחים לשם. על דעת כך הבחורים הגיעו לשם. וכאשר פתאום מתחילים לשנות את הקו ולנסות לבטל את העצמאות הזאת, אז בעצם באים לבטל את הייחודיות של הישיבה ולהפוך אותה לעוד ישיבה מיני רבות. זאת הסיבה שהבחורים מתקוממים ובצדק. גם בתקופה שלמדתי בישיבה נעשו מספר מהלכים מצד הנהלת הישיבה, שגרמו לבחורים להתקומם. היו מספר מעשים שכמה בחורים עשו, ולדעתי הם היו ממש מוגזמים וקיצוניים, אך בפירוש הזדהתי עם התחושה שגרמה להם לעשות זאת. אלו לא היו בחורים משועממים שחיפשו ריגוש. הם היו בחורים איכותיים וטובים שאהבו את הישיבה קצת יותר ממני, ולא היו מסוגלים לשבת בשקט.
השבמחקאם לתמצת את ההבדל בין ישיבת חברון לשאר הישיבות, אז ככל הנראה ישיבת חברון היא הישיבה היחידה שבה הבחורים הם הריבון, והנהלת הישיבה אמורה להתנהל בצורה של שלטון דמוקרטי. אכיפת הסדר והחוקים של הישיבה, וניהול ענייניה השוטפים. הם אמורים לפעול אך ורק מתוך דאגה לישיבה והבחורים, ולא למען תועלתם ומעמדם האישי.
הסיבה לכך היא, שיוקרת הישיבה כלל אינה מתבססת על שמם הטוב של ראשי הישיבה ושאר אנשי הצוות, אלא איכות הבחורים הלומדים בה, ועל ההיסטוריה המפוארת שלה.
אני מוקיר (ואף אסיר) תודה לראשי הישיבה שהסכימו לקבל אותי (למרות שזה לא היה מובן מאליו), ועד היום אני מעריך אותם מאד (מי יותר ומי פחות), אך בנוגע לנושא הזה, למרות שאני לא בהכרח מסכים לכל הצעדים שעשו הבחורים, אני בהחלט מזדהה עם המאבק שלהם.
ובנוגע לציבור החרדי, אני בטוח שאם כולם היו חברונערעס, השחיתות של העסקונה הפוליטית לא הייתה שורדת עוד הרבה זמן..