פורסם בעיתון "יום ליום"
בתקופה האחרונה דובר רבות על העמדתו לדין של ראש הממשלה, האם ראוי להימנע מהגשת כתב אישום על ראש ממשלה, או לחילופין האם יש למנוע מראש ממשלה העומד לדין להמשיך בתפקידו. בנידון זה מביאים דוגמאות מחוקי מדינות שונות, אולם לא ראיתי עד כה התייחסות לכך שכבר בתלמוד ישנה התייחסות לשאלה זו.
המשנה במסכת סנהדרין (ב,ב) פותחת בהלכה "הַמֶּלֶךְ לא דָּן וְלא דָּנִין אוֹתוֹ", כלומר שלמלך ישנה חסינות בפני העמדה לדין. הגמרא שם (יט,א) מחלקת בנידון זה בין מלכי יהודה שדנים ודנים אותם למלכי ישראל שאינם דנים ולא דנים אותם, והיא מספרת לנו את הרקע שהביא את חז"ל לקבוע הלכה זו.
עַבְדּוֹ שֶׁל יַנַּאי הַמֶּלֶךְ הָרַג נֶפֶשׁ. אָמַר שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח לַחֲכָמִים: תְּנוּ עֵינֵיכֶם בּוֹ וּנְדוּנֶנּוּ. שָׁלְחוּ לְיַנַּאי הַמֶּלֶךְ: עַבְדְּךָ הָרַג נֶפֶשׁ. שִׁגְּרָהוּ לָהֶם. שָׁלְחוּ לוֹ: בּוֹא אַף אַתָּה לְכָאן – "וְהוּעַד בִּבְעָלָיו" אָמְרָה תּוֹרָה, יָבוֹא בַּעַל הַשּׁוֹר וְיַעֲמֹד עַל שׁוֹרוֹ. בָּא וְנָתְנוּ לוֹ כִּסֵּא אֵצֶל שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח וְיָשַׁב. אָמַר לוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח: יַנַּאי הַמֶּלֶךְ, עֲמוֹד עַל רַגְלֶיךָ וְיָעִידוּ בְּךָ, וְלֹא לְפָנֵינוּ אַתָּה עוֹמֵד, אֶלָּא לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב לִפְנֵי ה'". אָמַר לוֹ: לֹא כְּשֶׁתֹּאמַר אַתָּה, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁיֹּאמְרוּ חֲבֵרֶיךָ. נִפְנָה לִימִינוֹ – כָּבְשׁוּ פְּנֵיהֶם בַּקַּרְקַע, נִפְנָה לִשְׂמֹאלוֹ – כָּבְשׁוּ פְּנֵיהֶם בַּקַּרְקַע. אָמַר לָהֶם שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח: בַּעֲלֵי מַחֲשָׁבוֹת אַתֶּם, יָבוֹא בַּעַל מַחֲשָׁבוֹת וְיִפָּרַע מִכֶּם. מִיָּד בָּא גַּבְרִיאֵל וַחֲבָטָם בַּקַּרְקַע עַד שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתָם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ: מֶלֶךְ לֹא דָּן וְלֹא דָּנִין אוֹתוֹ, לֹא מֵעִיד וְלֹא מְעִידִין אוֹתוֹ.
מדברי הגמרא הללו אנו למדים, שהסיבה לחסינותו של המלך מהעמדה לדין, איננה בשל החשש לפגוע בתפקודו אלא דווקא בשל חולשתה של מערכת המשפט. חז"ל הכירו בכך שמערכת המשפט תחשוש להתייצב מול המלך ותשא לו פנים כפי שאירע עם ינאי המלך, ולכן העדיפו לוותר על העמדתו לדין. בשל כך, בימינו שאנו חיים במדינה דמוקרטית וללא מלך, מן הראוי שמערכת המשפט תוכל להעמיד לדין כל אדם בכל דרגה שהיא, בדיוק כפי שנאמר לגבי מלכי יהודה.
התיאור של חז"ל על שתיקת חכמי הסנהדרין בפני ינאי המלך, עשויה להזכיר לנו את הקושי של אנשים רבים סביבנו להביע עמדה ברורה מול בעלי כוח ושררה. העונש החמור שניתן לחכמי סנהדרין על כך, הוא מפני שהדרישה ממנהיגות היא להביע את עמדתה גם כשהיא איננה מוצאת חן בעיני בעלי הכוח.
פעמים רבות אנשים תולים את שתיקתם בכך שדיבור לא יועיל, והם מקיימים בעצמם את דברי חז"ל "כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע" (יבמות סה,ב), אולם חשוב לדעת שפעמים רבות גם אם הדברים אינם נשמעים בזמנם ובמקומם יש להם השפעה בזמנים ובמקומות אחרים, ולכן הדבר דורש בחינה רבה יותר האם להעדיף את הדיבור או את השתיקה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה