אקטיביזם לשם מה?

בקרב היזמים החברתיים בקהילה החרדית, ניתן לדעתי לזהות כיום שלושה זרמים:

1. שמרנים - אלו המבקשים שינויים קטנים וארוכי טווח, תוך זהירות מרבית ודיאלוג מתמיד עם המנהיגות הרבנית והפוליטית החרדית.
2. אקטיביסטים - אלו הסבורים שיש צורך בשינויים גדולים בטווח קצר, ושיש לעשות זאת באופן חד וברור ללא מורא וללא משוא פנים.
3. ניטרליים - אלו שאינם מכריעים באופן ברור בין שתי העמדות, אבל מבקשים ככל האפשר להימנע מחיכוכים.

אני נמצא לאורך כל שנותיי בעשיה ציבורית בצד האקטיביסטי, ופעמים רבות אני נשאל מדוע אינני מאמין בדרך השמרנית שפועלת "מתחת לרדאר" ומובילה שינויים באופן זהיר ואיננה גוררת אנטגוניזם ומאבק חזיתי עם המנהיגות החרדית הרבנית והפוליטית?

על שאלה זו אני מבקש להשיב בשתי דרכים, האחת תעסוק בדיאגנוזה של המציאות שבה אנו פועלים, והשנייה בהגדרת המטרות שאנו מבקשים לקדם.

דיאגנוזה

לפני כל פעולה שנועדה לשפר או לתקן דבר מה, יש צורך לאבחן ולהעריך את היקף הבעיה הדורשת טיפול, ועל פי הממצאים הללו להחליט על דרך הפעולה הנדרשת. 

בנקודה זו, נראה שהגישה השמרנית יוצאת מתוך הנחה שהמצב בכללותו הוא טוב, ושהשינויים הנדרשים הם מצומצמים בהיקפם, וניתן להשיגם באופן זהיר ולאורך זמן. 

אני סבור שבדברים רבים המצב שאנו נמצאים בו קשה מאוד והוא הרה אסון ח"ו, ושהשינויים הנדרשים הם רחבים בהיקפם, ואם לא נשיג אותם בזמן קצר יחסית המצב רק יחמיר וילך. 

בשל הערכת המצב מנקודת ראותי, אינני רואה שום ברירה מלבד ההכרזה ברחובה של עיר "יהודים, העיירה בוערת", גם אם הדבר גורם להתנגדות חריפה מצד אלו שסבורים שהמציאות הקיימת היא הטובה ביותר.

המטרות

נראה לי שאת המטרות של היזמות החברתית ניתן באופן כללי לסווג לשתי קטגוריות מרכזיות: 1. שיפור החיים. 2. מניעת עוול. 

הסבא מסלבודקה

היוזמות שמטרתן שיפור החיים בתחומים שונים, ברוחניות ובגשמיות, עלולות כמובן להיתקל בהתנגדויות כאלו ואחרות. אבל באופן כללי, נראה שבהתנהלות נכונה וזהירה, הן אמורות להצליח ולהתקבל בקרב הציבור הרחב.

היוזמות שנועדו למנוע עוול, הן בדרך כלל תומכות בחלשים שבחברה מול בעלי הכוח והשררה, ולכן ההתנגדות אליהן היא בלתי נמנעת. הפוגעים יעשו כל שביכולתם להכחיש את העוול, ובכל אופן לא יזדרזו לתקן אותו. הם יראו באלו שעומדים מולם אויבים, ולא יהססו לפגוע בהם בכל דרך אפשרית. כאן לא נראה שתועיל זהירות ודיפלומטיה, מפני שהמהלך עצמו פוגע במוקדי הכוח.

בשל כך, כמדומני שניתן לראות באופן די ברור, שבגישה השמרנית מחזיקים יותר אלו המשתייכים ל"זרם המרכזי" החרדי, מפני שמצבם טוב יותר והם מבקשים בסך הכל שיפור החיים, בעוד שבגישה האקטיביסטית מחזיקים יותר אלו המגיעים מהפריפריה החרדית, מפני שהם נפגעים יותר מבעלי הכוח והשררה ופעולותיהם שמבקשות למנוע עוול נתקלות בהתנגדות רבה יותר.

בעניין זה עומדים לנגד עיניי דברי החכם מכל אדם "וְשַׁבְתִּי אֲנִי וָאֶרְאֶה אֶת כָּל הָעֲשֻׁקִים אֲשֶׁר נַעֲשִׂים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם" (קהלת ד,א). וכן דבריו של מייסד תנועת המוסר הגאון רבי ישראל מסלנט ל"סבא מסלבודקה" הגאון ר' נתן צבי פינקל שעל ישיבת סלבודקה, לפעול על פי הפסוק בישעיהו "לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים, וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים" (נז,טו).