פורסם בעיתון "יום ליום"
בפרשת השבוע אנו מוצאים את קורח בא בטענה למשה רבנו ולאהרן הכהן באומרו "רַב לָכֶם, כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'" (במדבר טז,ג). טענה זו עשויה להישמע לנו מוצדקת, והיא מוכרת עד ימינו אנו כדרישה לגיטימית לשוויון. מה אפוא מבדיל בין אדם המבקש לדאוג לרווחת הציבור ולצמצום פערים, לבין קורח הזכור לנו עד היום כסמל המחלוקת.
כשאנו רואים פער בין בני האדם, ברכוש, במעמד, בכשרונות, בבריאות ובעוד מגוון תחומים, אנו חשים פעמים רבות חוסר צדק בעניין, וזוהי אכן תחושה טבעית ונכונה. הקב"ה אמנם לא ברא את כל בני האדם שווים, ואין לנו יכולת להבין את דרכיו ושיקוליו, אבל הוא בפירוש ציווה אותנו לדאוג תמיד למי שהחיים פחות היטיבו איתו. הוא הורה לנו בתורה לסייע תמיד לחלשים, לעניים, לגר, ליתום ולאלמנה, ובפרט בזמני שמחה ובשעה שאנחנו נהנים מרוב טובה.
כשאנו נתקלים בפער בין בני אדם, ישנן שתי דרכים לצמצם את הפער, ניתן להגביה את הנמוך וניתן להנמיך את הגבוה, וההבדל בין שתי הדרכים הללו הוא הקובע אם מדובר במהלך חיובי או שלילי. אם האדם מחפש דרך להגביה את הנמוכים זהו רצון טוב ומבורך, אולם אם הוא מבקש להנמיך את הגבוה אין זו כי אם קנאה וצרות עין.
משה רבינו שעליו נאמר שהיה עניו מכל האדם, בוודאי לא התנשא על קהל ה', ואת ההוכחה הטובה ביותר לכך ניתן למצוא כשמשה רבינו אומר ליהושע "הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי, וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים כִּי יִתֵּן ה' אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם" (במדבר יא,כט), ואם כן כוונתו של קורח לא הייתה לדאוג להגביה את כל העם אלא להנמיך את משה, ולכן אין כאן אלא מחלוקת לשמה ולא דרישה לשוויון.
באופן דומה אני סבור שעלינו להתייחס לדרישות של שוויון בעולם החינוך, אם מדובר ברצון להעניק לתלמידים בעלי קשיים לימודיים או כלכליים חינוך ומשאבים גדולים יותר בשביל שיצליחו יותר יש לברך על כך, אולם לא פעם מדובר בדרישה למנוע מתלמידים בעלי יכולות לימודיות גבוהות או בעלי אמצעים כלכליים גבוהים את היתרון שהקב"ה זיכה אותם בו, וכאן לדעתי הדבר נובע מרוע ומצרות עין.
כשאנו רואים ילדים וילדות, נערים ונערות, שהקב"ה חנן אותם בכישרונות ברוכים, חובה עלינו לעודד אותם ולסייע בידם לנצל את כישרונותיהם באופן המיטבי, ולשם כך ישנן תכניות למחוננים ומצטיינים, ומי שמנסה למנוע זאת בטענות של שוויון וכיו"ב איננו מקדם את השוויון באופן הנכון. זו דעתי גם כלפי אלו המתנגדים לתחרותיות במוסדות החינוך מנימוקים חינוכיים שונים, בעוד שאנו יודעים מדברי חכמינו כי "קנאת סופרים תרבה חכמה" (בבא בתרא כא,א), ועם החששות המוצדקים לגבי אלו שעלולים להיפגע מתחרות יש להתמודד בדרכים אחרות ולא במניעתה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה