פורסם בעיתון "יום ליום"
עיתון "יום ליום" מקדיש בכל שבוע חלק ניכר להתריע על צרתן של משפחות רבות שבנותיהן נותרו ללא מענה חינוכי מתאים לשנת הלימודים הקרובה, הוא זועק שוב ושוב את זעקתן של הבנות והוריהן ובני משפחותיהן, ולצערינו הרב ולבושתינו אנו יודעים שהתופעה הכאובה הזו שמלווה אותנו שנים רבות עלולה חס וחלילה להמשיך וללוות אותנו עוד שנים ארוכות.
ברור שבמצב הנתון, חובה עלינו לפעול בכל דרך אפשרית לאלץ את מוסדות החינוך לפתוח את שעריהן, על מנת שלא תיוותר בת אחת ללא מוסד חינוכי מתאים, אבל יחד עם זאת עלינו לחשוב איך לתקן את המחלה שמביאה אותנו שנה אחר שנה למציאות בלתי נסבלת זו, ולא לטפל רק בסימפטומים שלה.
כידוע, ברוב מוחלט של המקרים, הבנות עצמן אינן נופלות במאומה מחברותיהן שהתקבלו ללא שום קושי למוסדות החינוך, לא ברמתן הרוחנית, לא בהתנהגותן ולא ברמתן הלימודית. ההבדל העיקרי הוא במשפחות שמהם מגיעות אותן בנות, אם הן משתייכות לעדה כזו או אחרת או בשל תחום העיסוק של ההורים או בשל אורח חייו של בן משפחה וכל כיו"ב, שיקולים שאינם אמורים להיות רלוונטיים בדיון לגופה של המועמדת.
השורש לתופעה זו מצוי בנו, מפני שהורגלנו לבחון את מוסדות החינוך לא על פי רמתם הרוחנית, או החינוכית או הלימודית, אלא בעיקר על פי המשפחות השולחות את ילדיהן לאותו מוסד. כך אנו רגילים לסווג ולדרג את מוסדות החינוך, ולכם המוסדות עצמם עסוקים בעיקר בפרמטר זה, מי יבוא בשעריהם ומי יישאר בחוץ.
אם נתחיל לבחון את מוסדות החינוך בעיקר על פי המקצועיות של הצוות החינוכי, על פי הגישה החינוכית, על פי ההשקעה בכל תלמיד ותלמידה, על פי האנושיות כלפי התלמידים והוריהם ועוד פרמטרים רבים וחשובים, התמונה כולה תשתנה ללא הכר.
אם מוסדות החינוך ידעו שהמבחן שלהם איננו תלוי במבחני הכניסה שלהם, אלא בעשיה החינוכית שלהם, הם ישקיעו את מיטב כוחם ומרצם בתחומים אלו, והתחרות ביניהם לא תהיה מי יבוא בשעריהם, אלא מי עושה עבודה רוחנית וחינוכית טובה יותר. שאלת המוצא של התלמידות או תחום העיסוק של ההורים או אורח החיים של בן משפחה כזה או אחר, יהפכו אז לבלתי רלוונטיים.
אינני ממעיט בכוחן של רשויות לכפות על מוסדות החינוך לנהוג באופן הוגן, ולמנוע אפליה על בסיס עדתי או כל כל אפליה אחרת, אבל אני סבור שבדרך זו לא נתקן לעולם את הגורמים לתופעה.
בילדותי קראתי סיפור יפה על רבי שמואל הנגיד, ונראה לי שניתן ללמוד ממנו לעניינינו. רבי שמואל הנגיד הלך יום אחד עם מושל העיר גרנדה לטייל בשוק, והנה יוצא אחד הרוכלים ומגדף את רבי שמואל הנגיד בחרפות וגידופים, והמושל ציווה על רבי שמואל הנגיד לכרות את לשונו. רבי שמואל הנגיד הבין שלכרות את לשונו של הרוכל עלול לגרום לשנאה כלפיו וכלפי יהודי גרנדה, במקום לקיים את מצוות המושל הוא בירר על הרוכל והבין שמצבו לא טוב מבחינת משפחה בריאות ופרנסה, והוא דאג לטובתו של הרוכל בכל העניינים. לאחר תקופה הם יצאו שוב לטיול, והפעם יצא הרוכל ובפיו דברי שבח וברכות על ראשו של רבי שמואל הנגיד. פנה המושל לרבי שמואל ואמר לו: "וכי לא אמרתי לך לכרות את לשונו?", נענה רבי שמואל בחכמתו ואמר למושל: "כרתתי את לשוהו הרעה, ושמתי במקומה לשון טובה".
יהי רצון שנדע ללכת בדרכו, ולמנוע את הבעיה ואת הצורך להיאבק בה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה